אחרי שאתמול הסברנו מה-היא התשובה (שאיננה תלויה בתעניות וסיגופים, אלא בחרטה וקבלה לעתיד בלבד), נוסיף ונאמר כי אז דובר על מעשה התשובה, במטרה שה' יסלח על החטא ולא יזכור זאת ביום הדין.
אולם, גם לאחר שה' מחל על העוון, יש לשוב ולחדש את הקשר שיהיה "לרצון לפני ה'", כיף להיות יחד. לשם כך, עלי להשקיע תוספת מיוחדת בקשר ביני לבין בוראי, כשם שבחטא השקעתי בעצמי על חשבונו של בורא עולם, כביכול.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היה על החוטא להביא קרבן עולה אשר היה מרצה על חטאו ומחדש את הקשר, כמאמר הכתוב "ונרצה לו לכפר עליו". כיום, כאשר אין בית מקדש והקרבת קרבנות, התענית היא במקום הקרבן, כיוון שכך אני מקריב חלק ממני ונותן אותו לה', כקורבן.
כיוון שהתענית נועדה לחדש את הקשר ביני לבין ה', ויש בה הרבה דרגות אשר תמיד עולות מעלה מעלה, היו הרבה מהתנאים והאמוראים שהרבו להתענות גם על עבירות קלות. לדוג', כך האר"י הקדוש לימד, שצריך להתענות הרבה תעניות על כל מיני עבירות, אפילו קלות ביותר. האר"י מביא לדוג' שעל עוון כעס יש להתענות קנ"א (151) תעניות, על בטול תפילה ס"א (61) תעניות, וכן הלאה.
כיוון שהתענית אינה תשובה על החטא אלא לשם חידוש הקשר עם ה', ממילא לא צריך להתענות דווקא אחרי החטא, אלא בכל פעם כשמתענים, מתגלה מחדש הקשר עם ה'.