לדעת מה ה' אוהב וללכת על זה - לפרשת בלק

אחים יקרים ואהובים!

עיתים נדמה שהעולם הזה כל כך מבלבל אותנו, עד שאנו עלולים לשכוח את יסודות התורה. לכן חשוב לחזור על דברים פשוטים, שההעלם מהם רב והשכחה רבה, והתועלת יוצאת מהחזרה עליהם וההתמדה, (מסילת ישרים).

התורה היא נצחית. חוקי התורה הם חוקי חיים. והתורה משרישה בנו שאת אשר אהב ה' עלינו לאהוב, ואת אשר שנא ה' עלינו לשנוא.

כלל יסודי הוא שה' אוהב את עמו ישראל. כלל זה אמור להיות נקודת המוצא שלנו ביחס לעצמנו ולאחינו בני ישראל. בחומש במדבר בפרשת בלק התורה מדגישה שבלעם הרשע לא הצליח לקלל את עם ישראל למרות שניסה שוב ושוב. כי ה' אוהב אותנו! "ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך"!

על גבי כלל זה, מדגישה התורה שאמנם ה' אוהב את עמו ישראל, אבל יש דברים שה' שונא. לפני שחזר בלעם אל מקומו בבושת פנים, כשראה את אכזבתו של בלק, נתן לו עצה: נכון שה' אוהב את עם ישראל. אבל ה' שונא בתכלית כל פרצה בחומת הצניעות! 

התורה מספרת לנו את זה כדי שנדע לדורות להתרחק מכל אשר שנא ה'. 

דבר זה הוא בנפשנו. אנחנו נרעשים ומצטערים על כל אסון נורא, על כל פיגוע. כולנו כאבנו לאחרונה עד תהומות הנפש על האסון הנורא בו קיפחו  צעירים את חייהם בשטפון.

עלינו לחזור ולשנן ולהפנים את שרבותינו לימדו אותנו: "שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא"! (רש"י דברים כ"ג ט')

אל לנו להישאר אדישים. יותר ממה  שעלינו למגר את הטרור ולהילחם בו מלחמת חרמה, עלינו למגר את הטרור הרוחני, ויפה שעה אחת קודם. אמנם הרבה יותר קל ונעים להדחיק את האסונות, להתעלם מהסכנות כאילו אינם, אבל זה לא אמתי.

אם נישאר אדישים למציאות מכשירים לא מסוננים, שגרמו לנו לטמטום השכל וליחס קר ומתנכר לכל דבר שבקדושה,  המדרון החלקלק מוביל לאדישות  כלפי דברים עליהם ההלכה היא שעדיף לההירג ולא לעבור עליהם! (עיין שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ז וסימן קצ"ה)

הכותב הוא ראש כולל 'חיבת הארץ' בעתניאל