ההודאה על ירושת הארץ היא חובה מהתורה, "וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ". גם אם היינו מקבלים מדינה אחרת היינו צריכים להודות, אבל זכינו בארץ הטובה שה' נשבע לאבותינו "וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע ה֛' לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ".
ולא עוד אלא שנגאלנו מעמים רבים שרצו לכלותינו. "וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה". ואעפ"כ ברוב חסדיו נשארו בחיים "וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־ שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב". וניסו האויבים להמיר את דתנו "וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים" וכשלא הצליחו גזרו עלינו גזרות קשות "וַיְעַנּ֑וּנוּ". והטילו עלינו מיסים כבדים "וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה". אנחנו לא התייאשנו והתפללנו כל הזמן לגאולה "וַנִּצְעַ֕ק אֶל־ה֖' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ" ונשמעה תפילתנו "וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ".
ניצלנו משיעבוד מלכויות של 1900 שנה בניסים גדולים "וַיּוֹצִאֵ֤נוּ ה֙' מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים". ובארץ ישראל זכינו לברכת הארץ הטובה שאין כמותה בעולם "וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ". על כן יש מצווה גדולה לשמוח בטוב ה' "וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ" וגם לשמח אחרים "אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ".
הפרשה הזו נאמרה על מביא הביכורים שצריך להודות, וגם בזמנים אחרים (למשל ליל הסדר). כשאדם מודה לה' יתברך ה' ממשיך לו ברכה ושפע. וכשמביא ביכורים מודה לה' – "בַּת קוֹל מְבָרַכְתּוֹ הֵבֵאתָ בִכּוּרִים הַיּוֹם - תִּשְׁנֶה לַשָּׁנָה הַבָּאָה" (רש"י דברים כו טז). שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה – שכרו, שעושים לו נס אחר. שנאמר (תהלים נ): "זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְגוֹ' אַרְאֶנּוּ בְּיֶשַׁע אֱלֹקִים" (פלא יועץ הלול). וכן היה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל על הפסוק בהלל "הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו", אם אתה מודה לה' על הטוב, הוא ממשיך לעולם. וכך "אודך ה' כי עניתני – ותהי לי לישועה". אם אתה מודה לה' שענה לתפילתך – תזכה לעתיד לישועה.
גם מזמור קמ"ה בתהילים נכתב על מנת לאומרו בעת הגאולה, דכתיב "וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם" (תהילים קז ג). דבר שמתרחש רק בימינו וכך כל המשך המזמור. "יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר". אנשים שיצאו מגלות נוראה, באים לארץ חרבה שהופכת להיות מבורכת "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה: וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט" (תהילים קז, לה-לח).
בסיום המזמור אומר דוד המלך שצריך להיות ישר בשביל לשמוח: "יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ". שלא יימצאו האנשים שיסבירו בק"ן טעמים למה הכול רע כל כך. עוד אומר דוד המלך שכשאנחנו שמחים - הרשעה נופלת, "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ"; שצריכים לשמור את זיכרון הניסים לדורות, "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה"; ולהתבונן בהם, כי הם לא נראים בלי התבוננות, "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'".
כשאנחנו מודים על 75 שנים של ברכה גדולה צריכים להוסיף תפילה על העתיד. "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים יב ט). שלא יקרה לנו מה שקרה ללאה שנאמר בה "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט לה). ולמה עמדה מלדת? כי אמרה "אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי אַרְבָּעָה בָּנִים אוֹדֶה הַשֵּׁם, כִּי לֹא אֶחְמֹד לִהְיוֹת לִי עוֹד. כְּאוֹמֵר אוֹדֶה אֶת הַשֵּׁם שֶׁנָּתַן לִי כָּל זֶה וְיַסְפִּיק לִי. עַל כֵּן עָמְדָה מִלֶּדֶת" (אבן עזרא שם).
לכן התפילה שלנו מלאה גם בברכות על העתיד וגם בהודאות על העבר, וצריך אדם להתבונן בתפילתו מתי הוא מודה ומתי הוא מבקש ומתפלל. כך אנו מודים ב"הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (דברי הימים א טז), הודאה שנאמרה על ידי דוד המלך והאנשים אשר איתו בעת שהעלו את ארון בית ה' לירושלים.
