ובמתקוממיך אתקוטט

א. כאויבים היו לי.

המפלג לפשיעה לאומנית הוקם לפני כשלוש שנים, זהו מפלג במשטרה עם תקציבי עתק שכולו נועד למטרה אחת – לחסל את הפשיעה הלאומנית, קרי: ההתקוממות היהודית כנגד ההתדרדרות הביטחונית, וההתיישבות הבלתי מתואמת (בהמשך נסביר מה ההבדל בין בלתי מתואמת לבלתי חוקית).

כל השוטרים במפלג הזה עסוקים מהבוקר ועד הערב (כולל לילות ארוכים) בלרדוף אותנו, ולהשתדל לשים את כולנו מאחורי סורג ובריח. פעם נוהגים היו השוטרים לשקר בטענה שהפעילות של היהודים מפריעה להם להתעסק במה שהם היו רוצים להתעסק בו באמת. בראש המפלג עומד איש שהיה מעדיף שלא תכירו אותו, אבל נדמה לי שכדאי דווקא שכל נער ידע עד איזה שפל יהודי יכול להגיע. מדובר באודי לוי, איש שבחמש עשרה השנים האחרונות הקדיש את חייו למלחמה בהתיישבות בארץ ישראל, להגנה על חיי אויבינו.

ישנה אמונה תפלה אצל רבים שהמשטרה והשב"כ אינם רוצים באמת להילחם בנו, ושהרדיפות, הפינויים נעשים בחוסר רצון ומתוך הכרח.

שתי הפרשות האחרונות – פרשת אלעד סלע, והמסתערבים בכוכב השחר אמורות ללמד את מי שמתעקש שלא להבין. כמה אנרגיות, אמצעים וטכסיסים משקיעים כוחות הביטחון כדי למגר כל התעוררות יהודית גאה, כל שאיפה לפרוץ את חוקי הספר הלבן של ההתיישבות או לשבור את ההבלגה על דם יהודים שנשפך.

במשך שנים היו כמו מוסכמות בין המתנחלים לכוחות הביטחון בנוגע להתיישבות בלתי חוקית בהעלמת עין, או למנהג של פעולות מחאה של מתנחלים לאחר פיגועים. כללי ה"משחק" לא היו משורטטים אבל היו ברורים, אבל רבים מאיתנו לא מספיק שמו לב לכך שהמציאות השתנתה והמלחמה של הממסד בנו הפך מסובלני למלחמת חורמה, שעומדת בראש סדרי העדיפויות. לכן אין פלא כבר שהצבא מוצא לנכון להרוס את "חזון דוד" דווקא בלילה שבו התבצעו שני פיגועים. ואדון אודי לוי, בטוח שהעיתוי המוצלח ביותר והתגובה ההולמת לרצח שלום שרקי השם ינקום דמו הוא לעשות מארב ליהודים בכוכב השחר.

הפרשה הראשונה היא פרשת אלעד סלע, אמנם אין זו הפעם הראשונה שבה יהודים מואשמים ב"ריגול חמור" לטובת מתיישבים. אבל ברור שמדובר בהצהרת כוונות מצד השב"כ הפרקליטות והמשטרה לקבוע מיהו אוהב ומיהו אוייב. אבל האמת שהדבר לא עשה אפילו בהתרגשות מיוחדת, גם אם אנחנו לא זכינו להבין זאת עדיין. בשב"כ גורסים כבר זמן רב שהאוייב המרכזי של מדינת ישראל הוא נוער הגבעות, ולכן כל כך פשוט היה להם שמדובר בריגול חמור.

את כל הכוחות ואת כל האמצעים שיש בידם הם משקיעים כדי להביא לידי כך שכל מי שפועל במסגרת המאבק למלכות ישראל ימצא מאחורי סורג ובריח או יורתע ויבחר להיכנע. במסגרת זו הם השקיעו בהכנת תוכנית שיטתית כיצד לחסל את תופעת המאחזים החדשים שקמים בלא תיאום. ובמקביל לעבור גבעה-גבעה ובכל היישובים הצעירים ולהכריח אותם באיומים של הרס וכדו', להיכנע ולשתף פעולה באופן מלא עם המועצות והמנהל האזרחי. כך הם עוברים ישיבה-ישיבה, ויישוב אחר יישוב כדי לודא שרצח כמו הרצח שהתרחש לאחרונה יעבור בדממה מוחלטת, ושמודעות האבל ישמשו רק לכריכת דגים וירטואלים בעמודי ערוץ 7.

