פרשת בחוקותי תשע"ח
עתיד הקב"ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל, וליתן ירושלים בראשן
נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים
בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו
במדרש תהלים (מזמור פז) נאמר: "א"ר פנחס בשם רבי ראובן, עתיד הקב"ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל, וליתן ירושלים בראשן, שנאמר (ישעיה ב, ב) נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים". ובילקוט שמעוני (מיכה ד תקנב) אומר רב הונא לרבי פנחס: "ודייך, עד כאן. אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת ואין לשון וְנִשָּׂא אלא לשון שירה".
שאלתו של רב הונא קשה: וכי באמת יבואו ההרים הללו, והר המוריה יעמוד עליהם? וייתכן שטמון פה סוד שחכמינו רצו ללמד אותנו להבין את מהותו של הר המוריה וירושלים. וראיתי שכתב הרה"ג נחום רבינוביץ שליט"א, כי דברי חכמינו מלמדים על הגדולה המיוחדת של ירושלים, שנבנית על מעלתם הרוחנית של שלושת ההרים הללו.
הר בית ה' יותר מהר סיני
כידוע, בהר סיני ניתנה תורה לישראל. משמעות הנבואה שהר המוריה גבוה מהר סיני היא בכך שבהר המוריה עתידה להינתן תורה לישראל פעם שנייה ביתר שאת. זו משמעות הנבואה שנאמרה לישעיהו ומיכה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אלא שבשונה מהר סיני, ששם ירדה שנאה לאומות העולם, כאן בהר המוריה ינהרו אליו כל הגויים לקבל תורה.
עוד מעלות רבות יהיו למעמד קבלת התורה שבציון, ואחת מהן שלא יצטרכו לכפות עלינו הר כגיגית כמו שהיה בהר סיני. כאמור בירמיהו (לא לא) "לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־ הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־הֽ': כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־ה֔' נָתַ֤תִּי אֶת־ תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם".
על מעלה נוספת כתב רש"י בפירושו על הפסוק "יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן" (שיר השירים פרק א ב), שנאמר כמשל על אהבת חתן וכלה. והנמשל הוא האהבה הגדולה שהייתה לעם ישראל עם הקב"ה במעמד הר סיני. "ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים".
וכיוון שחטאו התרחקו מאהבת ה' וחרה אף ה' בהם - גירשם מעל פניו. משתוקקים בני ישראל לחזור לאותה אהבה "ואותם 'דודים' עודם ערבים עליהם מכל שעשוע". "ועתיד ה' להחזירם לאותה אהבה ויתירה ממנה בירושלים, ושם יחזור ויתגלה עליהם ויתן להם תורה ויגלה להם את סוד טעמיה ומסתר צפונותיה". "ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה. ומחלים פניו לקיים דברו וזהו: 'יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן'".
הר המוריה נישא מהר תבור
בחינה נוספת של הר סיני שהוא מעל הר תבור היא, ששם נלחמו ברק ודבורה ביבין מלך כנען שישב בחצור "וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה". במלחמה ההיא היו שבטים שלא רצו לעזור לאחיהם שנתונים למשיסה ולבז בידי גויים. ראובן יושב לשמוע שריקות עדרים, ודן עסוק במסחר אוניות. לעומתם היו שבטים שבמסירות נפש נלחמו ביחד עם ברק ודבורה. "זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה".
דבורה מדגישה את השבטים שהיו בני תורה וחרפו את נפשם במלחמה למען אחיהם. "מִנִּ֣י מָכִ֗יר יָֽרְדוּ֙ מְחֹ֣קְקִ֔ים, וּמִ֨זְּבוּלֻ֔ן מֹשְׁכִ֖ים בְּשֵׁ֥בֶט סֹפֵֽר". ממכיר בן מנשה באו מחוקקים לעזור לברק ולדבורה במלחמה. "סופרים וחכמים" (אברבנל שופטים ה יד). "תלמידי חכמים" (אלשיך שופטים ה' יד). "גדולי תורה ראשי ישיבות" (העמק דבר דברים פרק ג). משבט זבולון באו אלה ש"מֹשְׁכִ֖ים בְּשֵׁ֥בֶט סֹפֵֽר". עליהם נאמר במדרש (במדבר רבה ג) שהיו "בני תורה". וכן הביא רש"י בפירושו לתורה "לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה נעשו גדולים בתורה" (במדבר ג לח).