באותה שעה לא היה להם בית מקדש, ולכן הם שמו את ארון ברית ה' באוהל. עם זאת הם הודו לה' בקול גדול "וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת" (דברי הימים טו); "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'" (שמואל ב פרק ו יד).
כיוון שהם יודעים שזה רק חלק מהדרך, הם מוסיפים ברכה להמשך גאולה: "וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לה'". ואנחנו מאמצים את הדרך להודות ואחר כך לבקש ולברך.
כך הייתה בקשתו של משה רבנו: "דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. מִנָּלַן מִמֹּשֶׁה דִּכְתִיב 'וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא' וּכְתִיב 'ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ' וּכְתִיב בְּתָרֶיהָ 'אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְגוֹ'"(ברכות לב ע"א). לכן שלוש הברכות הראשונות בתפילת י"ח הן הודאה על העבר, ואחר כך יש י"ב ברכות ובקשות על העתיד.
את הסוד המופלא המשלב בין הודאות לברכות אנו לומדים במזמור הידוע מכל, אשרי יושבי ביתך. עליו נאמר: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אֲבִינָא כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא" (ברכות ד ע"ב). וצריך לכוון בו את ליבו, כי הוא הכנה גדולה לתפילה (טור ב"י נא). בתחילתו אנו לומדים על השילוב בין הודאה לברכה: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהילים קמה).
בהמשך הפרק אנו לומדים שלא כל אחד יכול לברך. יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה. כל מעשיך יכולים להלל את ה', אבל לברך יכולים רק החסידים. להודות לה' כל אחד יכול, וכך עשו עמים רבים. אבל להשפיע מלמעלה שפע בכוח התפילה זה דבר פלאי ביותר. כי באמת "מַה אֲנַחְנוּ מַה חַיֵּינוּ. מַה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקוֹתֵינוּ. מַה כֹּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ". לאברהם ה' נתן זכות להתפלל, שנאמר לו "וְנִבְרְכוּ בְּךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".ואנחנו בני האבות הקדושים שאהבת אותם ומשמחתך ששמחת בם נתת להם את הכוח להתפלל ולברך.
דוגמה לפלאיות כוח הברכה נמצא בהתמודדות של אליהו הנביא עם נביאי הבעל בהר הכרמל. שם אומר אליהו הנביא לעם ישראל: אתם תחליטו מי האלוהים, והמבחן לא יהיה במי שמודה ומתפעל מהבריאה, אלא במי שהתפילה שלו נשמעת ונענית. "וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־ה֔' וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר" (מלכים א יח, כד-כה). עובדי הבעל מתפללים "וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם: וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב".
אליהו מלמד את העם כוחה של התפילה שמסור בידינו מהאבות. "וַיְהִ֣י׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֘ וַיֹּאמַר֒ ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וּבִדְבָרְךָ֣ עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: עֲנֵ֤נִי ה֙' עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה ה֖' הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית". אלוקים שומע את תפילתו "וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ה֗' וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה" והעם הבין שה' הוא אלוהי האמת "וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ה֙' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה֖' ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים". על זה נאמר "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו ח).
ומהי חסידותם של החסידים שיכולים לברך? שכל תפילתם היא לא על עצמם אלא על מלכות ה'. כך כתב בעל מסילת ישרים: "ודבר זה ביארוהו בתנא דבי אליהו ז"ל אמרו: כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו', כל ימיו, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו', נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו, ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו, ועל זה אמרו (זהר כי תצא): איזהו חסיד המתחסד עם קונו". (שער החסידות יד).
ולכן כל הפסוקים שבאים אחרי הפסוק הזה מדברים על מלכות ה'. "כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִ֤יעַ׀ לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ: מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֽוֹר".
