התורה מזכירה את חטא העגל (ט יב-יח) בפרשה שבה מוזכרים הברכות הגדולות והניצחונות הגדולים. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק" (ט א-ב). היא חוששת שברכה גדולה תביא את חטא העגל. שלא יתקיים בנו שוב: "אמרי דבי רבי ינאי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל" (ברכות לב ע"א).
הסיכון הזה מוזכר גם בקריאת שמע, שכתוב בה: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", ומיד אחריה אזהרה מעבודה זרה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים יא טז). ובאמת בפרשת "עקב" מופיעה חמש פעמים האזהרה הזאת אחרי הבטחה לשפע של ברכה (דברים ז טז. ז כה-כו. ח יט).
וצריך לדעת שהעשירים והמוצלחים ביותר עלולים ליפול לרשת העבודה הזרה יותר מכולם. "כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן בואו ונעבוד עבודה זרה, עבודה זרה ותרנית היא" (ירושלמי ע"ז ב ע"א). הוותרנות של העבודה הזרה תאפשר להם גם לעשוק עניים וגם להרגיש צדיקים. גם לא לשלם שכר שכיר וגם להיות טובים וקרובים לאלוקים. אדם יכול לעשוק גר יתום ואלמנה, להטות משפט, והעבודה הזרה תוותר. זה הטעם שבגללו עבדו בני ישראל בימי השופטים את כל האלילים אבל לא את ה': "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ" (שופטים י). כולם ותרנים, אבל לא ה' (בבא קמא נ ע"א). לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. אם אדם פגע בחברו "אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו" (בבא קמא צב ע"א).
עוד מזהירה התורה מצדיקות של זחיחות. "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ".
צדיקות של זחיחות הייתה תכונתו של ירבעם בן נבט. חכמינו מספרים שהוא למד תורה שלמה שאין בה דופי ו"כל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה" (סנהדרין קב ע"א). צדיקות מזלזלת. צדיקות שמרוב בטחון מביאה לעם ישראל את החמור שבחטאים.
בימינו תש כוחה של העבודה זרה וברוב העולם אין עוד אלילים. ו"גווים שבחוצה לארץ אין עובדין עבודה זרה אלא מעשה אבותיהם בידיהם" (בית יוסף על יו"ד סימן קכח). ועל הקליפה נאמר "כי כלתה אליה הרעה" ו"כשל כוחה בענין השמדות ותוקף הצרות, כי כבר הוברר הרבה" (דעת ותבונה לרבי יוסף חיים זיע"א, פתיחה ראשונה).
בימינו התחזק ביותר כוח המשפט, והוותרנות שהייתה בימי קדם למעשי עוול הולכת ופוחתת. גם שליטים רבי מעלה לא יכולים לעשוק אנשים בלי דין ובלי דיין. הם אינם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם כבימי קדם, וכל שכן הפחותים מהם. אנו מתחילים לראות את הימים שנאמר בהם "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". על תיקון עולם זה אנו קוראים בנבואות כל הנביאים, ובמיוחד בהפטרות של שבע דנחמתא (עיקר העבודה שלנו היא להישמר מצדיקות של זחיחות).
בכל ההפטרות של שבע דנחמתא אנו קוראים כי העולם עתיד להכיר בשם ה'. בהפטרת "ואתחנן" נאמר: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיה מ ה). בהפטרת "עקב" נאמר: "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי" (ישעיה פרק מט כג). בהפטרת "ראה" נאמר: "הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ" (ישעיהו נד-מה). בהפטרת "שופטים" נאמר "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (ישעיה נב י). ובהפטרת "כי תצא" נאמר: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" (שם ג).
הפטרת "כי תבא" כולה מדברת על גאולת העולם שבאה מעם ישראל. שם נאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ג). ובהמשך: "אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ: שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלּוֹת ה' יְבַשֵּׂרוּ: כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" וכו'.
והנבואה מסתיימת במילים "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר: וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב".
כן אנו קוראים בהפטרת "ניצבים": "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן אֲ-דֹנָי אלוקים יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו סא א-ב). ועוד שם "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ". ועל הרעים שבהם הוא אומר: "וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם" (ישעיה סג ו).
שעתידים אומות העולם להתגייר
על תיקון העולם אנו לומדים בגמרא: "תָּנוּ רַבָּנָן, הָרוֹאֶה מֶרְקוּלִיס, אוֹמֵר, 'בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ'. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁעָקַר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כָּךְ יַעֲקֹר מִכָּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדֶּךָ'. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר, 'וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדֶּךָ', מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (צפניה ג) 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'" (ברכות נז ע"ב). כדעת רבי שמעון בן אלעזר נפסק בשולחן ערוך (או"ח רכד ב) "ואומר בשתיהן: כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך".
