"חבר'ה טובים, אחראים ובוגרים"

במסגרת פרויקט 'הצצה אל הנוער בגבעות', הגענו אל תושביה של גבעה קטנה הסמוכה לישוב יצהר בשומרון. גבעת 'קומי אורי', שנקראה בעבר 'הסרוגה'. הגבעה הוקמה מספר פעמים ועברה מספר גלגולים, אך זה האחרון מחזיק כבר שלוש וחצי שנים.

"סדר היום שלנו מתחיל בהשכמה מוקדמת של חלקנו לתפילת ותיקין" מספר נחשון עמית, כבן 20 המתגורר בגבעה מספר חודשים. "מי שקם לתפילה בנץ עולה לישוב, הליכה של חצי שעה. אחרים קמים ומתפללים בגבעה. רוב הבחורים לומדים חצי יום בישיבה בחוות גלעד הסמוכה, עד השעה אחת. מהצהריים מתפצלים כל אחד לעבודה שהוא עובד בה. ישנם ארבעה בחורים קבועים ועוד כמה שנמצאים המון".

בגבעה בית אחד וחדר לימוד נוסף אותו בונים הבחורים כשהם חוזרים מהלימוד בישיבה. בנוסף, חוצבים הבחורים מקווה טבילה. הבחורים נמצאים במקום בגשם, בשלג ובקור השומרוני. בתקופה הראשונה לאחר הקמת הגבעה, לא היה חשמל ולא היה מים. הדרך למקום משובשת עד לרגע זה, דבר שמקשה את ההתנהלות בשגרה.

שלוש פעמים הגיעו כוחות הרס לגבעה והחריבו את עמלם של הבחורים. ההרס האחרון התרחש בערב פסח לפני למעלה משנה וחצי, אז הוחרבו בתים נוספים בגבעות הישוב.

| "הגעתי כי רציתי להתחבר לארץ ישראל"

עמית, בן העיר צפת, התארס לאחרונה, ועכשיו עסוק בארגונים לחתונתו, אך בדרך כלל עובד בצהרים בבניה. עמית אף מתכנן להתגורר בעתיד בגבעה. זוג צעיר נוסף שוקל אף הוא את המעבר לגבעה הצעירה.

"יש חשמל תקין ומים, עליהם אנחנו משלמים מכספינו. יש סכום שכל בחור משלם בחודש על ההוצאות הרגילות ועל התפתחות בעתיד של הגבעה וכל אחד שם כסף על אוכל בכל שבוע. אני הגעתי לגבעה כי רציתי ארץ ישראל. רציתי להתחבר לארץ ישראל. דרך האדמה ודרך המגורים שם, יש את החיבור הכי אמיתי לארץ ישראל. בעזרת ה' נתרחב לכל הארץ. הגעתי לגבעה בשביל לעשות באמת את מה שאני מאמין בו ולא לוותר בגלל נוחות", מספר עמית.

"היחסים עם הגבעה השכנה, תקומה, מצוינים. אנחנו אוכלים אצלם בשבת, הם מכירים אותנו, מדברים הרבה ביחד. חיבור טוב. בחנוכה, לדוגמה, קבלתי טלפון מאחת המשפחות בתקומה: 'בואו, הכנו לכם ארוחת ערב'. הביאו לנו סופגניות, לביבות. יש חיבור טוב. גם עם היישוב. פעם אחת קניתי במכולת אוכל לגבעה. תושב הישוב שאני לא מכיר שאל אותי למי אני קונה את הדברים. עניתי לו שאני קונה לגבעה, אז הוא אמר 'עזוב, אני משלם'. הוא לא מכיר אותי והוא חושב שזה נכון. הוא לא יכול להגיע אבל הוא רוצה לתמוך במה שהוא יכול".

"גם הגיבוש עם החברים בגבעה הוא מעולה. הייתה פעם אחת ששאלתי את אחד החבר'ה אם הוא יוכל לעזור לי לסדר את מסיבת האירוסין בתשלום. הוא אמר לי שהוא לא מסכים בתשלום, ואז כל שאר החברים הצטרפו גם בתנאי שאני לא משלם להם". בסיום השיחה ביקש עמית להוסיף כי הם קוראים למשפחות שמעוניינות להצטרף ולגור ומזמינים אותם להגיע, להתרשם וכמובן לגור.

| "חבר'ה אחראיים שמתבגרים במהירות"

בעקבות דבריו של עמית שוחחנו עם אבי לזר, תושב גבעת תקומה שביתו צופה על קומי אורי, והנערים בגבעה סמוכים על שולחנו פעמים רבות. "אנחנו בקשר מאוד טוב איתם, הם אוכלים אצלנו כמעט בכל שבת. אלו חבר'ה מיוחדים. בהיסטוריה, יש סיפורים על בחורים שסביב טראומות התבגרו מהר, כמו בשואה. אבל יש גם חבר'ה, כמו אלו, שמתבגרים מהר כי הם בסביבה של מבוגרים שהם רואים בהם את העתיד שלהם. אין להם את השלב של המרד בהם כי הם לא ההורים שלהם וכבר בגיל צעיר הם מדמיינים לעצמם איך החיים שלהם ייראו, שולחן שבת, ילדים, קשר זוגי. הם מצליחים לצייר ציור חזק וזה מאוד משפיע".

