בשבועיים האחרונים חזרו אלינו, לצערנו הרב, פיגועי הירי כנגד כלי רכב ישראליים בצירי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. ואמנם, מזה שנים רבות שהאויב נלחם בנו ומנסה לגרשנו מעל אדמת ארץ-ישראל ואינו בוחל בכל דרך, אכזרית ובזויה ככל שתהיה כדי לפגוע בנו. אולם, דומה כי הפעם עלו המחבלים מדרגה גם בחוצפתם ובתעוזתם וגם בשיטותיהם האכזריות. המחבלים כבר אינם מסתפקים במארבי לילה בצירי תנועה העוברים בלב אוכלוסייה עוינת, אלא פותחים באש על כלי רכב חולפים בצהרי יום, בירי ישיר מן החזית, וללא כל ניסיון לארוב ולהסתתר, ומבצעים גם פיגועי ירי רצחניים בצירי תנועה שקטים ובאזורים שנחשבו בעבר לבטוחים לחלוטין לנסיעה.
שיא-השיאים של חוצפה ותעוזה, שנדמה לי שכמוהו כמעט ולא ראינו מעולם, התגלה בפיגוע הקשה כנגד אוטובוס החיילים בבקעה בשבוע שעבר. המחבלים שעקבו אחרי אוטובוס החיילים במשך דקות ארוכות, עקפו אותו לפתע, ירדו מרכבם ופתחו באש כבדה וממושכת היישר אל חזיתו הקדמית. לאחר ירי ישיר וממושך, שבמהלכו הם החליפו כמה מחסניות, התקרבו המחבלים בתעוזה לא-נורמלית אל האוטובוס שהתדרדר לשולי הכביש, שפכו על דפנותיו בנזין וניסו להציתו על נוסעיו. נהג האוטובוס נפצע קשה, חלק מהחיילים - טירונים חסרי ניסיון - נפצעו, והיתר ישבו וזעקו באימה. מי שהציל את המצב והצליח להניס את המחבלים הוא מפקד המחלקה שהתעשת, הסיט את ההגה מידיו של הנהג הפצוע אל שולי הכביש, שלף את נשקו וירה במחבלים מבעד לשמשה הקדמית.
מאירוע חמור זה, ומיתר פיגועי הירי שאירעו לאחרונה, עלינו להפיק לקחים ותובנות לעתיד. נזכור כי לימוד לקח מאירועים כאלה חשוב ביותר לא רק בעבור אנשי מערכות הביטחון שזוהי מלאכתם, אלא בעבור כל אחד ואחד מאתנו העלול למצוא את עצמו חס ושלום בסיטואציה דומה בעצמו ומעוניין שלא ליפול טרף לכדורי המחבלים, אלא להתעשת, להחזיר לידיו את השליטה במצב ולהצליח לנטרל את האויב או להניסו.
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
הבה ונשנן כמה טיפים יסודיים ופשוטים לביצוע שכל אחד מאתנו יכול וחייב ליישמם כדי לנסות להתמודד עם מקרה של ירי או התקפת מחבלים אל הרכב שלנו.
אז קודם כל ולפני הכול, שומרים על ערנות. ערנות נדרשת בכל נסיעה, אך ביהודה ושומרון במיוחד, ועוד יותר בעת שציר התנועה עובר בתחומיו של שטח עוין. גם כבישים שלווים ורגועים, כמו כביש הבקעה, וגם צירים מוכרים שנסענו בהם פעמים רבות ולא קרה לנו כלום, הם מטרות למחבלים הזוממים להשמידנו. אל תתנו לאויב להפתיע אתכם. יהודי שאינו ערני הוא קורבן קל, ומי שחייו יקרים לו צריך וחייב להיות ערני ומודע למתרחש סביבו.
צפו:
בפיגוע בבקעה ראינו כי דבר לא עצר את חוצפתם ותעוזתם של המחבלים עד שמפקד-המחלקה פתח עליהם בירי ישיר מבעד לשמשת האוטובוס. ומכאן נלמד כלל יסודי נוסף: עלינו להיות חמושים בכל עת. מי שיש לו אקדח או נשק ארוך שיישא אותו על גופו לכל מקום, בבית ובדרכים. מי שאין לו ושיכול להוציא רישיון נשק – שייגש למשרד לביטחון פנים עכשיו, ירכוש אקדח ויתחיל להתרגל לשאת אותו על גופו לכל מקום! אני מכיר אנשים רבים שיש ברשותם אקדח, אך הם שמים אותו בכספת ונותנים לו להעלות אבק... נשק בכספת לא שווה כלום! הנשק צריך להיות תמיד מוכן. תמיד במיקום נוח. תמיד זמין לשליפה מיידית. עלינו להפנים זאת, ולשוב ולשנן זאת לעצמנו, כי ייתכן שבכך יהיו תלויים חיינו. אצלי, למשל, האקדח נתון תמיד בנרתיק על החגורה. כשאני בבית, בתפילה בבית-הכנסת, בעבודה או בעת נסיעה בכבישי יו"ש. בכל עת שבה אני חושד כי מצב חרום לפניי אני מוכן עם האקדח כדי לשלוף.
ומה יעשה מי שאין לו נשק? אז בלית ברירה גם גז פלפל, מטף כיבוי או מוט ברזל עשויים להיות כלי נשק יעילים למדיי. שפריץ רציני ממטף כיבוי היישר לתוך פרצופו של מחבל שמנסה לשלוף אתכם מהאוטו יכול להתברר כצעד הגנתי יעיל ביותר; התוקף ינוטרל ולכם יהיה מספיק זמן כדי לנסות להתחמק מן המקום.
