רבים מאיתנו לא שמחים בחיי היומיום כפי שהיינו רוצים. אחת הסיבות המשמעותיות לכך היא שבעומק אנחנו לא מרוצים מעצמנו. יש לנו כל מיני ציפיות ודרישות שאנחנו לא מצליחים לעמוד בהן, וזה מאכזב אותנו. מצד שני, אנחנו לא מרשים לעצמנו לוותר על הדרישות האלה, כי אנחנו מרגישים שהן מוצדקות ושאנחנו אכן מסוגלים ואמורים לעמוד בהן.
אנחנו מציבים לעצמנו יעדים שנראים לנו הגיוניים ומתאימים לנו, ויתכן ואפילו הצלחנו בהם פעם, אבל משום מה כל פעם מחדש זה לא עובד. אנחנו לא מתקדמים ונשארים מתוסכלים.
אז מה קורה כאן?
בשלב הראשון נשים לב לזה שיש כאן איזושהי בעיה מובנית במערכת. אם באמת היעדים שאנחנו מציבים לעצמנו הגיוניים אז לכאורה היינו אמורים להצליח להגיע אליהם כאשר הגדרנו אותם לעצמנו בפעם הראשונה.
ואם כל כך הרבה פעמים ניסינו ולא הצלחנו להגיע אליהם, היינו אמורים להסיק את המסקנה המתבקשת שהיעדים לא מותאמים אלינו וצריך לעדכן אותם, אבל אנחנו מרגישים שזה לא נכון ושזה לא אמיתי להתפשר עליהם. האם זו סתם מין גאווה כזו, שאנחנו לא רוצים לומר לעצמנו שאנחנו לא מסוגלים? גם אם באמת לפעמים קשה לנו להודות שהצבנו רף גבוה מדי, זה עדיין לא מסביר את התחושה הכל כך חזקה וברורה שזה כן ביכולתנו. אז מה האמת?
טעות אופטית
מה שקורה לנו זה שכאשר אנו באים לבחון מה היכולת של ה"שרירים" שלנו, אנחנו לא מבחינים בין שני סוגי מאמץ: מאמץ לטווח ארוך ומאמץ לטווח קצר. זה דומה למישהו שרץ ריצת 100 מטר ב-20 שניות, ולפי זה הוא רוצה לחשב תוך כמה זמן הוא יצליח לרוץ ריצת מרתון. מי שינסה לרוץ בצורה כזו, לא יגיע רחוק.
כדי להצליח לעמוד ביעדים שאנחנו מציבים לעצמנו, אנחנו מוכרחים להתאמץ. וכמו בכוחות הגוף כך גם כשמדובר בכוחות הנפש - יש לנו יכולת להתאמץ מאמץ גדול שיכול להחזיק לטווח קצר, אבל זה לא אפשרי להמשיך כך לאורך זמן.
אז מה עושים?
הסיבה לכך שאנחנו מרגישים שיש לנו יכולת לעמוד בכל מיני יעדים היא שאנחנו מכירים טוב את יכולת ה'מאמץ לטווח קצר' שלנו, ולפיה אנחנו בוחנים מה ביכולתנו לעשות.
הבעיה הגדולה היא שאנחנו בכלל לא מכירים את יכולת ה'מאמץ לטווח ארוך' שלנו. אנחנו מכירים את ההדרכה הידועה והפשוטה שצריכים לעבוד בהדרגה ולא לדלג על שלבים, אבל איך ניישם אותה כראוי אם אף פעם לא בדקנו מה גודל הצעד שלנו, ואין לנו מושג באיזה גודל צעדים אנחנו מסוגלים לצעוד מבלי ליפול?
אנחנו צריכים להתחיל להכיר את היכולות שלנו טוב יותר, וללמוד איך להציב לעצמנו יעדים שיהיו מותאמים לנו באמת. אבל איך עושים את זה? איך אדם מכיר את כוחותיו?
על כך בפוסט הבא בעז"ה...
*********
שימו לב:
תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.
וואי יפה מאוד. מחכה לפוסט הבא! 5 ל' אדר תשע"ט 10:38 יהודי
דברים נכוחים ונוקבים עד התהום, כמתא 4 כ"א אדר תשע"ט 18:52 אברהם אופנבכר
תודה הרב עודד 3 י"ט אדר תשע"ט 12:51 הראל
ישר כח על המאמר 2 ט"ז אדר תשע"ט 21:43 ישורון ורנר
שכוייח עצום על הבלוג החדש! 1 ט"ז אדר תשע"ט 14:25 יאיר