לא מרוצה... חלק ב'

בפעם הקודמת ראינו שאנחנו מתוסכלים מכך שאנחנו לא עומדים ביעדים שהצבנו לעצמנו, למרות שיש לנו הרגשה שאנחנו כן מסוגלים לעמוד בהם. הטעות שלנו היא שאנחנו לא מבדילים בין הכוחות שאנחנו יכולים להשקיע לטווח קצר, ובין המאמץ שאנו מסוגלים להתאמץ למשך זמן ממושך. לסיום אמרנו שהבעיה הגדולה שלנו היא שאף פעם לא בדקנו מהן היכולות שלנו לטווח ארוך, בכדי שנדע להציב יעדים באופן שמותאם לנו באמת.

כיצד נכיר את ה'יכולות לטווח ארוך'?

בשלב הראשון צריכים להבין שאנחנו הולכים לעשות משהו שונה מכל מה שעשינו עד עכשיו. כרגע לא מנסים לכבוש שום יעד, לא מתכוונים להצליח להגיע להישג כלשהו, אנחנו עכשיו רוצים לעשות רק דבר אחד – ללמוד.

אנחנו רוצים ללמוד את עצמנו ולהכיר את הכוחות שלנו, רוצים להתנסות וזה אומר שבעצם הולכים לערוך 'ניסויים'. המטרה כרגע היא רק להכיר את היכולות שלנו, וככל שנצבור ניסיון נוכל לדעת יותר טוב איך להציב יעדים שנוכל לעמוד בהם בהצלחה, בע"ה.

שלב שני: בחירת יעד מוגדר

עכשיו אפשר לעבור לשלב המעשי.

נבחר תחום אחד בלבד שבו כרגע נתמקד, ובנושא זה נתחיל את הניסוי הראשון. זה יכול להיות כל תחום – התנהלות בבית, בעבודה, מערכת קשרים שאני רוצה לתקן, עבודת המידות, כושר או כל דבר אחר. אבל מומלץ שזה יהיה דווקא נושא שלא טעון מבחינתנו ושאין לנו סביבו כל מיני סיבוכים.

אחרי שבחרנו את התחום, נגדיר לעצמנו יעד מאוד ברור ומדיד, כדי שתהיה לנו אפשרות לבחון בצורה פשוטה האם הצלחנו לעמוד בו או לא. חשוב לנסות למצוא יעד שלהערכתנו הוא אפשרי ומותאם לנו גם לטווח ארוך.

לא לקפוץ גבוה...

עדיף לבחור יעד קטן שברור לנו שנצליח לעמוד בו, כי משם נוכל רק להתקדם בהמשך, וזה מאוד יקל על תהליך הלמידה.

הרב משה שוחטוביץ (מחבר 'בנין הבית') סיפר שהיה כמה שנים אצל הרב שלמה וולבה ב'וועדים' - קבוצת אברכים שנפגשו עם הרב וולבה פעם בשבוע. אחת לתקופה הם בחרו נושא לעבודה ובכל פעם קיבלו הדרכה לשבוע הקרוב. (אפשר לראות דוגמאות בספרו "עלי שור").

בכל פעם שהם סיימו עבודה על נושא כלשהו, הקבוצה היתה צריכה להחליט על נושא חדש ולהציב לעצמם יעד ראשוני אותו הם היו מציגים לרב וולבה. הם כבר היו מנוסים וידעו שהוא דורש שהיעד יהיה מאוד קטן וקל להשגה, ובכל זאת תמיד כאשר הם היו באים עם יעד ראשוני שהם בחרו, הרב היה מקטין את היעד הראשוני עוד ועוד עד שהאברכים כבר היו מתביישים שזה היעד שהוגדר עבורם. אז הרב היה מרוצה ואומר שזה סימן שכנראה הם יצליחו לעמוד ביעד שהוגדר.

שלב שלישי: מעקב

לאחר שבחרנו יעד, אנחנו צריכים פשוט לעמוד בו תקופה ולראות ש'זה עובד'. אם הצלחנו לבחור יעד שבאמת מותאם אלינו, אנחנו אמורים בעזרת ה' להצליח לעמוד בו. גם אם טעינו בהצבת היעד ולמעשה הוא אינו מותאם ולא הצלחנו לעמוד בו, הניסוי הזה חשוב עבורנו ומלמד אותנו איך להציב יעד מתאים יותר בניסוי הבא. כזכור, אנחנו כרגע לא עסוקים בהצלחה אלא בהיכרות עם הכוחות שלנו ויש צורך לתת לניסוי מספיק זמן כדי שהוא ישקף לנו את יכולותינו נאמנה, לכן בשלב הזה המצרך החשוב ביותר הוא הסבלנות.

בשלב המעקב אנחנו לא רק 'מסתכלים מהצד' לראות אם הצלחנו או לא, אלא אנו מתנהגים כמו חוקרים עם מיקרוסקופ, שבוחנים כל התפתחות שמתרחשת במהלך הניסוי. בשלב הזה אפשר ללמוד המון! אפשר לזהות את התחושות שצפות בתוכנו, כגון: תקוה שאכן נצליח, סיפוק מכיבוש יעד, חשש מכישלון נוסף, חוסר סבלנות או אפילו ייאוש מהקצב האיטי של ההתקדמות ועוד.

ומה עושים אם זה לא הולך?

חלק מהתחושות הללו עלולות להקשות עלינו ואף להכשיל את התהליך. לדוגמה, אם אנחנו חסרי סבלנות יתכן שנחליט מוקדם מדי לסיים עם הניסוי הראשון ולעבור לניסוי השני, נציב בשמחה יעד נוסף ונגלה לאחר זמן מה שבעצם הניסוי הראשון לא כל כך הצליח.

בפעם הבאה נתייחס לגורמים שונים שיכולים להפריע להצלחת התהליך ולדרכי ההתמודדות איתם בע"ה. בינתיים אתם מוזמנים להתחיל בניסוי הראשון שלכם!

 *********

שימו לב: 
תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.