פרשתנו עוסקת בהמשך פעליו של יעקב אבינו ובניו, המהווים את התשתית לבניין כנסת ישראל. מעשי האבות אינם מצטמצמים לדורם בלבד, אלא הם מטביעים את רישומם על כל מהלך ההיסטוריה של עם ישראל.
פרשת יוסף ואחיו נראית לנו לא ברורה. איך ייתכן שיוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם, ואיך ייתכן שהאחים מוכרים אותו כאחרון העבדים, הרי ערכי המוסר הבסיסיים הם כבוד והתחשבות בזולת ? מעשים כאלו, לכאורה, מתאימים לחבורה של פורקי עול, כמו אצל אומות העולם, אך ודאי לא לשבטי - יה.
אלא שבהתבוננות עמוקה נראה שיש כאן שאיפה לגדלות, הן של יוסף והן של האחים. יוסף, בשל גדלותו ומעלתו הרוחנית, חשב שבכל מקרה שאחיו נופלים מעט ממדרגתם הרוחנית הגדולה, צריך אביהם לדעת מכך כדי שיוכל להוכיח אותם. יוסף בוודאי לא התכוון להבליט את אישיותו, כפי שמוכח בפרשות הבאות, שהוא לא נטר שנאה לאחיו אלא דן אותם לכף זכות.
אולם אחיו רצו לסלקו, מפני שחשבו שהוא מתנהג כלפיהם בהתנשאות. הם סברו שהתנהגותו עלולה לערער ולקעקע את בנין כנסת ישראל, ולכן יש לו דין רודף, ומותר לפגוע בו. להשליך אדם לבור או למוכרו לישמעאלים, מבחינה מסויימת זו הריגה, כפי שאומרים חז"ל במסכת 'בבא בתרא' ששבי אצל גויים יותר קשה מהריגה בפעם אחת. עצם אמירת האחים "לכו ונמכרנו לישמעאלים" היא הוצאתו של יוסף מכלל ישראל.
הם חשבו שיוסף מתנשא עליהם מתוך כך שרק הוא הראוי שממנו תצא האומה הנבחרת, כפי שאצל אביהם וסבם שגם להם היו עוד בניםשנדחו. אולם יוסף התכוון להעלותם לדרגה רוחנית גבוהה יותר, כמו שאומר בעל 'משנה למלך' ב'דרך מצוותיך', שהוא חשד באחים שאינם מקפידים באכילת אבר מן החי. לבני נח אין חיוב שחיטה, ולכן כשהבהמה מפרכסת עדיין אסור להם לאכלה מפני שזה נחשב כאבר מן החי, אך לישראל מותר, כיון שהם מצווים על השחיטה, והשחיטה מותרת למרות שהבהמה מפרכסת (אכן יוצא מכאן שיש לישראל דין קל יותר מאומות העולם בענין זה). האחים רצו להדגיש שיש להם דין של ישראל למרות שעדין לא ניתנה תורה, גם לקולא, אולם יוסף רצה לומר להם שעדיין לא יצאו ממדרגת בני נוח, ולכן המפרכסת אסורה להם.
את גדלותם של האחים אנו רואים בפרשה הבאה. כאשר הם נקלעים למעצר אצל יוסף ושמעון נשאר שם, הם מצדיקים עליהם את הדין ומודים בטעותם "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". היתה להם טעות מרה, כפי שאומרים חז"ל, שבגלל מכירת יוסף נהרגו עשרת הרוגי מלכות. חטאם נתן את אותותיו א"כ גם לאחר דורות רבים. מכל מקום, הם חזרו בתשובה ותקנו את דרכם, ואנו יודעים שבסופו של דבר גם ליוסף וגם לאחים היתה כוונה לשם שמים.
