פתיחת 'שער היחוד והאמונה' בתניא

*בפתיחת השער כותב אדה"ז:

" לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵר מַה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" כוּ' הוּא יִחוּדָא עִלָּאָה וּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" הוּא יִחוּדָא תַּתָּאָה".

הפתיחה יכולה להגיד לנו הרבה. אם אדה"ז כותב "להבין מעט מזעיר", עבורנו שרק מנסים לקלוט משהו מדבריו – אפשר להבין מעט ש"במעט". בכל אופן זה חלק ממצות יחוד ה', להבין מה שאומרים לפחות פעמיים בכל יום "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

אדה"ז מגיע אל היעוד של השער - להסביר את הפסוקים "שמע ישראל" ו"ברוך שם" - בהסבר מפורט בפרק ז שם הוא כותב:

"וּבָזֶה יוּבָן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ דְּפָסוּק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" הוּא יִחוּדָא עִלָּאָה וּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" הוּא יִחוּדָא תַּתָּאָה..."

הנקודה הזו חשובה לנו כיון שהבנת המסגרת והמבנה הכללי של השער יכולים לעזור לנו לאחוז קצת יותר במה שנאמר בשער הזה.

אחר כך הוא מתחיל פרק א:

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. וְצָרִיךְ לְהָבִין, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים נִשְׁרֶה בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְהִיר כָּל כָּךְ "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ"?

הוא פותח בקושיה. עוד לפני שננסה להבין את הקושיה, נראה כמו קודם את המבנה – היכן נמצאת התשובה לקושיה הזו. התשובה נמצאת בפרק ו (עמ' 160):

"וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים""

אחרי שהוא מסביר את החלק הראשון של הענין, הוא עובר להסביר שם גם את המשך הפסוק.

כעת נחזור לקושיה עצמה. הוא שואל למה צריך להזהיר כל כך שה' הוא האלקים וכו' - מה כל כך קשה? ממה שכתוב "והשבות אל לבבך" רואים שיש משהו שהלב מתקשה לקבל ולהשלים עם הנקודה הזו. בלשון המדוברת זה לא 'זורם', והוא שואל מה גורם ללב להתנגד? מה כל כך לא פשוט שצריך להשיב ולשכנע את הלב "והשבות אל לבבך"? קשה להגיד שפשט הפסוק בא להזהיר שאין א-להים מתחת לארץ ורק ה' "הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" - ולזה הלב מתנגד. למה שיהיה לי קשה לקבל את המצוה, את ההנחה, את הדעה הפשוטה שאין א-להים מתחת לארץ? לא צריך מאמץ מיוחד כדי לחשוב כך, ולכן קשה להגיד שזה הפשט.

מה פשט הכתוב? אל ההסבר הוא עתיד להגיע בפרק ו, אבל כדי להקל על הלימוד - כמו שאמרנו קודם שאדה"ז אמר "להבין מעט מזעיר", וכדי שגם מעוטי שכל כמונו יוכלו להבין משהו, יהיה טוב עבורנו להבין את המסגרת הכללית - נאמר בגדול ובלי יותר מדי להסביר מה פשט הפסוק. אדה"ז מבאר בפרק ו' כך:

"וְאִם כֵּן, מִמֵּילָא תֵּדַע שֶׁ"בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד", פֵּירוּשׁ, שֶׁגַּם הָאָרֶץ הַחָמְרִית שֶׁנִּרְאֵית יֵשׁ גָּמוּר לְעֵין כָּל הִיא אַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא"

 כלומר שכאשר הוא רוצה להסביר את החילוק בין שמים לארץ הוא אומר שזה לא חילוק בין מעלה ומטה, האם הא-להים נמצא פה או פה, אלא זהו הבדל בין מה שמשקף ואפשר בקלות לראות דרכו מציאות אלקית – נשמות, מלאכים, צבא השמים כל אחד לפי דרגתו – לבין "הארץ מתחת" כל הגשמיות והממשות שנראים כקיימים מצד עצמם. על זה הוא אומר שתדע לך שזה לא כמו שזה נראה. כלפי ה' כל המציאות היא אין ואפס, וכיון שלך זה לא נראה כך, הוצרך הכתוב להזהיר "וידעת היום וכו'" שלא תחשוב שהעולם הוא כמו נשמה לגוף. כלומר שהייתי יכול לחשוב שיש מציאות נפרדת וה' הוא שמחיה אותה, ועל זה בא הפסוק להגיד שהכל הכל "אין עוד מלבדו". הכל הוא חלק מ"ה' הוא האלקים" ואין משהו חוץ ממנו.

