שמיעת שופר של מעלה

וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ

בשעה שמביא הביכורים מביא פירותיו לבית המקדש ומודה עליהם, הוא מודה על ארץ ישראל ומתחיל בהודאה על יעקב אבינו. "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב". התיאור של השהות במצרים והיציאה ממנה מרוכז בשלושה פסוקים שלא מוזכרים בהם עשר המכות וקריעת ים סוף אלא ברמז.

מה שכן חשוב לומר בהודאה זו הוא שה' שמע לתפילתנו. "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ" (דברים כו ז). וזה באמת פלא עצום שאלוקים שומע לתפילות בני אדם, הרבה יותר מעשר המכות. זה גם מאוד מחזק ומעודד שה' שומע תפילות בני ישראל. בכוח התפילה של בני ישראל שהיו במ"ט שערי טומאה הם יצאו ממצרים קודם הזמן, אחרי 210 שנים ולא אחרי 400 שנה.

ספר יואל מתאר את התפילה על מכת הארבה שהייתה בימיהם. ארבה שהוא כמו שריפה שהופכת גן עדן למדבר שממה. "לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶֽהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ" (יואל פרק ב, ג).

תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה

המכה הזאת לא באה מאליה, היא לא תופעת טבע, היא באה לעורר את האנשים לתקן את מעשיהם באמצעות השופר. "תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה". תקיעת השופר נועדה לכנס את הציבור כמו במדבר "וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה" (במדבר י ג). כך גם כאן "אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽה".

כינוס שנועד לתפילה "בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י ה֑' וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה ה֣' עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם" (יואל ב טו-יז).

וה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַֽחֲנֵהוּ

כדי שתפילה תועיל, אנחנו חייבים להבין שהחגבים הללו הם לא תופעת טבע מנותקת. אלא ממלאים שליחות אלוקית כמו במכת ארבה לעורר את פרעה לשלח את בני ישראל ממצרים.

החגבים הללו הם כמו חיילים בצבאותיו של ה'. אלפים רבים של חיילים. ריבוא רבבות. מאות מיליארדים של בעלי חיים שעושים את דבר ה'. "וה' נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַֽחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם ה' וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ".

אצבע אלוקים היא?

נוח מאוד לחשוב שהארבה הוא תופעת טבע. כך האדם לא חייב לשנות את אורחות חייו בגלל הארבה. זו הייתה מחשבת פרעה גם אחרי שהחרטומים אומרים לו אחרי מכת כינים "אצבע אלוקים היא", הוא לא מוכן לשמוע ומסלק אותם מעל פניו. הוא מעדיף לחשוב שזו תופעת טבע או מעשי ידי משה המכשף שהוא מתוחכם יותר מהחרטומים שלו, רק לא מעשה אלוקים. זה כל כך חזק אצלו, עד שגם כשהוא כבר מכיר בה' ואומר "ה' הצדיק", הוא חוזר בו כשנגמרת המכה ואומר: אל תערבבו את ה' עם עולם הטבע, אלו שני דברים מנותקים.

המבט על המציאות של פרעה היה משותף לכל המצרים, וגם ליהודים במצרים. בתחילת ירידתו של יוסף עוד מוזכר שם ה', אבל עם השנים נשכח שם ה' מכל השוהים במצרים, אפילו מפיהם של בני ישראל. מאמצע פרשת וישב עד אמצע פרשת שמות מוזכר שם ה' רק פעם אחת – "לישועתך קיוויתי ה'".

וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ

בפרשת השבוע אנחנו קוראים שההסתכלות הזאת ממשיכה אצל בני ישראל גם אחרי שהם יצאו ממצרים. כך אומר משה בסוף הפרשה לבני ישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

למרות שירד להם מן כל יום, ולמרות שבגדיהם ונעליהם לא בלו מעליהם, הם לא ראו את דבר ה'. זה היה בעיניהם טבעי לגמרי, כמו שבעינינו ניצחון ישראל על הערבים בכל המלחמות הוא דבר טבעי כמו זריחת השמש. רק בשנת הארבעים נפקחו עיניהם לראות שהטבע הזה הוא נס שהם חיו בו במשך ארבעים שנה. קשה להבין איך הם לא ראו את הנס ארבעים שנה. אבל כשזוכרים שזו התיאוריה של פרעה, מבינים מי היה המורה של בני ישראל.