גם שרי התורה שבדרך כלל היו מסייעים לברק ולדבורה בלימוד חוק משפט מוסרים נפשם במלחמה. "וְשָׂרַ֤י בְּיִשָּׂשכָר֙ עִם־דְּבֹרָ֔ה וְיִשָּׂשכָר֙ כֵּ֣ן בָּרָ֔ק בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו". "שרים שביששכר הם סנהדראות עוסקין בתורה יודעי בינה לעתים. הם תמיד עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט". עכשיו הם באו להילחם בברק ש"בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו".
הגבורה והערבות ההדדית שמתגלה בהר תבור בחלק מהשבטים, מתגלה בירושלים בכל שבטי ישראל, "עיר שחוברה לה יחדיו". באופן זה מתחזקים ישראל למטילים מורא על כל השאטים אותם. ומתקדש שם שמים ברבים יתר על מה שהיה בהר תבור.
הר המוריה נישא מהר כרמל
כן יש בירושלים צד שהוא יותר גם מהר הכרמל. שעניינו של הר הכרמל הוא פרסום וקידוש ה' ענק. בשעה שאחאב ואיזבל מסיתים את ישראל לעבוד את הבעל, נאלץ אליהו הנביא לברוח מפניהם ולגזור בצורת שלוש שנים להכניע ליבם של ישראל. לבסוף מתראה אליהו הנביא לאחאב ואומר לו: "וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל". ביחד עם "נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָֽאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל" (מלכים א פרק יח).
בהר הכרמל נותן אליהו אפשרות לנביאי הבעל והאשרה להקריב קרבנות ראשונים ולהראות את כוחם. הם קוראים: "בְשֵׁם־הַ֠בַּעַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצָּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה" (מלכים א פרק י, כו). אחרי שמתברר השקר של נביאי העבודה זרה, מרפא אליהו את מזבח ה' ההרוס, ובשם כל עם ישראל הוא בונה מזבח עם 12 אבנים כנגד השבטים, ומתפלל "עֲנֵ֤נִי ה֙' עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה ה֖' הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית". האש יורדת מהשמים "וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ה֙' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה֖' ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים" (מלכים א יח לט). מדובר בקידוש ה' עצום. עם שלם חוזר בתשובה ושוחט את נביאי הבעל והאשרה שהטעו אותו כל השנים.
המעמד הזה קורה בירושלים ביתר שאת מאשר בהר הכרמל. שבירושלים היו עולים כל ישראל לרגל שלוש פעמים בשנה ומקבלים יראת שמים גדולה, ולא רק כהוראת שעה. שנאמר: (דברים יד כג) "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים".
וכתבו התוס': "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה. כדדרשינן בספרי 'למען תלמד וגו'' - גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד 'ליראה' שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה" (תוספות בבא בתרא כא ע"א).
הר המוריה על גב שלושת ההרים
על גבי התורה של הר סיני באה התורה של ציון וירושלים. מהתורה הזאת יוצאת מסירות הנפש והערבות ההדדית שמתגלה בהר תבור. מהתורה הזאת יוצאת האחריות לכלל ישראל, שמתגלה בהר הכרמל. בְּרֹאשׁ שלושת הֶהָרִים הללו נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. במהרה בימינו. אמן.
והנצח זו ירושלים
קדושת הר סיני זמנית, קדושת הר המוריה נצחית
בכלל המעלות שיש להר המוריה על הר סיני, נאמר כי קדושת הר סיני הייתה לשעתה, וכיוון שנסתלקה השכינה נאמר לישראל כי מותר להם לעלות בהר. "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (תהלים שוחר טוב סח).
לעומת הר סיני, קדושת הר המוריה היא נצחית. שם אלוקים ברא את האדם הראשון ושם הוא נפח בו נשמת חיים. שם מקריב אדם הראשון את קרבנו לה', ושם מקריבים קין והבל את קרבנותיהם. שם הקריב נח קרבנות כשיצא מן התיבה, שם עקד אברהם את יצחק בנו ושם הקריב את האייל לעולה (רמב"ם בית הבחירה ב א-ב).
נצח ישראל ונצח ירושלים
הרמב"ם בפירוש המשנה שם מחבר בין הנצחיות של בחירת עם ישראל לנצחיות של ירושלים: "נקרא ירושלים 'נחלה' להיות קדושתה ועמידתה לעולם. ועליה אמר הנביא: 'כִּ֤י לֹא־יִטֹּ֣שׁ ה֣' עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב' (תהילים צד). לפי שאמר בתחילת דבריו (תהלים קלה ד) שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו, אח"כ אמר שהקב"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו גם כן. שנאמר (על ירושלים בתהלים קלב יג) 'כִּֽי־בָחַ֣ר ה֣' בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ'. ונאמר (על עם ישראל בתהלים קלה ד) 'כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ' (וחיבר בין נצחיות העם לנצחיות ירושלים בתהילים צד) 'כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב'. וביאר גודל מעלתה ואמר 'זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּֽה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ'".
קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה
לקדושה הקבועה של הר המוריה יש משמעויות הלכתיות רבות, ובכללן שהיה מותר להקריב במקום המקדש קרבנות למרות שבית המקדש לא היה קיים. "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא" (רמב"ם בית הבחירה ו טו).
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן 'לא קדשה לעתיד לבוא'. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר 'והשמותי את מקדשיכם' ואמרו חכמים אף על פי ששוממין - בקדושתן הן עומדים" (רמב"ם בית הבחירה ו טז).
נצחיות ירושלים קשורה לנצחיות מלכות בית דוד
הנצחיות הזאת משפיעה גם על מלכות בית דוד. חכמינו בגמרא אמרו כי כל מי שלא התפלל על מלכות בית דוד בברכת "בונה ירושלים" של ברכת המזון - לא יצא ידי חובתו (ברכות מח. שו"ע או"ח קפח). ושמעתי בשם הרב חיים סבתו שליט"א, כי אפשר לראות את הקשר הזה בפסוקים שהביא הרמב"ם על נצחיות בחירת עם ישראל וירושלים "כִּֽי־בָחַ֣ר ה֣' בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ: זֹאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּֽה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ" (תהילים קלב יג-יד). באותו פרק בתהילים כתובה גם שבועת ה' על קיום מלכות בית דוד לעד. "נִשְׁבַּֽע־ה֨' לְדָוִ֡ד אֱמֶת֘ לֹֽא־יָשׁ֪וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא־לָֽךְ: אִֽם־יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ בְּרִיתִי֘ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם־בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי־עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא־לָֽךְ (תהילים קלב יא-יב).
כל זאת בגלל הרצון הגדול וההשתדלות הגדולה של דוד לבניין בית ה'. כך נאמר בתחילת אותו פרק: "שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־ה֥' לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ: אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַה֑' נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב: אִם־אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם־אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל־עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי: אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה: עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַה֑' מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב" (תהילים קלב א-ה).
הר סיני חלק מהר המוריה
סיני נתלש מהר המוריה, כחלה מעיסה
אם מתבוננים בקשר העמוק שבין הר המוריה להר סיני, אפשר להבין יותר לעומק מפני מה קדושת הר המוריה היא נצחית וקדושת הר סיני היא זמנית. "וסיני מהיכן בא, אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה". ולכן קדושת הר סיני חוזרת למקומה הראשון בהר המוריה.
כך מסביר הרמב"ן כי המשכן שנבנה למרגלות הר סיני לוקח את לוחות הברית שניתנו בסיני ומביאם לירושלים. כן הוא לוקח את כל האש והכבוד והקדושה הגדולה שהייתה בסיני ומוליך אותם עם ישראל בכל הדרך למקדש שבירושלים. "והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם יבין סוד המשכן ובית המקדש" (רמב"ן שמות כה א). וזהו שמסיימים חז"ל ואומרים שקדושת הר סיני עתידה לחזור להר המוריה: "ומניין שעתיד לחזור למקומו, שנאמר 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים' (ישעיה ב ב), אלו תבור וכרמל וסיני וציון" (מדרש תהילים, שוחר טוב סח).
מַאי "הַר הַמּוֹרִיָּה"?
מכאן נבין דבר מופלא ששואלים חז"ל: "מַאי 'הַר הַמּוֹרִיָּה'? פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי לֵוִי בַר חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד אָמַר, הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְחַד אָמַר, הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לְעכו"ם" (תענית טז.). ובפשט דבריו מסביר רש"י שהגמרא מדברת על הר המוריה שבירושלים, שממנו יצאה הוראה לעם ישראל על ידי התורה שיצאה מירושלים לעולם כולו. שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב'). ובירושלים הייתה "לשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל". על המורא שיוצא מהר המוריה מסביר רש"י, כי המורא שמטילה ירושלים על אומות העולם בא מתוך גדולתה וגדולת עם ישראל. "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם".
