מאיר אטינגר מזמין אתכם לראיין אותו

בחודש האחרון עשיתי את אחד הדברים הקשים עבורי  דיברתי למצלמה, לסרטו של אברהם שפירא. 

דיברתי למעלה מעשרים שעות על נושאים חשובים, וגם חשפתי למרות הקושי מעט מעצמי, 

מחיר שצריך לשלם בשביל לדבר כמו יהודים בגובה העיניים.

ההזדמנות לייצר שיח שמתגבר על הקשיים שערמה התקשורת עד היום על השיח היהודי, והאפשרות לשומרי התורה והמצוות להעיז ולדבר על האמונה והחזון שלנו בגלוי ובביטחון משמחת מאד ונותנת תקווה לשינוי.

אפשרות זו נוצרה בזכות הבחירה שלנו שלא להפוך לעבדיה, להינזר מכלי תקשורת ותכניות שמתעלמות מהשיח היהודי, ובזכות תקשורת עצמאית דוגמת הקול היהודי, שבו אני זוכה לבמה מכובדת כבר שנים ובכלל לא שותק.
וכמובן בזכות אברהם שפירא המוכשר והאמיץ.

ובכל זאת, בסרט הזה יש ראשי פרקים לנושאים מורכבים שלא מוצו, בקושי התחילו...

זה טבעו של סרט, (בכלל של מדיה דיגיטלית) ו50 דקות - זה רק נשמע המון זמן...

כל כך הרבה דברים חשובים ומשמעותיים לא נכנסו. יש שאלות שלא הספקתי לענות להם בכלל, ויש שאלות שהתייחסתי אליהם בהרחבה אבל לא הצליחו להיכנס לסרט.

יש תשובות שמובאות בסרט, אבל אילוצי העריכה הגבילו אותם למשפט בודד מתוך שלוש - ואני נשארתי עם תחושה של טיפה החמצה.

ויש תשובות שאמרתי, ואחרי שנייה כבר חשבתי שהם לא הוסברו מספיק טוב, וגם אתם הצופים - סביר להניח שנשארו לכם עוד המון שאלות:
בנושא "תג מחיר" שבקושי נכנס מכל מה שדיברתי.
על נוער הגבעות ועל תקשורת, 
על מרד או על מהפכה.

שאלות נוקבות, שאלות מעניינות.

אתם בטח יודעים שכעיקרון אני לא מתראיין לתקשורת החילונית משתי סיבות עיקריות:

הסיבה הראשונה היא העובדה שהתקשורת נוהגת לעשות בדבריהם של מרואייניה כבתוך שלה, לערוך ולחתוך,  לשים תמונות רקע שימסגרו את הדברים בצורה שלילית, ולהוציא את הכותרות הצהובות במקום את ההסברים העמוקים.

הסיבה השנייה היא הניכור של התקשורת הישראלית מהשיח היהודי שמבוסס על האמונה בבורא עולם, ועל לימוד התורה.  תקשורת זו מנסה לאנוס אותנו לדבר בקצב שלה, ובשיח שלה. למדוד לפי סולם הערכים המעוות שלה, ובמגבלות השיח הכל כך לא כנה, שיח שדורש קצב דיבור ודמגוגיה, נחרצות ויוהרה, ולא יישוב הדעת וכנות. 

משתי סיבות אלו אני חושב שהיהדות והתורה, תמיד יצאו בצורה שלילית, מתנצלת ומגמגמת, במסגרת השיח שמכתיבה לנו התקשורת.

הסרט של אברהם שפירא היה סוג של הזדמנות למקום שיח שמבין ומכבד את השפה היהודית ולא אונס לדבר בשפה הנוכרית, והתחייבות לעריכה נקיה בלי התערובת זדונית כנהוג בכלי התקשורת.

המטרה מבחינתי היא כפולה, קודם כל להגיד מה אני לא חושב, כנגד פרשנות שפורסמה עלי, על ידי עיתונאים שהפכו לכלבי השמירה של שירות הביטחון הכללי... 

אבל בעיקר כדי להגיד מה אני כן חושב - להסביר, ולדבר מתוך תקווה (ואמונה) שהדברים יפעלו את פעולתם, ויועילו להגשמת החזון, ולקידום השינוי בדרך למדינה יהודית באמת. 

אבל סרט הוא סרט, ולמרות ההזדמנות שלו להציג זווית אנושית ולא רק כותרות-רייטינג. כל כך הרבה דברים חשובים לא נכנסו. כל כך הרבה שאלות לא קיבלו את התשובה המספקת או שבכלל לא נשאלו.

עוד בנושא:

- אשת התקשורת הבכירה: "בכיתי כל פעם מחדש"

- סרט תיעודי על "נוער הגבעות"

- "פריצת דרך עצומה עבור הקולנוע היהודי"

- 'זה היה ביתי' - התיעוד של תושב עמונה מגיע לטלוויזיה

לא התראיינתי מעולם לתקשורת החילונית, ובעז"ה גם לא אעשה זאת בלנ"ד, אבל מצד שני אני מזמין את כל מי שרוצה (אנשים מן השורה ואנשי תקשורת), לשאול את השאלות שלא קיבלו תשובה בסרט כאן בתגובות או אצלי בטוויטר. ומתחייב בלי נדר לענות בימים הקרובים (בנחת...).

ככה אוכל להיות בטוח - מצד אחד שאיש לא יסלף את הדברים הגלויים לעיני כל ומצד שני שאני לא מתחמק משאלות.

ביחד נתגבר על סתימת הפיות ונעיז לדבר בגלוי ובלי פחד את מה שאנחנו מאמינים בו באמת.