התעלמות מה' – הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת

החשיבה הזאת של פרעה גורמת נזקים גדולים לכל המצרים, עד שאמרו לו החרטומים לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים". אותה החשיבה הביאה על בני ישראל את מלחמת עמלק כששאלו "היש ה' בקרבנו אם אין". על כן אומר הרמב"ם כי החשיבה הזאת היא חשיבה אכזרית.

"וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא, שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יָדְעוּ הַכֹּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב 'עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אלה'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדָּבֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת".

הרמב"ם מביא הוכחות מהתוכחה בפרשת בחוקתי, שם כתוב "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כ"ו). כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קֶרִי (מקרה) אוסיף לכם חֲמַת אותו קֶרִי (הלכות תעניות פרק א ב).

פועלים מכוח ה' אבל לא יכולים לשמוע את דברו

הצדיקים מרחמים על הציבור, הם מבינים שמכת הארבה היא דבר ה' והם רוצים לשמוע בקולו ולתקן את דרכי העם. בזה הם יותר ממלאכי השרת שרק מקבלים את קול ה' ופועלים על פיו. חכמינו במדרש למדו זאת מהדיוק בפסוק שנאמר בו "וה' נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַֽחֲנֵ֔הוּ", שהחגבים במכת ארבה לא שמעו את דבר ה', אבל הם פעלו מכוח קולו של ה' שניתן לפניהם באמצעות שריהם.

והצדיקים יכולין לשמוע קולו

לעומתם הצדיקים זוכים לשמוע את דבר ה' המפורש, להבין אותו ולעשות מעשה. עליהם נאמר "כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ". כך אומרים חז"ל: "גדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו שנאמר (יואל ב) 'וה' נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ' - אלא עומדין ונבהלין. והצדיקים יכולין לשמוע קולו שנאמר 'וה' נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַֽחֲנֵ֔הוּ' - אלו המלאכים" שהם רבים מאוד. משה, לעומתם, יכול לשמוע את דבר ה' ולקיים אותו ועליו נאמר "כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ - זה צדיק שעושה רצון יוצרו". ולכן "קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו" (מדרש תנחומא ויקרא - פרק א).

דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ

ממשיכים חכמינו ומזכירים את הדיבור של ה' לשמואל, שבתחילה לא ידע שמואל שה' קורא לו. "וַיִּקְרָ֧א ה֛' אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: וַיָּ֣רָץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְּנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב: וַיֹּ֣סֶף ה֗' קְרֹ֣א עוֹד֘ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קָם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹֽא־קָרָ֥אתִי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב: וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־ה֑' וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־הֽ': וַיֹּ֨סֶף ה֥' קְרֹא־שְׁמוּאֵל֘ בַּשְּׁלִשִׁית֒ וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י ה֖' קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר" (שמואל א ג).

עלי מבין ששמואל לא יודע שה' מדבר אליו "וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֘ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר ה֔' כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ: וַיָּבֹ֤א ה֙' וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל׀ שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ"  (שמואל א פרק ג, ה-יא). מסתבר כי גם אחרי שעלי אומר לשמואל שה' מדבר אליו, שמואל לא האמין בזה לגמרי וחשש להוציא שם שמים לבטלה. כך דייקו חכמים מעלי שאומר לשמואל לענות "דַּבֵּ֣ר ה֔' כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ". ושמואל עונה "דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ" ומשמיט את שם ה'.

תקיעת שופר של מעלה שאנשים לא יודעים את מקורה

גם בימינו אנשים זוכים לקבל את דבר ה' ולא תמיד מבינים שזה דברו. כך אומרת המשנה כי בכל יום יוצאת בת-קול משמים שאומרת: "אוי להם לבנים מעלבונה של תורה". הזוהר (פרשת נשא ג, קצו א) שואל: לשם מה יש את בת הקול? הרי בני אדם לא שומעים אותה. ועונה: "אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חֲזִי מִידֵי, מַזְלֵיהּ חֲזִי". למרות שאוזן בשר לא שומעת את בת הקול, "מַזְלֵיהּ  חֲזִי", המזל שלו מרגיש. המלאך של האדם מרגיש והוא עושה על פי זה מעשה נכון וטוב.