רש"י הביא דעה נוספת של חכמים שקוראים להר סיני בשם הר המוריה. שהרי מסיני יצאה תורה לעם ישראל, ומסיני יצא מורא לאומות העולם, כדכתיב: "ארץ יראה ושקטה" (תהלים עו). ולכאורה נפלאים דברי רש"י אלו שרוצה לקרוא להר סיני הר המוריה, שהוא השם השמור לירושלים. אמנם לפי האמור לעיל על הקשר שבין שני ההרים הללו הדברים מובנים.
הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם
אפילו מנווה הרעה לנווה היפה
על קדושתה הנצחית של ירושלים אפשר ללמוד מהמשנה במסכת כתובות (פרק יג) שכותבת כי "הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים". ובגמרא (קי:) "אפילו מנוה הרעה לנוה היפה" – יכול בעל לדרוש מאשתו לעלות ולגור יחד בארץ ישראל ובירושלים, ויכולה אישה לדרוש מבעלה לעלות ולגור יחד בארץ ישראל ובירושלים. אפילו אם בארץ ישראל ובירושלים הנווה לא כל כך יפה כמו בחו"ל. ואפילו אם בחו"ל הם גרים במקום שיש בו רוב ישראל ובארץ ישראל ובירושלים הם יגורו במקום שיש בו רוב עכו"ם (שו"ע אה"ע סימן עה סעיפים ג-ד).
הַכֹּל מַעֲלִין – גם בזמן גלות
ומכיוון שגם קדושתה של ארץ ישראל היא נצחית וגם קדושתה של ירושלים היא נצחית, הלכה זו הייתה תקפה כל ימי הגלות שהארץ הייתה שוממה. אמנם הלכה זו צריכה להיות מחוברת למציאות. והיה מעשה בזוג עניים חולים, שנדרו לעלות לארץ ישראל ולירושלים ולא הייתה להם יכולת כלכלית וגם לא יכלו לעמוד בקשיי הדרך. ופסק הרדב"ז בתשובה (ח"א תנד) שבכל נדר ושבועה צריך שיהיו פיו וליבו שווים, ואם היו אלה מילים בעלמא – אינו נדר ואינה שבועה. אמנם אם הייתה פה שבועה אמיתית לא היינו מתירים לו כיוון שלא מתירים למי שנשבע לקיים את המצווה. ולגור בארץ ישראל ובירושלים זו מצווה. אבל להתיר שבועה על טיול בירושלים – מתירים. כי זו לא עיקר המצווה של יישוב הארץ "אבל לעלות לזיידה ולשוב מיד - אין כאן מצוה רבה".
ירידה מירושלים למקום אחר בארץ
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן כב) נשאל האם מותר לאדם מישראל לעקור דירתו מירושלים ולעבור לגור למקום אחר בארץ ישראל. וענה כי אם יש דין של כפייה לעלות ממקום בארץ ישראל לגור בירושלים וכפייה שלא לצאת ממנה לגור במקום אחר בארץ ישראל, הרי נשמע מזה ממילא שאותו הדין ישנו גם על האדם בעצמו שלא לעקור את דירתו מירושלים המקודשת יותר ולעבור לגור למקום אחר בארץ ישראל, ואפילו מנווה הרע לנווה היפה.
וסיכם "ברם האיסור לצאת מירושלים לגור במקום אחר בארץ ישראל, נראה שהוא רק להגרים בעיר העתיקה בתוך גבולות חומת ירושלים קיימתא. אבל מירושלים החדשה אין איסור לצאת ממנה לגור במקום אחר בארץ ישראל".
ירידה לשם עלייה לקברי צדיקים
בשולי התשובה הביא הציץ אליעזר דיון הלכתי בשאלה האם מותר לעזוב את ירושלים לנסיעה זמנית. "ומצאתי בספר שו"ת שדה הארץ (ח"ג סי' י"א) שנשאל אם מותר אפילו לצאת ירושלים לחברון וכיוצא בשארי ערי ארץ ישראל על מנת לחזור, כגון כדי להשתטח על קברי הצדיקים. וענה שמותר כיון שהנסיעה לחברון היא על מנת לחזור ולגור בירושלים. כן נשאל בשו"ת פרי הארץ (ח"ג חיו"ד סי' ז') וענה שמותר כמו שמותר לנסוע לחו"ל לעיניני סחורה, כל שכן לנסוע לקברי אבות בחברון".
לשמור על יופיה וקדושתה של ירושלים, בגלות ובזמן הזה
לא נזרעת שמא תסרח
הכפתור ופרח (פרק ו, לרבי אשתורי הפרחי שחי בארץ ישראל לפני כ-700 שנה) הביא את התוספתא בנגעים (פרק ו' ה"ב), שם נמנו כמה דברים שלא עושים בירושלים כדי לשמור על קדושתה וכדי לשמור על יופיה של העיר. בין השאר קבעו חכמים שירושלים "אין נטעת, ולא נחרשת, ולא נזרעת" כיוון שהטיפול בקרקע הוא זיבול ודישון שעושה ריח רע ומפריע לתושביה.