המסקנה המרכזית שאנחנו צריכים להסיק מכך שיהודי תמים וצדיק יושב בכלא על כך שהוא מסר מידע ליהודים יראי ה' שחפצים בקיום התורה ומצוותיה באופן מלא. היא שהשלטון החליט להכריז מלחמה על כל מי שרוצה ועושה בפועל לגאולת ישראל. ובמלחמה יש שתי צדדים מי שאינו תומך באלעד סלע בגלוי, ומי שלא תומך בפעילות של חבריו בהכרח מסייע ומעודד את השלטון במלחמה באויביו – אנחנו.

ב. לקחת נפשי זממו.

יממה לאחר הפיגוע שבו נרצח שלום שרקי החליט אודי לוי להילחם באוייב. בלש מחופש לערבי ביחד עם רועה צאן ערבי התקרבו ליישוב מעלה שלמה בקללות וצעקות. אין זה הפעם הראשונה שאודי חושב על הרעיון הגאוני הזה בשנים האחרונות מארבים מעין אלה נוסו במספר מקומות ביהודה ושומרון. המפורסם בהם אולי הוא המארב בסוסיא שבו דרך אגב השתתף קצין תושב קידה (!). אבל אודי עוד "זכה" להשתתף במצווה בחוות שקד לפני כיותר מעשר שנים.

מה אמורים לעשות יהודים שערבי מתקרב ליישובם. להתקשר למשטרה? גם מי שחשב זאת עד היום, בטח לא ינסה יותר את הפיתרון הזה, שהרי אם המשטרה מביאה את הערבים מדוע שהיא תגרש אותם? ככה התגלגל הדבר שחמישה יהודים נעצרו בגין תקיפת רועה צאן ערבי...

אלא שכמה שלנו ברור שארץ ישראל שייכת אך ורק ליהודים ושכל מי שטוען אחרת הרי הוא גזלן. למשטרה, לשב"כ ולבית המשפט ברור לחלוטין אחרת, מבחינתם אנחנו הגזלנים והערבים הם בעלי הבית. מבחינת המשטרה בכלל לא אכפת שהערבי מסכן את חיי היהודים מכיוון שכל היישוב הזה הינו בלתי חוקי ויושב על אדמות של ערבים.

היישוב כוכב השחר הזדעק כמתבקש, על הפעולה שבה סיכנו השוטרים את חיי התושבים אבל כמובן שהתועלת של זה היא מועטה ביותר מכיוון שמה שבעינינו הוא המעשה הכי הזוי ומטורף, בעיני בית המשפט הוא הגיוני ומתבקש.

המסקנה המתבקשת מהסיפור הזה היא שאמנם הממסד נלחם בכל מי שאינו שותף להבלגה כאוייב של ממש, אבל לסמוך על המשטרה גם איננו יכולים.

אם כן מהו הפיתרון? הממסד הכריז עלינו כאוייבים, להקים מאחזים אנחנו לא מצליחים, ואפילו להגן על עצמנו איננו יכולים. כיצד נוכל לעמוד מול כל העוצמה והדורסנות של השלטון ולהמשיך ביישוב הארץ ובלחלום על גאולה.

האם נגזר עלינו לגנז את החלומות ואת כלי המעשה, ולוותר על המשך ההתיישבות זקופת הגב. האם אנחנו מוכרחים להסתובב עם שכפצי"ם מכיוון שלהגן על עצמנו איננו יכולים, ועל המשטרה מי רוצה לסמוך?

ג. להגיד מה אנחנו רוצים באמת.

מן הראוי להרחיב בהתבוננות בדברים ולהבין מדוע מפחדים כל כך ממה שהם מכנים ה'פשיעה הלאומנית', ולהסביר כיצד קורה שלמרות שאנחנו רוצים רק בטובתם האמיתית, מצאנו את עצמנו אויבים שלהם. אולי בעז"ה נסביר זאת בפעמים הבאות וגם מה השתנה באמת בשנים האחרונות שהשב"כ החליט להכריז מלחמת חורמה כנגדנו.