תקיעת שופר של קיבוץ גלויות

אחד מדברי ה' שנשמעים בדורנו בנשמתם של אנשים רבים הוא תקיעת השופר של מעלה לקיבוץ גלויות ולשחרור עם ישראל משעבוד מלכויות. אנשים רבים שומעים את התקיעה הזאת בתוך ליבם ובנשמתם ולא יודעים מי הוא המדבר אליהם.

לכן אומרים בפיוט "ונתנה תוקף" את המילים "וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע" כי אע"פ שאנשים לא שומעים את הקול באוזן בשר, הנשמה של אנשים רבים שומעת את הקול הגדול הזה והם מתגברים על אויביהם, מסירים מעליהם את שעבוד מלכויות הגויים, ועולים לארץ ישראל במסירות נפש של ממש.

את הקול האלוקי שומעים גם אומות העולם

בתפילה אנו אומרים שאת הקול האלוקי שומעת כל האנושות כולה. "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹֹא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ". הצדיקים שבאומות לא יודעים בבירור שזה דבר ה', אבל הם פועלים מכוחו ועוזרים לעם ישראל להשתחרר משעבוד מלכויות ולעלות לארץ ישראל.

גם הרשעים שבהם לפעמים שומעים בנשמתם את קולו של ה' ובורחים מארץ ישראל כמו שברחו כל הערבים בשנת תש"ח. וכל מי שראה אותם בורחים בהמוניהם לא הבין מה גורם למאות אלפי ערבים לעזוב את בתיהם, את שדותיהם, את מסגדיהם, את חנויותיהם ואת כל רכושם ולהפקירם ליהודים, אם לא ששמעו את קול ה' בכוח, שהבהילם "והמם מהומה גדולה" (דברים ז כג).

דברי תורה באוזן בשר מזכים לקול ה' באוזן הלב

מה יעשה אדם ויזכה לשמוע את קול ה' ולדעת שהוא קום ה' ולא דמיון פנימי שלו?  כותב רבי אלעזר אזכרי, שכאשר אדם מטה אוזנו לשמוע קול תורה באוזן בשר, הוא זוכה לשמוע באוזן נשמתו את כרוז מלכו של עולם: "וְזֶהוּ שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר בְּאָדָם רוּחַ טָהֳרָה מִקּוֹל הַקּוֹרֵא לְאֹזֶן נִשְׁמָתוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִזְכֶּה לְזֶה רַק הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הֶחָכָם הַמּוֹכִיחַ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ – תִּשְׁמָע', כְּלוֹמַר אִם תִּשְׁמַע לְמוֹכִיחַ בְּאֹזֶן בָּשָׂר, תִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ בְּאֹזֶן הַלֵּב כְּרוּז מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם"  (חרדים עג).

מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה

ולכן אם אדם מתעורר לעשות מצווה, שלא יחמיצנה. שהתעוררות זו לפעמים היא דבר ה' הנשמע לנשמתו. ולכן יקום ויעשנה במהירות ולא יתמהמה ויחמיץ את המצווה. כי אע"פ שיכול לעשותה אחר זמן, הפסיד את דבר ה' המתעורר בקרבו. ואיך ידע אדם אם ההתעוררות היא דבר ה' או לא? התשובה היא בהתאמתו לרצון ה' שכתוב בתורה ובדברי הנביאים. אם אדם שומע קול פנימי גדול שאומר לו לעלות לארץ ישראל, והוא גם יודע שזו מצוות עשה מהתורה, הוא יכול לשער שזה קול ה' שהוא שומע. וכן אם אדם מרגיש בתוכו התעוררות לתת צדקה, או כל מצווה אחרת הבאה לידו, זה יכול להיות קול ה' ולא יחמצינו לעשותו אחר כך.

קִרְאוּ עֲצָרָה

הצדיקים יודעים לשמוע את קול ה' והם גם יודעים שהציבור לא תמיד מבין מה ה' אלוקיך שואל מעימך. לכן הם מעוררים את הציבור לשמוע את קולו באמצעות השופר. זה מה שאומר ה' ליואל הנביא "תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה". שכך כותב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו" (רמב"ם תענית א א).

בראש השנה ויום הכיפורים שומעים את קול ה'

כנסי התעוררות אלו צריכים להיות בעיקר בראש השנה ויום כיפור, שכך דורשים חכמים את הפסוקים בספר יואל על ראש השנה ויום הכיפורים שתקיעת השופר של מטה נועדה לעורר אותנו לשמוע את קול ה' שנשמע ביום הזה ממרום בנשמותיהם של ישראל. כך אומרים חכמינו: "וה' נתן קולו" - זה ראש השנה שבו תקיעת שופר. "לפני חילו" - אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביום הכפורים. "כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו" - זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים.