לזר מספר כי "אם צריך עזרה בבית, לשמור על הילדים, הם פשוט עושים בשמחה. אחד החבר'ה ראה שהוסת גז שלי לא תקין, יום אחרי זה אני רואה שתקנו אותו בלי להגיד לי. הם חבר'ה עם המון אחריות. הגענו משבת פעם אחת והתחלנו להוציא את הילדים והבחורים היו באזור, אז בלי להגיד שום דבר עזרו לנו להכניס את הדברים לבית, את הילדים. בסוף סעודת שבת הם ישר מפנים. פשוט מיוחד, כי בגיל הזה בדרך כלל זה לא קורה. זה בא להם מבפנים, הם באמת מעריכים את הקשר אתנו, את האנשים שמשקיעים בהם בחזרה. את האחריות והבגרות אפשר לראות בסדר היום שלהם - חלקם מקדישים חצי, שני שליש ללימוד ובזמנם הפנוי, הם בונים. גם לילדים שלי יש קשר מאוד טוב עם הבחורים" מציין לזר. "הם שמחים לפגוש אותם בישוב, שמחים לשמוע שהם אצלנו בשבת, חלקם ממש בני בית אצלנו, משפחה".

| "הוויכוח איתם הוא על החזון, לא על תיעול הכוחות"

לשאלתי, איך הוא מרגיש בעקבות ההתקפה התקשורתית על הנוער בגבעות, עונה לזר ואומר כי "זה מעליב ומקומם מבחינה מסוימת. בין המתקיפים ישנם שני סוגים. אנשים בורים שבאמת לא יודעים מי אלו נוער הגבעות או להיפך, אנשים שדווקא רואים בהם משהו בעל ערך. מי שמזלזל ולא רואה שום דבר לא רואה צורך לתקוף. יש אנשים שלא מכירים ואז משתלחים בכלל בלי להבין. אנשי חינוך שטוענים שזה נוער בסיכון וצריך לעזור לו לתעל את הרצונות שלו למקומות טובים כמו גיוס לצה"ל, הם פשוט לא מצליחים להבין שיש ויכוח על החזון ולא על איך מתעלים את הכוחות. אלו חבר'ה מאוד רציניים שמבררים את הדרך שלהם כל הזמן עם מבוגרים ועם אנשים בגילם, ופשוט חושבים אחרת ממה שהציבור אומר", מסביר לזר. "אנשי חינוך שמנסים להוציא את "הנוער בסיכון" מ"הברוח' שהם נמצאים בו" הם פשוט בורים ולא מבינים שיש הבדל בין הנוער בסיכון לנוער האידיאליסטי".

"הקבוצה השנייה שתוקפת מפחדת ממסירות לחזון. מאז ומתמיד האנשים היציבים חששו משינוי. שינוי זה יציאה מהמקום הבטוח, ואלו חבר'ה ששמים את זה על השולחן ואומרים: אנחנו רוצים לצאת מהמקום הבטוח בכדי להגיע למקום יותר בטוח ואמיתי. זה מפחיד אנשים אחרים וזה מתבטא בשנאה, מלחמה כמו בסזון, שקרים. אנשים יכולים לקרוא על תקופות החלוציות, המחתרות, ויתרפקו על התקופה הזאת של יחידים שקמים ופועלים בלי גיבוי, שלוקחים אחריות, ובכלל לא שמים לב שזה בדיוק אותם חבר'ה, רק בדור שלנו".

לזר מוסיף כי מבחינה ביטחונית, הימצאותה של הגבעה בשטח משפיעה מאוד. "לפני שהיה את קומי אורי, ערבים היו יותר מתקרבים לגבעה, בצורה משמעותית. מאז הקמת הגבעה, קו העימות עם הערבים עבר לכפר. כשערבי יוצא מהכפר זו הקפצה. פעם זה לא היה כי היה מרחק גדול יותר בין הכפר לגבעה. זה משמעותי גם לנו בתור משפחה. אחד השיקולים לבנות היכן שבנינו הייתה העובדה שהבחורים יכולים לעבור מתחת לבית שלנו בדרך לגבעה בכל שעות היממה ושהם ישנים בגבעה, זה נותן תחושת ביטחון לכולנו, גם לאשתי וגם לילדים".