רש"י מביא בשם המדרש את מאמרו של רבי שמלאי "כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף". בפרשת 'שמיני' התורה דיברה על טומאת בעלי חיים, שאדם הנוגע בבע"ח מתים נטמא ואסור לו להיכנס למקדש, ואם הוא כהן הוא אסור באכילת תרומה. בפרשת 'תזריע ומצורע' התורה מדברת על טומאת אדם, טומאת נידה, טומאת מצורע, ושאר הטומאות היוצאות מגופו.
כל דיני טומאת האדם מיוחדים לישראל ואינם שייכים באומות העולם.
אדם מישראל, בשל מעלתו הרוחנית ובגלל שאיפתו לחיי נצח, כל דבר שהיה אפשרי שיהיו ממנו חיים או שיש בו הפסקת חיים - יש בו טומאה. היהדות כולה חותרת לקראת חיים.
אחד משלשה עשר עיקרי האמונה שלנו הוא האמונה בתחיית המתים, ולפי המקובלים לאחר תחיית המתים יחיו לעולם. המוות הוא הסיוטהחמור והקשה ביותר, והוא יפסק לעולם, מפני שהשאיפה היא לחיי נצח. הכוהנים, מורי התורה בעם ישראל, צריכים להתעסק אך ורק עם חיות של תורה, ולכן עליהם להתרחק ממתים.
במעמד הר סיני עם ישראל הגיע לדרגה בה היה יכול להשתחרר מהסיוט של המוות, אלא שהם חטאו בחטא העגל , ולכן נשארו במדרגה שבה היו.
במקום שיש הפסקת חיים - יש טומאה וממילא יש ריחוק מקדושה, כמו אכילת תרומה או כניסה למקדש.
באומות העולם אין מושג של קבלת טומאה, ויש אף דעה בתלמוד שמת גוי אינו מטמא (למרות שאנו לא פוסקים כך, אלא רק שאינו מטמא באוהל) , והסיבה לכך היא שרק במקום שיש נשמה קדושה, בהסתלקותה נכנסת רוח טומאה. 'אור החיים' הקדוש ממשיל זאת לשתי חביות, אחת שיש בה חצץ ואחת שיש בה דבש. כשירוקנו את החביות, זו שהיה בה חצץ תישאר ריקה, אך זו שהיה בה דבש תתמלא בשקצים ורמשים. כשיש הפסקת חיים או פגיעה בערך החיים בגופו ונשמתו של אדם מישראל, בגלל מעלתו וקדושתו, נדבקים בו כוחות הטומאה.
זהו מה שנאמר בהמשך "והתקדשתם והייתם קדושים". יש ענין לשאוף לקדושה ולטהרה , כדי שתשרה השכינה על עם ישראל. אולם כשיש דברים שמטמאים את האדם, אין מקום לגילוי שכינה.
כדי לזכות לגילוי שכינה ולהרמת קרן ישראל יש להקפיד בענייני הטהרה. אמנם בזמננו אין לנו אפשרות להיטהר מהטומאה החמורה של המת, כפי שכותב הרמב"ם 'עד שיערה עלינו רוח ממרום', אך משאר טומאות ודאי שיש להיטהר מהן. אילו היה לנו אפר פרה אדומה, היינו יכולים להיטהר היום אף מטומאת מת. לעתיד לבוא, כשתתגלה הנבואה, נדע היכן הטמינו את כדי אפר הפרה ונוכל שוב להיטהר.
שאיפת היהדות היא לקדושה ולטהרה, כדי שהאדם מישראל יהיה משכן לשכינה, כמו שכתוב בפרשת 'תרומה' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ליבו של כל אדם צריך להיהפך למשכן לקדושה, ולכן יש להתרחק מהטומאה, ובמיוחד הכוהנים שהם מורי התורה בעם ישראל.
יהי רצון שהקב"ה יערה עלינו ממרום רוח של קדושה וטהרה , ונזכה לגילוי השכינה בקרוב בימינו.
