גלה כבוד מישראל

התחושות אתמול כשהגיעו החדשות הראשונות על הפסקת האש, כמה שהיא הייתה צפויה, כמה שידענו מראש, וכמה שמעולם לא ציפינו ולא חשבנו שאותם מנהיגים קטני אמנה שעומדים בראשות הממסד יהיו מסוגלים להיאבק ולנצח את האויב – זה לא יכול לרפאות את תחושת ההשפלה, הבזיון, וחילול השם שמובילה אותנו הממשלה הכושלת הזו, שמוביל אותנו הממסד אובד הדרך הזה.

המחשבות רצות לפסוקי התנ"ך שיאפשרו להביע את הלב הכועס – הם מתלבטות בין "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים", לבין הפסוקים המתארים את נפילת ישראל והארון מול פלשת-עזה המתבטאים בשם הייחודי "אי-כבוד" לאמור: גלה כבוד מישראל.

היכן הוא הכבוד של עם ישראל שהוא כבודו של העם? היכן הוא כבודו של העם שהוציא מתוכו חשמונאים-מכבים שניצחו אימפריה שלמה? היכן הוא כבודו של העם שהוא כבוד אלוקיו?

מול אובדן הדרך של הקבינט הביטחוני, של חברי הממשלה, של הממסד העלוב והמעליב, בולט גם אובדן הדרך שלנו – כאלו שרוצים למלא את החלל הריק של חוסר ההנהגה וחוסר האמונה, ושוב ושוב נכשלים ביכולת לפלס מסילות ללב העם, להרים את רוחו, ולחולל מהפכה שתשיב את הכבוד לישראל.

ושוב עולה השאלה: איך מרימים את נס המרד? איך מצליחים להוציא החוצה את כל הכעס והתסכול? איך אפשר להפוך את כל הביזיון הזה לרגע של תקווה, שבו נצא כולנו לרחובות ונדרוש מנהיגות אחרת, מנהיגות מאמינה, מנהיגות שתדאג לכבוד ישראל ולכבוד שמים.

האמת שלא חסרים לנו פתרונות – השוק מלא ברעיונות מה לעשות ואיך לעשות, בין אם זה הצבא עצמו, ובין אם מפלגות שונות שרוצות להציע אלטרנטיבה – לכולם יתרונות וחסרונות, אבל זה לא הסיפור פה. אי אפשר לקנות את לב העם עם תכניות והצעות (לא שזה לא חשוב להתעסק בזה), דרושה נועזות ואומץ.

סודה של עזה הוא בעזות הפנים שלה. חצופה ומלגלגת, הפכה עזה צבא מהחזקים בעולם לסמרטוט רצפה, בפעם הראשונה מאז קום המדינה מרגיש הציבור הרחב שהוא לא מסוגל לסמוך על הצבא, איש לא מאמין למילה של דובר צה"ל שמנהל מלחמה פסיכולוגית מול אזרחי המדינה, וכולם מלגלגים על "הנכסים המיוחדים" אותם הוא מתקיף.

כדי לנצח את עזה – דרושה תעוזה, דרושה גבורה. דרושים לנו גיבורים כשמשון, שישירו כולם יחד בקול "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזאת". הגיע הזמן לשנות כיוון, הגיע הזמן לצעוק ולצעוק.

אנחנו זקוקים לאורות של תוהו בתוך הכלים דתיקון, לרוח של מרד בתוך הרצון לשנות כי עד שלא נעיף את הממשלה הכושלת הזאת, עד שלא תשתנה כל צמרת הצבא המסורס, לא יהיה לנו ביטחון, ולא יהיה לנו כבוד.

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.