לטייל בספרים - "מפי דודי"

להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק (הרבי הרש"ב) היתה שעה קבועה ביום שהיה מסתכל בספרים. אבי קרא לכך בלשונו הקדושה: לדפדף... ודפדוף זה נתן לו את העשירות האמיתית בידיעת ענינים. (סה"ש ליל שבועות ה'ש"ת)

ראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים... כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר הייתי בורשא וכיו"ב. וכמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום, דהיינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל... (שיחות הר"ן כח)

ארון הספרים הוירטואלי מאפשר היום נגישות לכל אחד לכמות ומגוון ספרים שבתקופות עברו לא היו זמינים כמעט לאף אחד. בלימוד בהתמדה ובהבנה ירדנו עשר מעלות אחרונית, אבל לטייל כנראה אנחנו יכולים יותר...

***

בערב שבת זימן לי הקב"ה מציאה כשרה ומשמחת – קפץ לנגד עיני מהגניזה ספר, שלבושתי לא ידעתי קודם על קיומו, שו"ת מורשת משה לרבי משה קליערס זצ"ל, רבה של העיר טבריה תובב"א.

הרב משה קליערס – נולד בצפת ב-ז' אדר תרל"ד (או תרל"ו) והסתלק בכ"ג שבט תרצ"ד – הרביץ תורה בישיבת "אור תורה" שייסד בטבריה (אברכי הישיבה היו באים אליה ביום ראשון וחוזרים לביתם ביום חמישי; מו"ר הרב גינזבורג שליט"א אמר לי פעם שהוא גם היה רוצה כזה כולל...), היה רבה של טבריה ונלחם רבות ממלחמות הקודש שלה. השתייך לחוג האריות של חסידי טבריה באותה תקופה, ואפשר לקרוא עליו הרבה בספרי הסיפורים של חסידי סלונים (שנרשמו מפי הרמ"ח מסלונים, שאף היה מלמדו בצעירותו וגיסו בזיווג ראשון, עד לפטירת זוגתו במגפת החולירע שהשתוללה בטבריה).

ספריו המפורסמים יותר של רבי משה הם טבור הארץ, בשבחה של עיה"ק טבריה, ותורת הארץ (חלק ראשון וחלק שני) מספרי היסוד המעמיקים ביותר בהלכות התלויות בארץ.

ההתענינות בספרי רבי משה קליערס (שכולם זמינים במרשתת, בקישורים דלעיל) גלגלה לידי קונטרס קטן בן 40 עמודים שהוציא אחיינו משה-אהרן פרלמן: מפי דודי – זכרונות ושמועות מפי הדוד הגדול שנדפסו בתוך השנה להסתלקותו. האחיין מדגיש שהדברים נרשמו כפי שהם זכורים לו בתכלית הדיוק (ומה שלא זכר בתכלית הדיוק לא הוכנס לקונטרס).

הפרק הראשון של הקונטרס מכיל מעט סיפורים חביבים מתולדותיו, מלידתו ועד הסתלקותו.

על ספריו מצוין שם כי בטרם החל בכתיבת ספרי "תורת הארץ" עבר במיוחד על ירושלמי זרעים שבע פעמים בעיון רב (בהקדמת שו"ת מורשת משה מציין נינו ששמע שעבר י"ד פעמים ירושלמי זרעים לפני שהחל בכתיבת חיבוריו, וקל ליישב), וכי תכנן לכתוב עוד חמשה חלקים של "תורת הארץ" (כיום, גם החלק השני שלפנינו אינו שלם) וחבל שלא זכינו. כתוב שם שכאשר בני ביתו טענו כנגד השקעתו הרבה בכתיבה הוא הסביר להם שאינו כותב עבורו אלא עבור רבים. לא בטוח שהם השתכנעו, כי בתיאור ארבעים הימים האחרונים שלו מסופר שם "כשרק יכל היה ממשיך בכתיבת ספרו "תורת הארץ" והיה מכסהו במגבת למען לא ירגישו בני ביתו ולא יפריעו לו"...

הפרק השני מכיל אמרות ופתגמים שהיו שגורים על לשונו, חלקם חידושים שלו וחלקם שנהג לצטט. ביניהם:

כשמענענעים העריסה רגילים לשיר: ציגלה מיגלה כתני. מה מובן המלים הללו? בירושלמי (לא זכיתי למצוא מקורו) חלוקים בדבר קריאת שם האומה הישראלית כשתגאל, יש אומר: צאי גולה יקראו ויש אומר: צאי מגולה, ואח"כ לימא כתנאי, זהו המובן: צאי גולה, מגולה, כתנאי.

בסוף פרק זה, תחת הכותרת "לפלגות ישראל", יש התייחסות למפלגות ותופעות בנות זמנו (לא האגודה ולא המזרחי ירוו שם נחת).

הפרק השלישי מתייחס לגדולי ישראל. הוא פותח בתיאור ההלויה הנסית של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בצפת (כאשר המלאכים שהביאו את גופו הקהו"ט העירו את סבו של ר' משה קליערס לחפור לו קבר...) וממשיך בהתייחסות לגדולים, בעיקר בני דורו. מענינת ההתייחסות האישית המורכבת לרב קוק, שהוא מרבה בשבחים מפורטים אודותיו אך גם לא חוסך ממנו הערות-בקורת מדודה ומוגדרת היטב. אלו כאלו מענינים מלווים בסיפורים מעדות אישית מתוך מפגשים באסיפות רבנים ובמסע המושבות.

הספר מסיים בהתייחסותו האישית לאחיין וביחסו האישי של האחיין לפטירתו.

עד כאן הטיול המשותף להיום.