ועצה נוספת שאפשר וכדאי ליישמה - החל מהיום - בכל עת שבה אתם נוסעים בכבישים העוברים בשטח בנוי באזורים עוינים צפופים והומי אדם: עליכם לשמור על מרחק בטוח מהרכב שלפניכם. היצמדות לרכב שלפנינו בתוך פקק תנועה בליבו של המון זועם עשויה להפוך את רכבנו למלכודת מוות בעת התקפה. מהו מרחק בטוח? תלוי בסיטואציה: בגודל הרכב שלכם, ברוחב הכביש ובמידת עומס התנועה. העיקר הוא לשמור על מרחק שיאפשר לכם חופש התנועה מספיק כדי לתמרן, לרדת לשוליים או לעבור לנתיב הנגדי, ולהסתובב ולהתרחק מכל סכנה שלא תבוא.
ועוד עצה פשוטה ויעילה: תשמרו על דלתות נעולות. בעת הפרעות בשנה שעברה, בזמן מבצע 'שומר החומות', נוכחנו לדעת שוב ושוב כי דלת לא נעולה היא פרצה הקוראת להמון הפרוע לפתוח את המכונית, לשלוף את הנהג החוצה, להכותו ולהתעלל בו ולהעלות את הרכב באש. אז למה לתת לאויבנו את התענוג? נדאג שכל הדלתות תהיינה נעולות בכל עת. זהו מעשה יעיל וקל כל-כך לביצוע שעשוי להתברר כמציל חיים, פשוטו כמשמעו.
בעת הפיגוע בבקעה ראינו כיצד מפקד המחלקה פתח באש היישר מבעד לשמשתו הקדמית של האוטובוס. הירי הרתיע את המחבלים שנסוגו לרכבם שב"ה עלה באש לאחר רגעים אחדים, אירוע זה מספק לנו הזדמנות לעסוק בסיטואציה של ירי מבעד לחלונות הרכב הסגורים. פעמים רבות נשאלתי בקבוצות שלנו שאלות על אודות ירי מבעד לשמשת החלון הסגור: 'האם נכון לירות היישר מבעד לשמשת הרכב או שמא עדיף קודם כל לפתוח את החלון'? 'האם השמשה תתנפץ כתוצאה מהירי ושבריה עלולים לסכן את הנוסעים'? 'האם המעבר מבעד לזכוכית החלון מאט את תאוצת הקליע או עלול להסיט אותו ממסלולו'?
התשובה לשאלות אלה פשוטה: בעת פיגוע פתח באש מבעד לחלון מייד ומבלי להסס! במצב חירום אין לבזבז שנייה מיותרת על פתיחת החלון. במצב אמת כל שנייה היא קריטית! וההבדל שבין חיים למוות עלול להיות איחור של שנייה אחת בשליפה.
ומה לגבי שברי הזכוכית? אכן, החלונות הצדדיים יתנפצו ללא ספק, אך חלונותיהן של מכוניות מתוכננים כך שהם אינם מתנפצים לזכוכיות גדולות שעלולות לחתוך. הם מתנפצים לאלפי רסיסים קטנים שבדרך כלל אינם מסכנים את הנוסעים. מנגד, סביר להניח שהשמשה הקדמית של הרכב לא תתנפץ. היא עבה יותר ועשויה שכבות-שכבות של זכוכית, כך שבעת ירי ייווצר בה חור והיא לא תתנפץ לחלוטין.
ומה בנוגע להאטת הקליע או הסטתו ממסלולו? אכן, בירי מבעד לשמשה קדמית של רכב, שהיא עבה יותר כאמור, עשוי להיווצר אפקט של הסטה של הקליע כלפי מעלה. כלומר, הקליע עלול לפגוע מעט יותר גבוה מן הנקודה שאליה כיוונתם. כדי להתגבר על שינוי הזווית אפשר להמשיך ולירות מבעד לחור שנוצר לאחר הירי הראשון.
ולקח אחרון וחשוב מאוד מהאירוע בבקעה: ירי מתוך רכב מצריך מיומנות שחייבים לתרגל אותה ולעבוד עליה! ברגע האמת המחבלים לא יתייצבו מול רכבנו ויחכו שנירה בהם כמו במטווח. הם ירוצו, הם יסתערו, יגיחו לפני או אחרי הרכב, ואולי גם ינסו לשפוך חומר דליק ולהצית. אם חלילה יהיו נפגעים ברכב, יתמלא חלל האוטו צעקות אימה, בכי ודם ויהיה עלינו לתפקד ביעילות גם בסיטואציה קשה ומבלבלת כזאת. ועוד דבר: להבדיל מנשק ארוך שאנו אוחזים בו ביציבות רבה באמצעות ארבע או חמש נקודות אחיזה (תלוי בשיטת האחיזה), הרי שבאקדח יש לנו רק את שתי הידיים, וגם זה במקרה הטוב, שהרי ייתכן מאוד שברגע האמת נצטרך לאחוז בהגה ביד אחת ולירות באקדח ביד אחת. מכאן נלמד כמה רבה חשיבותם של האימונים! אין די להתאמן בירי סטאטי במטווח בשתי ידיים אל מול מטרה נייחת, האימון חייב לכלול תרגול ירי במצבי לחץ, ביד אחת, ועוד..
נשוב ונשנן: קשה באימונים קל בקרב! כי איך שנתאמן כך נלחם במציאות.
אני מזמין אתכם לשתף את הסרטון ואת המאמר ואשמח מאוד לשמוע את תגובותיכם והארותיכם.
מוזמנים להצטרף לאימונים שלנו!
משה קוניקוב