הגמרא (עבודה זרה כד ע"א) דנה בשאלה האם יחזרו הגויים רק מעבודה זרה או לכל תרי"ג מצוות. ובגמרא: "אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֻּלָּם גֵּרִים גְּרוּרִים הֵם לֶעָתִיד לָבֹא. אָמַר רַב יוֹסֵף, מַאי קְרָאָה, (צפניה ג) 'כִּי אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה''. אָמַר לֵיהּ, וְדִלְמָא מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא דְּהַדְרִי בַהּ? אָמַר לְהוּ רַב יוֹסֵף, (שם) 'לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד' כְּתִיב". משמע שהם יחזרו מכל הטעויות כולן ויבואו להתגייר מעצמן, כי אין מקבלין גרים בימות המשיח (רש"י עבודה זרה כד ע"א).
וכן הוא בגמרא ירושלמי (עבודה זרה פרק ב): "רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה: כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם ומה טעם (צפניה ג ט) 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה' ובסוף הן עתידין לחזור בהן. ומה טעם (תהילים ב ג) 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו' זו מצות תפילין זו מצות ציצית". וכן הוא בגמרא בבלי (ע"ז ג ע"א): "מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו'".
ואע"פ שבתחילה יבעטו, בסופו של דבר יתקיימו בהם דברי הנביאים בשלמותם שנאמר: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב).
ואע"פ שאין מקבלים גרים לעתיד לבוא, חובת הקירוב היא על ישראל. כך אמרו חכמינו במדרש (תנחומא דברים (זה שאמר הכתוב "קָרוֹב֚ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי־יָרִ֥יב אִתִּ֖י נַ֣עַמְדָה יָּ֑חַד מִֽי־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥שׁ אֵלָֽי" (ישעיה נ). הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות. וכן הוא בויקרא רבה (ו) "והוא עד אלו ישראל (ישעיה מג) 'ואתם עדי נאום ה' ואני אל' או ראה (דברים ד) 'אתה הראת לדעת', או ידע וידעת היום, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם הרי אני פורע מכם".
כן אומר ישעיה הנביא (מב): "כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ: (ו) אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: (ז) לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ".
הרמב"ם בספר המצוות (עשה ג) כותב: "והמצוה השלישית היא שצונו לאהבו יתעלה וכו' וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו. וזה כי כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו. וזה על צד המשל כן כשתאהב האל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו הנה אתה בלא ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה. ולשון סיפרי (שם) ואהבת את ה' וכו' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר"ל כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם כמו שהעיד הכתוב (ישעי' מא) 'אברהם אוהבי' שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו".
כדי שנדע מה עשה אברהם מספר לנו הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה (א ג) על דרכו: "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו".
בפרק הנמצא גם בתהילים וגם בדברי הימים אנו קוראים כי דרכו של אברהם היא ציווי בשבילנו. כך מביא בית יוסף (אורח חיים סימן נ) בשם ארחות חיים (הל' ברכות סי' יח - כ) כי בכל השנים שהיה הארון ביריעה תיקן דוד שיהיו אומרים "הודו לה' קראו בשמו". בתמיד של שחר אומר מ"הודו לה'" עד "ובנביאי אל תרעו". ובתמיד של בין הערביים מן "שירו לה'" עד "והלל לה'" וכל זה להזכיר לעובדי במשכן הזמני כי עיקר תפקידו של בית המקדש הוא להאיר את עיני כל העולם כולו. כך נאמר בו: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו". כי כך עשו האבות ולכן כרת איתם ה' ברית. "זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". וכל הברית הזאת נכרתה בגלל הפצת התורה שלהם. "בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר". לכן גם אנו מצווים לקרוא בשם ה'. "שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ: סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו".
כן מתנבא זכריה הנביא (ח) על תפקידו של עם ישראל בימות המשיח: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ יושְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי: וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' : כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם".
הגמרא (סוטה לה ע"ב) מביאה מחלוקת תנאים: "ת"ר: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו; ר' שמעון אומר: על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו', הא למדת, שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן".
ואע"פ שמותר לגויים ללמוד רק שבע מצוות בני נח, כתבו על האבנים את כל תרי"ג המצוות ואת כל התורה כולה. וכך בגמרא (סנהדרין נט ע"א): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גּוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים לג) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה' - לָנוּ מוֹרָשָׁה, וְלֹא לָהֶם. וְלִיחְשְׁבָהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְווֹת? מַאן דְּאָמַר, 'מוֹרָשָׁה' - מִגְזַל קָא גָּזִיל לָהּ. מַאן דְּאָמַר, 'מְאֹרָסָה' - דִּינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, דְּבִסְקִילָה.
מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא יח) 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם', כֹּהֲנִים, לְוִיִּים, וְיִשְׂרְאֵלִיִּים, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הָאָדָם', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ [גּוֹי] עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם - בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ" (וכן הוא ברמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט).