בסוף "אשרי יושבי ביתך" אנו אומרים כי כוח הברכה מגיע מעם ישראל לכל העולם. "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהילים קמה כא). ומסביר הרד"ק שזו התכלית, כמו שכתוב בנבואת צפניה "כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם ה֔' לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד" (פרק ג, ט-י).
וכן אומר הנביא יואל )ג, א) "וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר". וכן חוזר ישעיה (סו כג) על הביטוי "כל בשר" שזוכה בגלל בית המקדש למעלת הברכה "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'". ונאמר "וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־ה֔' בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ" (ירמיהו ד, ב).
וכתב השפת אמת: "כִּי יֵשׁ כֹּחַ בְּפִיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר כָּל בָּשָׂר. כְּשֶׂה' מֹלֶךְ עַל כָּל הָעוֹלָם מִיְּרוּשָׁלַיִם 'כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם' (תהלים קלג). ולכן כתוב 'שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ' (ירמיה פרק י כה). כי בזמן שהיו בני ישראל במקדש, בעל כורחם ידעו (הגויים) גם הם לקרוא בשם ה'. כמו שאמר שלמה המלך (מלכים א ח מא-מג) 'וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ: וכו' וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי'" (שפ"א בהעלותך תרמ"ה).
על כן כשיאמר אשרי יושבי ביתך ובמיוחד הפסוק הזה "יִתְפַּלֵּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיִּתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּקָרוֹב בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, לְעָבְדוֹ כֻּלָּם שֶׁכֶם אֶחָד. וְזֶהוּ וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ, שֶׁכָּל דָּרֵי תֵּבֵל יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי לָה' הַמְּלוּכָה" (יסוד ושורש העבודה, שער השיר ה').
כן אנו רואים בברכת "מודים" שמתוך ההודאה שלנו לומדים גם אומות העולם להודות ולברך. שבתחילה כתוב "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד". ובסופו אנו אומרים שגם האומות יודו לך "וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֵד. וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה" ומתוך ההודאה יזכו גם לברכה "וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב".
לגודל חשיבות העניין אנו חוזרים שלוש פעמים בתפילת שחרית על המילים "ברכות והודאות". הראשונה בברכת "ישתבח" שמסיימת את כל ההללויה וההודאות. "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". כן מקדימים לתפלת י"ח הודאה על יציאת מצרים ותפילה על הגאולה העתידה "וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם". הפעם השלישית היא בברכת "מודים" שאומרים בחזרת הש"ץ: "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ" ומוסיפים תפילה על העתיד "כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם".
כן אנו אומרים בתחילת הקדיש רק הודאה "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" אחר כך יש גם ברכה "יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו'". כן בקדושה בתחילה אומרים תהילה לה': "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" וכו'. ואחר כך אומרים ברכה "ברוך כבוד ה' ממקומו". ומשם לכל העולם "ימלך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה". כך אנחנו אומרים בקריאת שמע בתחילה את שבח ה' "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואחר כך ברכה "ברוך כבוד שם מלכותו לעולם ועד".
כך מזמור לתודה (תהלים ק) מתחיל בהודאה "מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝ה֗' כָּל־הָאָֽרֶץ" ומסיים בברכה "בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ: כִּי־ט֣וֹב ה֭' לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ". ומכאן נלמד בשנה זו להודות על 75 שנות גאולה ולהתפלל לגאולה שלמה במהרה בימינו.
כדי שנוכל להתבונן ולהבין על מה ההודאה נזכור כי בישראל חיים כאלפית מתושבי העולם. "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז), אבל היא אחת מעשר המעצמות החזקות של העולם. ישראל מובילה בעולם בפטנטים רפואיים למרות מספר הנמוך של התושבים. לישראל יש יותר פטנטים רשומים יותר מארה"ב, רוסיה, הודו וסין ביחד. אוכלוסייתן של המדינות הללו גדולה פי 300 מאוכלוסיית ישראל ואעפ"כ ישראל מובילה עליהן.