כמו שאמרנו קודם, כל ההסבר הזה מופיע בפרק ו. מה שראינו עד עכשיו זה את הפתיחה בה הוא מביא שני פסוקים "שמע ישראל" ו"ברוך שם" - שלהסבר שלהם הוא מגיע בפרק ז, ואת "וידעת היום" שהוא מביא בתחילת פרק א והסבר הפסוק מופיע בפרק ו. הקדמנו את המאוחר והסברנו ש"על הארץ מתחת" פירושו על הארץ הגשמית, שלכאורה נראית כנפרדת מה', והפסוק בא להגיד שהיא לא נפרדת אלא גם היא משהו אלקי.  היא משהו שהוא אין ואפס מצד עצמו, וכל המציאות שלו הוא רק האלקות שיש בתוכו – זה מה שהוא הולך להסביר בפרקים הקרובים.

אחרי כל זה מובן למה צריך להיות "והשבות אל לבבך". על אף שהאינטואציה הפשוטה מתנגדת לאמירה שהכל אלקי כיון אני רואה מציאות ולא משהו אלקי, בכל אופן אומר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" תדע שזה כך, ואם תתבונן טוב תוכל ליישב את זה בתוך הלב.

אחר כך הוא ממשיך וכדי להסביר הוא מתחיל בעניין נוסף ומביא בתחילת פסוק נוסף:

"הִנֵּה כְּתִיב: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם", "וּפֵרַשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי דְּבָרְךָ שֶׁאָמַרְתָּ: "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם" וְגו', תֵיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וּמְלֻבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם", וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ'. כִּי אִלּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר "יְהִי רָקִיעַ" כוּ' מַמָּשׁ. וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאֲפִלּוּ אֶרֶץ הַלֵּזוֹ הַגַּשְּׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִלּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית מַמָּשׁ."

הוא מביא כאן את דברי הבעש"ט שמיוסדים כבר על דברי חז"ל על אותו פסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" - שהאותיות של מאמר "יהי רקיע" הם אלו שגורמות את מציאות השמים. על זה הוסיף הבעש"ט שחז"ל לא התכוונו להגיד את זה רק על השמים, אלא שכך הוא בכל עשרה מאמרות שהאותיות של דבר ה' הן אלו שמקיימות את המציאות. לכן גם הארץ הלזו הגשמית, הדומם, הצומח, החי, המדבר - כולם נבראים בעשרה מאמרות והם הקיום שלהם.

הבעש"ט ואחריו אדה"ז, לקחו את מאמר חז"ל על "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" והרחיבו אותו גם לשאר דברים. בנקודה הזו רמוז גם הביאור בהמשך שהחידוש הוא יותר על הארץ מאשר על השמים. כמו שהסברנו ששמים הם מה שה' משתקף בו - כמו נשמות ומלאכים, בהם ניכר שהקיום שלהם הוא מהאלוקות ובלעדיה אין להם קיום. חז"ל אמרו את זה כלפי השמים ששם זה ניכר, ומסביר אדה"ז לפי דברי הבעש"ט שמהשמים אפשר ללמוד גם על הארץ – גם במקום שזה לא ניכר שההתהוות שלו היא מהאלוקות. גם קיום הארץ הגשמית הוא מעשרה מאמרות.

