לא לעבור לסדר היום

ביום שישי הצטרפנו לסטטיסטיקה.

יצאנו לשבת קצת מוקדם, רכב מלא (אני, אשתי, 4 ילדים ואורחת) בנסיעה בציר 60 - בחווארה, קצת אחרי כיכר עינאבוס עמד אחד מבני האויב הערבי וניסה לרצוח אותנו.

שעה לפני זה ישבנו בבית ושמענו את המואזין במסגד עינאבוס מסית בדרשת יום שישי.

בחסדי שמים זה נגמר בנזק - שמשה קדמית מנופצת, ופגיעות פח, חוץ מרסיסים שמילאו אותי ואת הכיסא של נחמן (4 חודש).

 המשכתי בנסיעה לכיכר הביתות ושם השארתי את אשתי והרכב וחזרתי ברגל למקום הפיגוע.

למה חזרתי? כי רבים מתושבי גב ההר הבינו שאם נמשיך לסדר היום, אם נחכה לסמוך על צה"ל שום דבר לא יקרה.

אם הייתי מדווח למוקד וממשיך בנסיעה - שום דבר לא היה קורה, עוד שורה ביומן האירועים של החטיבה, וממשיכים הלאה.

 הרי 40 שנה צה"ל אילף אותנו שזה צריך להיות חלק משגרת החיים.

החיילים כמובן ניסו לעצור אותי מלחזור- הרי מה יותר נוח מלהעביר את האירוע לסדר היום?

כשראו שאני מתעקש לחזור עברו לשכנע אותי שאשב בשקט הם יתפסו את הזורק ומה ראית ואיפה זה היה וכו'.

עכשיו - כל מי שבקי במציאות קשה לתאר כמה התשאולים האלו פתטיים - לא יעברו  20 שניות מהפיגוע ואין שום סיכוי למצוא את זורק האבנים בתוך החנויות, בוודאי שלא להבשיל לכתב אישום - זריית חול בעיניים בעלמא.

באמת, הלב שלי עם החיילים שחושבים שהם עושים משהו משמעותי עם השאלות חסרות תוחלת האלו, אבל אם אני ואתם דואגים לחיים של הילדים שלנו, אנחנו לא יכולים לשחק בנדמה לי...

אבל בואו נעזוב את ההיבט הטקטי של לכידת המחבל -  נדמיין לעצמנו שקרה נס ותפסו את המחבל הספציפי וקרה נס כפול ומכופל והתגבשה תשתית ראייתית לכתב אישום. איך זה יעזור בדיוק לפעם הבאה?

כמה צה"ל ימשיך להונות אותנו בהודעות יח"צ על מבצעי פינצטה של לכידת חולייה ספציפית מול אינתיפאדה מתעוררת? איך לכידת מחבלון בכפר שבו מאות ואלפי מחבלים תחזיר לנו את הביטחון?

אז זהו שאני החלטתי - אין לי זמן מיותר לבזבז בשביל משחקי הפינצטה. זה לא מעניין אותי אם ילכד המחבל הספציפי שזרק עלי או לא, מה שחשוב זה הביטחון שלנו, הביטחון שלנו להיות ריבונים בארצנו, הביטחון שלנו להתיישב וליישב, וזה אל מה שיביא ביטחון, זה לא מה שיתן מענה לאינתיפאדה המתעוררת.

שתבינו 2 דקות אחרי הפיגוע, הכל כרגיל, החנויות פתוחות כרגיל, המחבל כמובן לא ייתפס, (שב"כ ככלל לא עסוק בפענוח פיגועי אבנים, אלא אם כן מדובר בחוליות או בפציעות קשות, צה"ל מעולם לא קבע יעד של 0 זריקות אבנים), שום דבר לא השתנה כדי שבעוד כמה שעות לא תיפגע עוד משפחה.

אבל ברוך ה' בגב ההר יש מספיק יהודים שהבינו שעלינו לקחת את גורלנו בידינו, שאי אפשר לסמוך על טוב ליבו של צה"ל השבוי בקונספציית ההישענות על התיאום הביטחוני ושגרת החיים של הערבים, על מערכת הביטחון העסוקה במחוות לרשות הפלסטינית במקום לדאוג לחיי היהודים.

ברוך ה' יש מספיק יהודים שמבינים שאין מענה לטרור של האויב הערבי מלבד שיבוש שגרת החיים של תומכי הטרור, ענישה קולקטיבית וההפנמה כי אנחנו במלחמה מול עם-אויב, שחייליו-המחבלים מתחלפים, וככל שצה"ל יעצים את אויבינו ויעניק להם את התקווה לשלוט ולהרים ראש - הם רק יתרבו ויגדלו.

ההפגנה הספונטנית שהתפתחה ע"י יהודים שירדו שעתיים לפני שבת כי אכפת להם מחיי יהודים וכי הם לא מוכנים לחכות להלוויות הובילה לזה שהחיילים סגרו את החנויות (באיחור של חצי שעה) במקום הפיגוע - בעיני, זה מועיל לביטחון הרבה יותר.

אז נכון שוטרי המג"ב - שנשלחו כדי להחזיר את השקט המדומה עד לפיגוע הבא וכבר כל כך מבולבלים שאין להם מושג מה הם עושים - פשוט מרביצים למי שהכי קל - ליהודים כמובן - אבל לנו אין ברירה - אנחנו נלחמים על החיים שלנו ואסור, פשוט אסור לחכות להלוויות. 

יש עוד הרבה מה לעשות- המצב הביטחוני מתדרדר במהירות וצה"ל לא מסוגל (תפיסתית) לספק ביטחון ליהודים אבל אנחנו יכולים להוביל שינוי - אם נתחיל מהדברים הקטנים:

לא עוברים לסדר היום על אף פיגוע או ניסיון פיגוע.

חטפת אבנים? אל תמשיך הלאה בנסיעה, תעצור. תחסום את הכביש. תקרא לשכנים. כי אסור לנו לחכות לפעם ההיא שזה ייגמר בהלוויה חס ושלום.

הגיע הזמן שאנחנו - תושבי יהודה ושומרון נציב את היעד: 0 אירועי זריקות אבנים. 0 פיגועים. וזה אפשרי, אם לא נוותר, אם לא ניכנע קונספציות של הכלת הטרור.

ניקח את גורלנו בידינו.