ישראל היא במקום הראשון בעולם ביחס לאוכלוסייה של חברות סטרטאפ בתחום ההייטק. במספרים מוחלטים יש בישראל יותר חברות הזנק מכל מדינה אחרת פרט לארה"ב שיש בה 330 מיליון תושבים, וסין שיש בה 1.330 מיליון תושבים. ישראל במקום השני בעולם באחוז הזוכים בפרס נובל לפי גודל האוכלוסייה, אבל אם מחשבים רק את היהודים שחיים בישראל, אנחנו במקום הראשון. לפי התחשיב הזה אנחנו במקום הראשון בעולם בהשכלה, בשמחה, וכמובן בילודה.
יש הרואים את השלילה של מדינת ישראל. אנשים בארה"ב אמרו לי שבישראל מסוכן לחיות. וזו טעות. בכל יום נרצחים בארה"ב 12 ילדים בנשק, עוד 32 נפצעים מירי בכל יום. סיפרתי להם שנשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, כתב ב־21 ביוני 2015 "כי באופן יחסי לגודל האוכלוסייה, האמריקאים הורגים אחד את השני בכלי נשק פי 33 מאשר בישראל". וכוונתו פי 33 מהיהודים בארץ ישראל. כיוון שבמגזר הערבי יש הרוגי ירי רבים. בשנת 2019 פורסם כי83% מפצועי נשק חם בצפון הם כתוצאה מירי בתוך היישובים הערבים, ומאז מספר ההרוגים רק עולה גם במגזר הערבי וגם בארה"ב.
גם באירופה מסוכן יותר. מספר המתים ממוות לא טבעי באירופה הוא כפול מהמספר בישראל, אף שיש פה הרוגים מפיגועים של ערבים. בישראל ההרג במגמת ירידה ובאירופה הוא במגמת עלייה. המקומות הכי מסוכנים הם בדרום אמריקה, על כן לא מובן מה אנשים עוד עושים בחו"ל. בואו לארץ החיים.
השפע הוא גם בכלכלה. החל משנת 2000, היא שנת תש"ס, יש זינוק בכלכלת ישראל. מדינת ישראל הייתה מדינה ענייה מאוד בתחילת דרכה. צנע של קיצוב מוצרים הונהג במדינה בעשר השנים הראשונות לקיומה. לא היה אפשר לרכוש בשר או ביצים אלא למי שהיה חולה. התל"ג בישראל היה בסביבות 1000 דולר לנפש והיום הוא הכפיל את עצמו כמה פעמים ומגיע ליותר מ-55,540 דולר לנפש.
כאמור, עיקר הצמיחה היה בשנת תש"ס. באותה שנה היה התל"ג 20,000 דולר, ובתוך 23 שנים הוא צמח בצמיחה חדה ליותר 55,540 דולר, היינו עד אותה שנה גידול בקצב של כ-350 דולר בשנה, ומשנת תש"ס עלינו לקצב גידול של כ-1500 דולר בשנה בממוצע וצריך להבין מה היה בשנה זו שהביא את הזינוק הגדול.
לעומת העלייה שלנו יש ירידה בכל מדינות אירופה. בריטניה ירדה ל-45,600 דולר, וכך צרפת, גרמניה ושוודיה. גם יוון ירדה ל-22,500 דולר, פורטוגל ל-26,000 דולר וקפריסין ל-33,800 דולר. גם קנדה ירדה ל-54,400 דולר, יפן ירדה ל-35,000 דולר, וונצואלה במגמת ירידה. מי שמשקיע כספים בדירות או בנכסים בכל המקומות הללו משקיע כספו על קרן הצבי. תשקיעו רק בישראל "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
מדינות ערב היו במקום כלכלי נמוך מאוד מלכתחילה, וירדו מאוד משנת 2000 למקום עוד יותר נמוך. לבנון הייתה 3500 דולר לנפש בשנה, ועכשיו בקושי 2000 דולר. מצרים הייתה 4,046 דולר וירדו ל-3,650 דולר. תוניס ירדה ל-4000 דולר, סוריה ל-1000 דולר ואיראן ירדה ל-4000 לנפש. כל זאת לעומת ישראל שמזנקת ל-55,540 דולר לנפש בשנה.