לקראת סוף פרק ז (החל מדף פד עמוד א) כשהוא מסיים להסביר את הפסוק "שמע ישראל" הוא עובר להסביר את הנקודה עליה דיברנו עכשיו שכל המציאות היא בעצם אותיות מעשרה מאמרות, נקרא קצת בפנים:

"וְאִם כֵּן, הַחַיּוּת הַמְּלֻבֶּשֶׁת בָּהֶם הִיא בִּבְחִינַת צִמְצוּם רַב וְעָצוּם, כִּי צְרִיכָה תְּחִלָּה לְהִתְצַמְצֵם צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים עַד שֶׁיִּתְהַוֶּה מִכֹּחָהּ וְאוֹרָהּ עֶצֶם הַנִּבְרָאִים כְּמוֹת שֶׁהֵם בַּעֲלֵי גְּבוּל וְתַכְלִית. כִּי מְקוֹר הַחַיּוּת הוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמִּתְלַבֵּשׁ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרַךְ הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּשֵּׁט לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית וְלִבְרוֹא עוֹלָמוֹת אֵין קֵץ וְתַכְלִית לְכַמּוּתָם וְאֵיכוּתָם וּלְהַחֲיוֹתָם עֲדֵי עַד, וְלֹא הָיָה נִבְרָא עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל... אֶלָּא שֶׁצִּמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט מֵרוּחַ פִּיו, וְהִלְבִּישׁוֹ תּוֹךְ צֵירוּפֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְצֵירוּפֵי צֵירוּפֵיהֶן"

כאן הוא מתחיל להסביר את עניין האותיות כדי שנוכל לצייר בשכלנו איך כל המציאות היא דיבור של ה'. הוא מסביר את זה באריכות על פני כמה וכמה פרקים שעוד צריך להבין איך הם עוזרים לנו לצייר את זה – בע"ה ננסה להסביר כאשר נגיע. מתחילת הנושא - מאמצע-סוף פרק ז ועד פרקים יא ובעיקר יב -הוא מכין אותנו לתפוס איך כל המציאות היא דיבור. אחרי שהוא מסביר עד פרק ז איך הכל בטל לה', הוא מסביר בפרקים הבאים איך זה נראה כמו אותיות. בפרק יא הוא כבר מתחיל לדבר על המאמרות, ובפרק יב – הפרק האחרון, הוא מסביר באריכות את כל עניין הצירופים התמורות והחילופים שיש באותיות – איך הכל עשרה מאמרות.

לצייר איך כל המציאות היא דיבורים זה לא דבר קל, דיבורים לא נראים כמו מציאות ומציאות לא נראית כמו דיבורים. צריך להסביר הרבה כדי שנוכל לצייר את זה טוב, וזה דבר לכאורה הלב ממאן להבין. אם פשט הפסוק "וידעת היום" הוא שעלינו להבין שהכל זה דבר ה', מובן למה צריך הכתוב לצוות "והשבות אל לבבך".

אחר כך אדה"ז מביא את דברי האר"י:

וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם בַּדּוֹמֵם מַמָּשׁ כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית, דְּהַיְינוּ בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְּחַיוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וְאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

כלומר שהאר"י אמר שאפילו בדומם יש נפש וחיות. לצייר חיות גם בדבר דומם זה משהו יחסית מובן. אני יכול לראות אדם חי ופעיל, אני יכול לראות אותו ישן, אני יכול לראות אותו צמח, ואני יכול לראות אותו מת. אני יכול לראות את כל המצבים כמעט אותו הדבר. זאת אומרת שאני יכול לראות משהו דומם ולחשוב שהוא חי, קצת חי או יותר חי. הייתי יכול ללמוד את דברי האר"י שהדומם הוא כמו אדם ישן שיש בו קצת חיות, למרות שהוא ממש יכול להיראות דומה למת. תסתכל על כל המציאות שהיא כמו אדם ישן שיש בו קצת חיות. אבל אדה"ז אומר שזה  לא פשט האר"י. הפשט הוא – ועוד נאריך בזה - שהגוף מצד עצמו מלא חיות גם ללא הנשמה, הגוף הוא דיבור של ה'. ההסבר עצמו יהיה בהמשך, אבל הוא מצביע כבר כאן שהוא רוצה להסביר את דברי האר"י שמה הכוונה שיש חיות בדומם, זה על דרך מה שהבעש"ט מסביר, שעצם מציאות הדומם היא כח וחיות אלקית, והגוף וכך כל הדומם הם אינם רק גוף חסר חיים שה' מחיה אותו, יש חיות אלקית שהיא עצם מציאות הדומם.