תיקון המעשים בימים אלו

קריאת ה' אלינו היא לתקן את המעשים. שנאמר: "וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם ה' שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד". ומתוך כך "וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָֽרָעָֽה׃ מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם" (יואל ב).

ובמשנה "סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו. הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: אחינו. לא נאמר באנשי נינוה (יונה ג') "וירא אלהים את שקם ואת תעניתם", אלא "וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה". ובקבלה הוא אומר (יואל ב') "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם" (תענית פרק ב משנה א).

שמיעת קול ה' על ידי האר"י הקדוש

על היכולת של הצדיקים לשמוע את קול ה' מסופר על רבי יוסף קארו שישב עם מהר"ש אלקבץ ואחרים בליל שבועות ושמעו את דבר ה' שקורא להם לעלות לארץ ישראל. עוד מסופר כי פעם ישב רבנו האר"י עם תלמידיו ליד קבר הנביא רבי יהושע בן חנניה שבבית העלמין העתיק בצפת, ולפתע פנה אל תלמידיו ואמר: "הודיעו לי עכשיו כי גזֵרה קשה מרחפת על תושבי צפת. מכת ארבה בדרך שתאכל את כל עשב הארץ ותכלה את כל פרי העץ, עד שלא יישאר דבר למחיה בכל הסביבה". נבהלו התלמידים ושאלו: "במה חטאו תושבי צפת?". ענה להם האריז"ל: "כל זה בא עלינו בגלל יהודי אחד, ר' יעקב אלטרץ שמו. עני מרוד הוא ואיבד את מקור פרנסתו, ובא בתרעומת כביכול לקב"ה על מצבו הקשה. כשראו מן השמים שאין איש מיושבי צפת בא לעזרתו, נגזרה הגזֵרה".

ציווה האריז"ל שכל אחד מתלמידיו ינדב סכום מסוים ואותו ישלחו עם רבי יצחק הכהן שירוץ מיד לבית יעקב אלטרץ העני ויתננו לו. יצא רבי יצחק לבית רבי יעקב אלטרץ וראה אותו בוכה ומדבר עם בורא עולם בכאב אמיתי על כך שתושבי צפת נטשו אותו ולאף אחד לא אכפת ממנו. כד גדול של חרס היה לו, ובו היה מוביל מים לחצרות השכנים באזור. מהמעט שהשתכר הצליח להחיות את צאצאיו. עתה נשבר הכד ועמו מטה לחמו. באין לו כד, אין הוא יוצא לעבודתו, ואין לו ממה להאכיל את ילדיו. "האם כך ראוי לי?! האם עונש של רעב חלילה נגזר עליי ועל בני משפחתי?! וכי רשע אני יותר מכל העולם כולו?! והלוא הוא זן את כל העולם בחן בחסד וברחמים, ומדוע לקח ממני את מקור פרנסתי?".

הוציא ר' יצחק מחיקו את צרור הכסף שאספו התלמידים ונתן אותו לרבי יעקב וביקש ממנו שלא יקטרג על תושבי העיר. וחזר לאר"י שישב עם התלמידים עדיין ליד ציונו של רבי יהושע בן חנניה. תוך כדי הדברים רואים התלמידים ענן כבד של ארבה מתקרב להרי צפת. אימה נפלה עליהם. אבל האר"י הרגיע אותם שנתבטלה הגזֵרה. עברו כמה רגעים, ורוח עזה הופיעה והדפה את ענן הארבה כולו אל הים, עד שלא נשאר אחד.

שריפה בהרי ירושלים

בשבוע שעבר הוצתה שריפה בהרי ירושלים על ידי פורעים, שכולם משערים שהם ערבים. כך הם עושים עם הבלונים בדרום כבר כמה שנים. כך הם עשו השנה בפרעות בלוד ובעכו ובכל מקום שבו היו יכולים להצית אש ולהחריב.

היו שריפות שפרצו בכל העולם מחמת חום, שיצאה חמה מנרתיקה, וכל אחד מאיתנו שומע כל הזמן שאומרים לו כי השריפות הללו נגרמו מהתחממות האקלים. עם זאת חייבים אנו להבין שהשריפות הללו הן דיבור אלוקי. קריאה להתעוררות רוחנית.

וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקורונה

בדומה לזה אנחנו צריכים להסתכל על מגיפת הקורונה. לפני כמה חודשים היה נראה שהתגברנו עליה, אבל הנה היא באה באופן מתוחכם יותר. מי שמסתכל על הנגיף בעצמו חייב להבין שזה זה כמו להסתכל על אחד החגבים במכת ארבה ולא להבין שיש פה אירוע ענק שיש לו מנהל משמים.

חייבים להתפלל על זה, אי אפשר שלא לזכור את דברי הרמב"ם שמסביר את הפסוק בפרשת בחוקתי בדיוק על זה, "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי" אם תאמרו על צרה כי היא אירוע טבעי ומקרי (קֶרִי) ולא תבינו שאני שלחתי אותו, אביא לכם זן יותר אלים וחסין לחיסונים. "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כ"ו. רמב"ם הלכות תעניות פרק א ב).

הא בלא הא לא סגי – גם מעשה וגם תפילה

יש כאלה שאומרים כי המשמעות של דבר ה' היא שלא צריך לקחת חיסונים. אבל הגמרא אומרת שצריך לשלב את שניהם ביחד. צריך לכבות את השריפה בהרי ירושלים ולהעניש את המציתים בכל חומר הדין, וצריך לשמוע את קול ה' המדבר אלינו ואל כל העולם כולו דרך הקורונה והשריפות.

כך מלמדת הגמרא לשלב את המאמץ הגשמי עם המאמץ הרוחני: "ת"ר שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא ג' דברי חכמה ג' דברי הגדה ג' דברי בורות ג' דברי דרך ארץ. בשלשה דברי דרך ארץ כתוב: מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחֱכָּם? אָמַר לָהֶן, יַרְבֶּה בַישִׁיבָה וִימַעֵט בַּסְּחוֹרָה. אָמְרוּ, הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן, וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם? אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ב) 'כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה' וכו' מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? דְּהָא בְלָא הַא, לָא סַגְיָא".

עוד שאלו: "מַה יַעֲשֵׂה אָדָם וְיִתְעֲשֵׁר? אָמַר לָהֶן, יַרְבֶּה בִסְחוֹרָה, וְיִשָׂא וִיתֵּן בֶּאֱמוּנָה. אָמְרוּ לוֹ, הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ? אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר שֶׁלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (חגי ב) 'לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב', מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? דְּהַא בְלָא הַא לָא סַגִי". ועוד שאלו: "מַה יַעֲשֶׂה אָדָם, וִיְהוּ לוֹ בָנִים זְכָרִים? אָמַר לָהֶן, יִשָׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, וְיִתְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. אָמְרוּ, הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ? אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַבָּנִים שֶׁלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קכז) 'הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן'. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? דְּהַא בְלָא הַא לָא סַגִי. מַאי 'שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן'? אָמַר רַבִּי חַמָא בְרַבִּי חֲנִינָא, בִּשְׂכָר שֶׁמַּשְׁהִין עַצְמָן בַּבֶּטֶן, כְּדֵי שֶׁתַּזְרִיעַ אִשְׁתּוֹ תְּחִלָּה, נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן" (נידה ע ע"ב).

גם אנו צריכים לדעת להרים את עינינו לשמים ולהבין שהקורונה לא מגיעה מעצמה. הנגיפים לא מתארגנים בעצמם להשתכלל, יש להם שר ומושל שמנהיג אותם (שמואל ב' כד). וצריכים גם לעשות את ההשתדלות הרוחניות והמעשית של חיסונים וזהירות כפי שאומרות הרשויות.

בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ

בסיום הצום והתפילה בימי יואל כתוב כי ה' שמע את תפילתם והביא להם שפע כלכלי. "וַיְקַנֵּ֥א ה֖' לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ: וַיַּ֨עַן ה֜' וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם". וגם הרחיק מעליהם את היצר הרע: "וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת".

תבוא ברכה במקום כל הצער "וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם" ותדעו כי זו גאולה שאין אחריה הפסק "וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם: וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י ה֥' אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם".

ואת קול ה' ישמע כל העם כולו. "וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ: וְגַ֥ם עַל־הָֽעֲבָדִ֖ים וְעַל־הַשְּׁפָח֑וֹת בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֶשְׁפּ֖וֹךְ אֶת־רוּחִֽי". אמן ואמן.