במקביל יש התפוררות חברתית גדולה בעולם הערבי. אין אמון בשלטון, ומיליוני צעירים בורחים לאירופה או למדינות אחרות. המהגרים הם בדרך כלל אנשים בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים או מהנדסים. כך מהגרים רבים מכל מדינות ערב וגם מעזה ומיו"ש לאירופה או לצפון ודרום אמריקה. במדינת מוצאם הם משאירים את ההורים הזקנים והאנשים החלשים.
בשנת תש"ס היה גם שינוי דרמטי בילודה של מדינת ישראל. ממצב שבו בכל העולם הערבי והמערבי כולל סין ויפן יש ירידה בילודה, בישראל מתרחש מהפך לא מובן והילודה בישראל מתחילה לעלות במקביל לעלייה הכלכלית. מדובר בפלא, שכן בכל מדינות העולם בלי יוצא מהכלל, כשיש עלייה כלכלית יש ירידה בילודה. מדינה עשירה שהתל"ג שלה מעל 10,000 דולר לנפש היא מדינה שאין בה יותר משני ילדים בממוצע לאישה. מדינת ישראל היא בהכנסה גבוהה של 55,540 דולר לנפש ויש בה יותר משלושה ילדים לאישה.
תופעה נוספת שמתרחשת החל מאותה שנה היא שטף של פרסי נובל למדענים ישראלים. עד אותה שנה קיבלה ישראל פרסים בתחום הספרות או בתחום השלום, אבל מאותה שנה קיבלו 13 ישראלים פרסי נובל בכימיה או בכלכלה. מסתבר שעוצמת החכמה מתגברת והולכת בעם ישראל בשנים הללו. למה זה קורה?
הסבר אפשרי לתופעה נמצא בדברי אחד המקובלים הגדולים שהיו לפני כ-400 שנה, רבי אברהם אזולאי זצוק"ל, בעל מחבר ספר "חסד לאברהם", שהיה סבו הגדול של החיד"א. הוא כותב בספרו (מעין ב - נהר נט) כי שיעור המקווה הוא 40 סאה. אבל אם מחשבים אותו בנפח של ביצה יש בו 5760 פעמים נפח של ביצה. המשמעות לדבריו היא שבשנת ה'תש"ס (שנת 2000) "יתקיים הפסוק "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ויתקיים מקרא דכתיב "והשבתי חיה רעה מן הארץ". כל זאת בגלל שיש פה תוספת גדולה של חיים לעולם.
ישעיהו הנביא אומר שהשפע הזה, התהליך האלוקי שהתחיל, לא יעצור. "הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר ה֑' אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ" (ישעיהו פרק סו, ח-ט).
כמו ישעיהו אומר גם דניאל כי המלכות של ישראל תהיה לעולם. "וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא" (דניאל ב מד). ותוך כדי מלכות הגויים יקים אלוהי השמים מלכות שלעולם לא תיפגע, ולא תעבור מלכותה לעם אחר, תשבור את כל מלכויות הרשעה, והיא תקום לעולם.
בנבואה אחרת של דניאל נאמר על עם ישראל "וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן". והמלכות והשלטון והגדולה שתחת כל השמים תינתן לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, מלכותה מלכות עולם וכל השליטים לו יעבדו וישמעו.
ההבטחות הללו לא אמורות לגרום לנו לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהנבואות הללו יתגשמו. להפך, הנבואות אמורות לתת לנו ביטחון שהמאמצים שלנו יישאו פרי והגאולה תימשך באמצעותנו. ממש כמו שקרה עם משה שה' מבטיח לו בסנה "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג יב), וההבטחה הזו מחזקת את ידיו לפעול בכל יכולותיו וכישרונותיו כנגד פרעה להביא גאולה לעם ישראל ולעולם. ויהי רצון שיתקיים בנו "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". אמן ואמן.
סיפר חכם שמעון אליהו ע"ה, אחיו של הרב זצ"ל: אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה בעת שהוא היה צעיר, כבן שבע-עשרה בלבד. היה זה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. גרנו בירושלים, שהייתה מופגזת תדיר. אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל". הוא היה רגיל להתפלל במניין ותיקין בשטיבלך בית-ישראל. ואני, שהייתי צעיר ממנו, הייתי רגיל להתפלל במניין מאוחר יותר בבית-הכנסת "אוהל רחל".