אבל רציתי דווקא לכתוב על התבוננות בנימה אישית שהמעצר של אלעד סלע הזכירה לי שנדמה לי שהיא התשובה לשתי השאלות.

כתב האישום של אלעד סלע החזיר אותי שלוש שנים אחורה למגרש הרוסים, כאשר אני וחברי נחקרנו על ריגול חמור. לבסוף, בגלל בעיות משפטיות הואשמנו בעוונותינו רק באיסוף ידיעות סודיות. באותם שבועות קראו בתורה את הפרשות שבהם יוסף מאשים את אחיו שהם 'מרגלים' והם מתאמצים להוכיח את 'כנותם'. הצירוף של הדיון המוזר הזה מחד, ההאשמות ההזויות מאידך והזמן במהלך החקירות הארוכות, הביאו אותי להרהר מה ה' רוצה ממנו, מה הוא רומז לנו באישום הזה של 'מרגלים'.

מה ההבדל ביו 'מרגלים' ל'כנים'? להיות מרגל פירושו להסתיר את כוונותינו האמיתיות, לנסות להשתלב במערכת הקיימת ולהציל כמה שאפשר. אופציה נוספת של דרך פעולה כ'מרגל' היא מי שפועל בכל מיני דרכים אבל רואה צורך להסתיר את דעותיו האמיתיות כדי להצליח יותר בפעילות. לעומת זאת ה"כנים" הם אלו שאומרים את האמת בתמימות ובפשיטות, שמשתדלים להגיד את מה שהם רוצים וחושבים באמת.

כך גם בנוגע לסיפור של אלעד סלע. ישנן שתי דרכים להתייחס לצבא - כולנו יודעים שהאינטרסים של הצבא אינם תואמים את האינטרסים של היהודים ושאי אפשר לסמוך על הצבא בעיניים עצומות. במצב כזה ישנם כאלו שמעדיפים להתגייס לצבא מתוך מחשבה שהם יתגייסו ויהיו נאמנים אך ורק לפקודות התורה ויפעלו מתוך הצבא לקידום מה שטוב ליהודים – דרך כזאת היא דרך של 'מרגלים' המשתלבים תוך הסתרת עמדותיהם ומטרותיהם. הדרך השנייה היא לבחור להיות 'כנים' - להצהיר בקול כל מה שאנחנו חושבים ולהשתדל בכל המרץ לעשות מה שצריך גם מחוץ לצבא.

במבט ראשון, הדרך של ה"מרגלים" נראית משתלמת – אפשר ללמוד על חשבון הצבא כיצד להילחם, ניתן לעבור הכשרה מקצועית והמעשים נראים יותר משמעותיים ומוצלחים. אבל התוצאה כפי שרואים לצערנו, שבפנים אפשר להסתבך הרבה יותר מבחוץ.

מה שיוסף הצדיק דורש מאיתנו הוא שנהיה כמה שיותר כנים – אם הם מאשימים את אלעד הצדיק בריגול, הוא צריך לקום ולהאשים אותם בבגידה.

כאשר אנחנו מתנהגים כ'מרגלים', לבסוף נשארת האחריות והסמכות בידי אלו שרואים אותנו כאויבים וממילא הצדק איתם – הצבא טוען: אם אנחנו דואגים לביטחון, כדי שנוכל לדאוג לביטחון אנחנו חייבים משמעת וציות מלאים.

מה שנדרש ממנו הוא להיות כנים - לדבר בפה מלא באיזה צד אנחנו. ולהבהיר שאנחנו באמת רוצים לעשות כאן מהפכה, ושבאמת אנחנו נאמנים אך ורק לה', ושאלעד סלע – הוא החייל שלנו!

אותם הדברים נכונים גם בנוגע להתיישבות ול"מסתערבים" בכוכב השחר, עלינו להבין שכבר אין מדובר במשחק, אלא במערכה של ממש על גורל ארץ ישראל. ומחובתנו להשתדל כמה שיותר להגיד בכנות כנגדם, מי אנחנו ומה אנחנו רוצים, ולהמשיך בעקשנות וללא מורא עד שננצח.