המהר"ץ חיות (סוטה לה ע"ב) לומד מכאן שמותר לנוכרים ללמוד תורה שבכתב. "הנה כבר חילקו הפוסקים בין תורה שבע"פ דאסור אבל תורה שבכתב שרי ועיקר הא דלא נתנו תורה שבע"פ בכתב כדי שלא יאמרו האומות ישראלים אנחנו". וכן הביא בשלטי הגבורים (ע"ז פרק ראשון סימן ב') את לשונו של הריא"ז שהתיר ללמדם נביאים וכתובים שרואה בהם נחמות ישראל.
וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חלק ב יו"ד עז) "ועפ"ז נראה לי שגם ספורי תוה"ק מותר ללמדו כדי שיראה מעשה נסים שעשה השם לישראל וכדי שיכיר גבורתו וגדלו של הקדוש ברוך הוא וימנע מע"ז שהיא ראשונה משבע מצות בני נח". וכך הביא המגן אברהם (סימן שלד ס"ק יז) "ובס' באר שבע כתב דמותר ללמוד עמהם נביאים וכתובים שיראו בנחמות ישראל ע"ש. ובשל"ה החמיר מאד בדבר".
וכתב תשובה: היא הלכה בלא ספק: ואם תהיה יד ישראל תקיפה עליהם, יימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל אינו נהרג אם עסק בתורה, דהא "חייב מיתה" קאמר, ולא אמר "נהרג", כמו שאמר על שבע מצוות בן נח "נהרג". ומותר ללמד המצוות לנוצרים ופירושים לפי הדין, אבל אינו מותר דבר מזה לישמעאלים. כי כבר ידעתם שהם יאמינו שתורה זו אינה מן השמים, ואם ילמדום דבר מדבריה, אז ימצאו מתנגד לקבלתם, מפני שבאו להם ערבובי דברים במעשים ודברים זרים בעניינים. ולא יהיה זה להם לראיה כי דבריהם מוטעים, כי אם יפרשוה בהקדמותם המופסדות, ויהיו לצרים עלינו. בשביל זה ישנאו כל הגר בתוכם, ויהיה זה למכשול לישראל האסורין ביניהם בעוונותם. אבל הערלים (הנוצרים), הם מודים בנוסח התורה כי היא בשלמותה כמו שהיא בידינו, רק יגלו פנים בפירושים מופסדים, וירמזו בה הרמזים הידועים להם. ואם יעמידם איש על הפירוש הנכון, אולי יחזרו. ואם גם לא יחזרו, אין בזה מכשול לישראל, כי לא ימצאו בתורתם הפך תורתנו. משה.
בבית הבחירה למאירי (סנהדרין נט ע"א) כותב המאירי: "גוי ששבת חייב מיתה כי הוא יכול להטעות שהוא ישראל. אבל שאר מצות אין מונעין הימנו שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו וכן הדין אם עסק בתורה שלא לכונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו ראוי ליענש מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו מתוך שרואין אותו יודע ויבואו לטעות אחריו. ומכל מקום כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אף על פי שרוב גופי תורה נכללים בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו שהרי אף בשלו הוא עוסק וכל שכן אם חקירתו על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות".
וכן כתב המהרש"א בחידושי אגדות (שבת לא,א), שבגוי שבא להתגייר מותר ללמדו תורה. וכן כתב בשו"ת רבנו עקיבא איגר (סימן מא). ובספר טורי אבן (חגיגה דף יג עמוד א) כתב שמותר ללמד נכרים בדרך ארעי. "שהרי בהרבה מקומות מצינו שהושיבו חכמים לנכרים על שאלותם בדברי תורה, ובפ"ג דע"ז (דף מד) תנן ששאל נכרי אחד את רבן גמליאל כתיב 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם' מפני מה אתה רוחץ במרחץ וכו' והשיב אני לא באתי בגבולה וכו' ואין אומרים נעשה מרחץ לנוי וכו' ד"א אם נותנין לך וכו', ואיך השיב הא איכא משום לפני עור, וענה, שהאיסור של "מגיד דבריו ליעקב" "אינו אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן. בשואל ממנו דברי תורה ומושיבו לית לן בה כיון שאין זה אלא דרך עראי ויש בו משום דרכי שלום לא גזרו רבנן".
ובאמת אנו מתפללים על זה יום יום. כך פירש רש"י את פירוש "שמע ישראל" (דברים ו, ד) "ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד. שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה''. ונאמר: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'".
וכן אנו אומרים בכל עלינו לשבח: "עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָֹר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עוֹל מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ. ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
כן אנו אומרים בתפילת ראש השנה: "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִֹים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשֹוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ. עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ. וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ". ומסיימים בבקשה: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ. וְהִנָּשֵֹא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ. עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ. וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ. וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל מָלַךְ. וּמַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה". אמן ואמן.
