לא יהיה לך!

הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי -

השבוע בין 'יום ירושלים' לחג השבועות שבו נשמע שוב את האזהרה 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני', יתקיים אירוע גדול של המיסיון הנוצרי באולמי ארנה בעיר הקודש ירושלים.

האירוע הזה מצטרף לאירוע הטבלת היהודים ברעננה שבג"ץ הכריע שעל פי חוקי מדינת ישראל עיריית רעננה לא יכולה למנוע את קיומו של האירוע.

על פניו ישנם המון בעיות בעם ישראל שאנחנו צריכים להתמודד איתם ביום יום, על ידי חיזוק האמונה והפצת היהדות - צניעות, חילולי שבת, וכד'. העברת יהודים על דתם היא דבר חמור ביותר, אך לא תופעה רחבת היקף, ואם כן מדוע שנתייחס אליה באופן חריג?

אבל באמת זה לא כך, חז"ל כבר אמרו שמרדכי היהודי זכה לכינוי יהודי, מפני ש"כל הכופר בעבודה זרה - נקרא יהודי". שם התואר 'יהודי' שייך למי שכופר בעבודה זרה, וממילא גם רק מדינה שכופרת בעבודה זרה, ונלחמת בה ראויה לתואר "מדינה יהודית".

כנסי המיסיון כמובן נוגעים לליבנו מכיוון שמדובר בנשמות יהודיות שנאבדות שנכמרים רחמנו עליהם, אבל עיקר הבעיה היא לא רק במיסיון שצד נשמות מאחינו בני ישראל, אלא בעצם קיומה של עבודה זרה בארצנו – הכנסיות והמנזרים הפזורים ברחבי הארץ ומתוקצבים על ידי מדינת ישראל, ביקור האפיפיור ימ"ש בעיר קדשנו, וכל מה שקשור לנצרות.

המלחמה בעבודה זרה חשובה ביותר, מכיוון שהיא קשורה להגדרת המטרה לשמה אנחנו באים לארץ ישראל ומכוננים שלטון וחיים ציבוריים. ולכן היא ראויה להיות אבן בוחן בין מדינה יהודית באמת לבין מדינת ישראל. בספר דברים חוזרת התורה פעמים רבות על הציווי שמיד בכניסתם של עם ישראל לארץ ישראל יבערו את העבודה זרה מארץ ישראל. הסיבה לכך היא כפולה: על מנת שעם ישראל לא ידבק בתועבות הגויים, וגם כדי להבהיר את מטרת כניסתם של עם ישראל לארץ - על מנת להפיץ אמונת הייחוד, ולגלות את אחדות ה', לסלק את הטשטוש והבלבול של הצמצום וההסתר, ובכך 'לפנות מקום' כביכול לה' – לעשות לו דירה כאן בתחתונים.

למרות שאת קיום המצווה במלואה, לשרש אחר העבודה זרה ולבטלה לחלוטין ניתן לעשות רק לאחר השלמת כיבוש הארץ. עם ישראל מצווים מיד בכניסתם לשבור את כל העבודה זרה שיש בארץ ישראל. כך לומדת הגמרא מהפסוקים "גידועי עבודה זרה קודמים לכיבוש א"י".

המלחמה בעבודה זרה אם כן – (ובלבוש העיקר שלה כיום בדת הנוצרית) היא תנאי היסוד להגדרת מדינה כ'יהודית' לולי זאת גם אם יכול להיות במדינת ישראל כבוד גדול ליהדות כדת, (כאשר במילה 'דת' טמונה ההפרדה בין הלאום לדת. וממילא יכולים במדינה אחת לשכון דתות מספר תחת משרד אחד) בכל זאת היא לא תקרא 'יהודית'. רק מי שכופר בע"ז, ונלחם בנצרות ושואף להסרת הכנסיות מארץ הקודש הוא הנקרא יהודי. ומדינה שמתקצבת כנסיות ומאפשרת אירועי מיסיון, איננה יהודית. גם אם היא מורכבת כולה מיהודים שאף על פי שחטאו תמיד ישארו יהודים, אבל המדינה שיקימו איננה יהודית.

למה הדבר דומה לחמשה יהודים שהקימו מפעל לבשר לא כשר, האם המפעל הוא יהודי, בשל הסיבה שבעליו יהודים?

הכנסיות והעבודה זרה שנמצאת בארצנו תהיה בשבילנו האות להבדל בין מדינה יהודית שכל ענינה לפרסם את אחדות ה', לבין מדינה שבה הדת היהודית היא אורחת אולי אפילו אורחת חשובה בין הדתות הרבות. זה בעצם המרחק בין אל אחד לאלילים הרבה..

