זה לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות

50% מהציבור חושבים שלא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, המדיניות בנושאי שלום הביטחון תהיה זהה פחות או יותר לכל ממשלה שתקום. ככה עולה מסקר שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה.

תקופת הבחירות סוחפת את כולם למערבולת של וויכוחים, להט לשנות ותחושת חשיבות, כל אחד מה מתמודדים בטוח שהוא יציל את העולם, ואנחנו טובעים בסחף של ספינים, הצגות ותוכן בלתי פוסק שנועד לשכנע אותנו שהקול שלנו הוא מה זה חשוב. אבל הוא לא.

לתוצאות הבחירות השפעה מזערית על גורלנו, עשירית ואולי מאית מתדמית החשיבות שכל כך רוצים שנייחס לה. ההבדלים בין המפלגות הגדולות הוא כל כך מינורי, ולא נוגע לשאלות הקיום שלנו, והמפלגות הקטנות גם ככה נאלצות לוותר על רוב רובם של עקרונותיהם כדי להשפיע ולו במקצת 'מבפנים'.

יום אחרי הבחירות, אולי שבועיים אחרי החיים יחזרו למסלולם, רק העיתונאים יישארו כדי להתאמץ לייצר סקנדלים ומהומות כדי לשעשע את ההמון, ויתחילו את המירוץ מי יצליח להביא את הבחירות הבאות.

בחיים האמיתיים מי שקובע את המדיניות הוא השטח, הפוליטיקאים לעולם לא מנהיגים הם מונהגים ונגררים אחרי המציאות, פוליטיקאי הימין אישרו את ההתיישבות רק אחרי העליות הבלתי לגאליות של גוש אמונים, וההתנתקות ואוסלו היו רק תוצאה של לחץ בלתי פוסק של ארגוני השמאל, והמציאות שיצרו הערבים בשטח.

לפעמים מספיק טיל אחד מעזה כדי להעיר אותנו מהאשליה המדומה של עונת הבחירות, על השלטון מתמודדים אדריכלי הכישלון המפואר של צוק איתן. וכולם יודעים שאין זה משנה בכלום אם ביבי בנט בוגי או גנץ יהיו שר ביטחון, זה מגמגם וזה מהסס, וכולם פועלים רק לפי הלחץ ברחוב - האמיתי או הווירטואלי.

בחיים האמיתיים אם אנחנו רוצים שינוי, אם נמאס לנו שעם ישראל מקפל את הזנב, אם הלב שלנו כבר מתגעגע לימים שבהם היתה יד ישראל תקיפה, צריך להתעורר מאשליית הבחירות כמה שיותר מהר.

הפוליטיקאים יבטיחו הבטחות על מיטוט חמאס, לכיבוש הרצועה, יתחרו ביניהם למי יש רעיון יותר יצירתי מה 'צריך' לעשות - אבל אם אנחנו רוצים שהם גם יבטיחו לקיים - את זה לא קובעים בקלפי, את זה קובעים בשטח. בהפגנות, בהסברה ובמאבק.