את הנקודה הזו הוא אומר בפרק ו אחרי הסבר ארוך בהסבר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך...ועל הארץ מתחת אין עוד" שגם הארץ היא משהו אלקי ולא נפרד, ואז הוא מסביר באריכות:

 "וְלָכֵן הֻצְרַך הַכָּתוּב לְהַזְהִיר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" וְגו', שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַעְתְּךָ שֶׁהַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם וְהָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֵם דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כְּהִתְלַבְּשׁוּת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף, וּמַשְׁפִּיעַ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ בָּאָרֶץ וְכֹחַ הַתְּנוּעָה בַּגַּלְגַּלִּים וּמְנִיעָם וּמַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁהַנְּשָׁמָה מְנִיעָה אֶת הַגּוּף וּמַנְהִיגַתּוּ כִּרְצוֹנָהּ.

אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל כְּלָל, כִּי הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף הֵם בֶּאֱמֶת נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה בְּשָׁרְשָׁם... מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁכָּל עַצְמוּתָם וּמַהוּתָם נִתְהַוָּה מֵאַיִן וְאֶפֶס הַמֻּחְלָט רַק בִּדְבַר ה' וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם עֲדַיִין נִצָּב דְּבַר ה' לְעוֹלָם וְשׁוֹפֵע בָּהֶם תָּמִיד בְּכָל רֶגַע וּמְהַוֶּה אוֹתָם תָּמִיד מֵאַיִן לְיֵשׁ".

נעשה חזרה על המבנה של השער שהסברנו עד  כאן:

היעוד העיקרי של השער הוא הסברת הפסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד" כפי ביאור הזוהר שהם כנגד 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה'. המקום בו הוא חוזר לפסוקים הוא בפרק ז. כדי  להבין אותם הוא מקדים להסביר את הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך". הוא מסביר שפשט הפסוק "על הארץ מתחת אין עוד" אין פירושו שלא אל תחשוב שאין אלקים אחרים –הפשט הוא שהארץ היא לא דבר נפרד והיא בעצם חיות אלקית ממש – כמו שעוד ננסה להסביר. הוא מוסיף ואומר שזו כוונת האריז"ל שיש בדומם חיות. את כל זה את זה הוא מסביר בפרק ו, גם את הפסוק וגם את דברי האר"י. תמצית ההסבר הוא שאין כאן גוף וחיות שבתוכו, אלא שעצם מציאות הדומם זו חיות אלקית.

אחר כך מפרק ז והלאה הוא מסביר באריכות איך אפשר לצייר טוב שהמציאות היא דיבור. אם תפסתי טוב את החלק הראשון של שער היחוד והאמונה – עד כמעט סוף פרק ז – קלטתי טוב את הפסוק "וידעת היום" שאין שום דבר נפרד. כדי להסביר את זה השתמשתי בהסבר שהכל דיבור של ה'. כדי שיהיה לי מומחש שהמציאות שעומדת לנגד עיני היא דיבור ולא מציאות, שבאמת מאד קשה לצייר את זה – נצרכת הסברה ארוכה מסוף פרק ז עד פרק יב.

נמצא שהמבנה הכללי של השער מחולק לשני חלקים:

החלק הראשון עד קרוב לסוף פרק ז בא להסביר בכללות את הפסוקים "שמע ישראל", "ברוך שם", "וידעת היום". כדי להמחיש גם המציאות כפי שהיא נראית היא דבר ה' – מגיע החלק השני מסוף פרק ז עד סוף פרק יב.

שנזכה שההמשך יהיה מספיק בהיר כדי שהוא יחיה אותנו ויתן לנו חוש בכך שהכל "אין עוד מלבדו".   

----------------------------------------------

*אחריות על הסיכום על המסכם בלבד.