כן מנה הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק ז' הי"ד) בין שאר הדברים: ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים. ועוד כמה דברים שלא עושים בה מפני הכהנים שלא יטמאו וכו'. ואין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. וגם לא משכירין בתוכה בתים, כדי שלא להעלות את המחיר לעולי הרגלים.
למרות הגויים, קדושתה לעולם עומדת
וכתב הכפתור ופרח, כי בימינו יש בעיה לשמור על כל ההלכות הללו, כיוון שהגויים לא מקפידים לשמור על יופיה של ירושלים, והם משחירים את הכתלים של הבתים בעשן כבשונות ומעלים את מחיר שכר הדירה בבתים שלהם ככל יכולתם. "ומסתברא שמאלו הקדושות קצתם נוהגות שם היום... וכל שכן אלו דברים שהם מעיקר קדושת העיר וקדושתה לעולם עומדת".
בימינו חזרו ההלכות למקומן
הרדב"ז הביא את דבריו של הכפתור ופרח וקיבלם, אע"פ שהכלל ההלכתי הוא ש"כל גזרות חכמים כך הם שאף על פי שבטלו הסבה שגזרו בשבילה עדיין הגזרה קיימת". צריך לזכור את הטעם הכללי "שלא גזרו אלא בזמן שאפשר להתקיים, אבל האידנא דרובה עכו"ם אי אפשר להתקיים גזרתם, שאם לא יעשו ישראל - יעשו העכו"ם, ומה הועילו בתקנתם" (שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרלג).
ובימינו, שזכינו וירושלים היא בשלטון ישראל, בוודאי שחזרו ההלכות הללו למקומן, לפחות בחלקן, ובוודאי בטעמן. וצריך להשתדל מאוד ביופיה של ירושלים שלא להשחיר את כתליה ולכסות את הפחים והאשפתות שלא יבאישו את ריחה ואווירה הטהור של ירושלים.
כבוד ירושלים עולה עם עליית ערכו של השקל
עוד הביא שם (כפתור ופרח פרק ו) תוספתא ממסכת שקלים (פ"ב הי"ג) שכתב כי "כל המטבעות היו יוצאות בירושלם". "ובאיכה רבתי: 'שרתי במדינות' - עיר שטבעה יוצא מסוף העולם ועד סופו". כוונת המדרש היא על המטבע של ירושלים, שהיה יציב וחזק ועולה בערכו על המטבעות האחרים. וזכינו כי בימינו נתקיימו בנו דברי המדרש הללו, וצריכים להתבונן ולהעריך את מעלת השקל - המטבע החזק של ישראל שמוערך בכל העולם והוא חלק מקידוש ה' שעליו מדבר המדרש.
כי רצו עבדיך את אבניה, וכל שכן את פירותיה
עוד צריך להתבונן במעלת פירותיה של הארץ. כך כותב רבי יהודה הלוי: "מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו כמה שנאמר בתהילים (קב יד) 'אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד'". "זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה" (כוזרי ה). שנאמר "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".
ופעם חשש אחד מחכמי מצפת לאכול מפירות ארץ ישראל, שמא התערבו בהם פירות ערלה. שהרי בימיהם גידול הפירות היה בידי נוכרים, ולרוב לא היה אפשר לברר.
וכתב לו הרדב"ז כי הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה" לא מוגבל לפירות הארץ בלבד, אלא לכל מה שקשור אליה. "וכל שכן פירותיה. ויפה עושין חכמי ארץ ישראל שלא נהגו חומרא כזו, וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה. וכן ראיתי זקני הדור ההוא זכר כולם לברכה נוהגים ולא היו נזהרים בזה עם רוב חסידותם ודקדוקם במצות". וטעם הדבר, שאם לא אתחזק איסורא בפירות הארץ אין כאן בית מיחוש. "ולא תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא" (שו"ת רדב"ז חלק א סימן תקפ).
ובימינו, שרוב המגדלים הם יהודים, בוודאי שאפשר גם לחבב את פירות ארץ ישראל וגם לאכול מהם בלי שום חשש של ערלה וטבל וכד'. ובאכילתם אנו מקיימים את אהבת הארץ וזוכים לבניין ציון, במהרה בימינו אמן.