באותו יום אחי קם לתפילה, ושלא כדרכו העיר אותי להתפלל יחד אתו. אמרתי לו שאני לא יכול כעת לקום, אבל הוא התעקש אתי ולא נתן לי לחזור למיטה לישון. זו לא הייתה דרכו של אחי. הוא אף פעם לא היה לוחץ על מישהו לעשות איזו מצווה או דבר מה. הכול בנחת. אך משום מה באותו בוקר הוא שינה ממנהגו.
קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו.
מדברי הרב זצ"ל על יום העצמאות: על אף שעבר כבר זמן מה מאז התחוללו כל התשועות שנחלנו במלחמות, צריך לשים לב ולהתעורר לכך שאלוקים זיכה אותנו בדור הזה לקבל בחזרה את מה שלא זכו בדורות הקודמים לנו מאז יצאנו לגלות. וכי מי יכול היה להיכנס למערת המכפלה? מי יכול היה לבוא לכותל המערבי ולקבר רחל בכל עת? ואנחנו בחסדי שמים זכינו לכל המקומות הקדושים הללו. עדיין לא הכול בידינו, אך ישועת ה' כהרף עין!
ובעבור מה זכינו לכל זאת? משום ששמנו מבטחנו באלוקים. לא שמנו מבטחנו ב"כוחי ועוצם ידי", שכן לא היו לנו כוח ועוצם יד בזמן קום המדינה, רק אמונה גדולה וחזקה.
אך כדי שנזכור על מה ולמה יש לנו כל השפע הזה, מהי אותה עצמאות שעליה אנו ששים ושמחים, עלינו לקדש בכל שנה ושנה את היום הזה. דוד המלך אומר בספר תהלים: "היתה יהודה לקדשו – ישראל ממשלותיו". רק כשיש קדושה בעם – אז יש לנו זכות שלטון, יש לנו זכות עצמאות.
ואיך מקדשים את היום הזה? האם בזלילת בשרים על האש? לא ולא! עלינו לקדש אותו בלימוד התורה ובחשבון נפש, שכן זהו יום של התעלות, יום שצריך להרבות בו בלימוד בספרי המוסר, שמתוכם נשאב עוד תעצומות נפש להתקרב לאלוקים, והוא מצדו ימלא כל משאלות לבנו לטובה, עד ביאת גואל צדק ובניין אריאל במהרה בימינו, אמן.
הודאה על כל הברכה, בלי ברכה. האם יש לומר הלל בברכה ביום העצמאות?
היינו מאוד שמחים לברך על הלל ביום העצמאות. לדעתי חובה להודות לה', ואם הדבר היה תלוי בי הייתי עושה שבעה ימים או שמונה הודאה לה' על הניסים שיש לנו פה בשבעים וחמש השנים האחרונות. אבל בשביל לתקן תקנה כזו צריך את כלל ישראל, ובינתיים כלל ישראל לא חושב שצריך לומר הלל עם ברכה. לכן אני משתדל לשמוע אחרים שמברכים. אבל אני עצמי לא מברך.
כך כתב מרן הרב אליהו זצוק"ל בנושא הזה: אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר "ובא לציון" (שו"ת הרב הראשי ח"ב עמ' 457).
גם אם היינו מקבלים מדינה אחרת היינו צריכים להודות, אבל זכינו בארץ הטובה שה' נשבע לאבותינו. ולא עוד, אלא שנגאלנו מעמים רבים שרצו לכלותינו. בארץ ישראל זכינו לברכת הארץ הטובה שאין כמותה בעולם. על כן יש מצווה גדולה לשמוח בטוב ה' וגם לשמח אחרים
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר על הפסוק בהלל "הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו", אם אתה מודה לה' על הטוב, הוא ממשיך לעולם. וכך "אודך ה' כי עניתני – ותהי לי לישועה". אם אתה מודה לה' שענה לתפילתך – תזכה לעתיד לישועה.