לא תכרות ברית להם ולאלוהיהם –

מסיפורי היסוד של כל ילד יהודי הוא הסיפור כיצד ניפץ אברהם אבינו את האלילים בחנות של אביו תרח, ללא מורא כאשר הכיר במציאותו של בורא העולם, אברהם אבינו נעצר ונחקר על ידי נמרוד הרשע ולבסוף ישב בכלא על מעשהו, כך התחילה דרכו של העם היהודי.

רבים אומרים שאין אפשרות לקיים את מצוות ביעור ע"ז - קיומה של מדינת ישראל תלוי בחסדי אומות העולם ובעיקר במדינות המערב, וממילא קיום המצווה של "ונתצם את מזבחותם וכו'" בלתי רלוונטית, שהרי המצב הוא כפי שמבואר ברמב"ם שאין יד ישראל תקיפה, וממילא איננו מחוייבים במצוות אלו. צריך לזכור שגם אם זהו המצב 'יד ישראל תקיפה' אינה צומחת ביום אחד, אלא היא מגיעה רק מהליכה בדרך של עוז וביטחון בה', רק כאשר נלך בדרך של אברהם אבינו, וננפץ את האלילים ללא מורא, יד ישראל באמת תהיה תקיפה על אומות העולם.

כמובן ששורש הבעיה עמוק ביותר, ונמצא בדי.אנ.אי של מדינת ישראל - בקשרי החוץ של מדינת ישראל. שהרי התורה הזהירה על כריתת ברית עם עובדי עבודה זרה בלשון הפסוק: "לא תכרות ברית להם ולאלוהיהם". מדינה שכורתת ברית עם עובדי עבודה זרה, בהכרח כורתת ברית גם לאלוהיהם. בכך שהיא תהיה מוכרחת לקבל את פניו של האפיפיור בכבוד גדול, ולהותיר על כנם את הכנסיות המנזרים ושאר השיקוצים והתועבות.

כדי להבין את הסיבה לכך שביעור עבודה זרה קודם לכיבוש ארץ ישראל, נתבונן בהלכה הקובעת שמי ש"מומר לע"ז נחשב מומר לכל התורה כולה", בדרך כלל הדרך היא שגם מי שחטא ונפל בחטא מסויים אנחנו מסתכלים על מעט הטוב שיש בו, ורואים את החטא כנפילה חד פעמית. מדוע בעבודה זרה ההתייחסות היא שונה? הסיבה לכך היא מפני שכאשר אנחנו כורתים ברית לעובדי עבודה זרה ולאלוהיהם ממילא גם עבודת ה' וגם התורה שיש לאותו אדם, וגם ה'זהות היהודית' שיש במדינה הם רק חלק ממטריה גדולה של 'חופש דת', של אליליות רבות, ולכן הוא הופך מ'יהדות' ל'דת' סתמית.

ההודאה בעבודה זרה איננה רק בהשתחוויה לצלב ח"ו, קיומם של כנסי המיסיון ושל הכנסיות בא"י משפיעות עלינו באופן ישיר – הם עושות את עם ישראל בעצמו ממאמין באל אחד – חד וברור, למטושטש ומבולבל. ומאמונה באחדות ה', ובכוחו לעשות ככל אשר ביכולתו, אנחנו נופלים להתפתות להאמין בכוחות רבים נוספים, כוחות הטבע ו'כוחי ועוצם ידי'. רק מי שנלחם בע"ז, ויודע שה' אחד הוא כפשוטו, לא יפחד מאמריקה, ולא מאירופה, ויחזיק בעוצמה בכל חלקי ארצנו כי הוא יודע שכל הכוח הוא רק של ה'.

לכן - ההבדל בין מדינה יהודית שמבערת את העבודה זרה ישר בכניסתנו לארץ, לבין מדינה שמתקצבת כנסיות הוא ההבדל בין שמים לארץ, בין האמונה לכפירה.

ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו.

הבעיה שתיארנו איננה בעיה חיצונית או שולית במדינה, גם אם יהיו רוב דתיים במדינה המצב יהיה זהה, אמנם בפועל השלטון יהיה בידי אנשים שומרי תורה ומצוות, אבל הוא ישאר 'דתי' כלומר כאופציה, ולא כמחויבות. ביהדות כלל אין מושג של דת, יהודי לעולם לא יכול להיות חילוני, כל המציאות של יהודי היא שהוא קשור בקשר אמיץ עם ה' ולעולם לא יוכל להיפרד ממנו.

זאת הסיבה שגם מפלגות 'דתיות' כדוגמת הבית היהודי אינם יכולות לחרות על דגלם את ביעור הע"ז מא"י למרות שהיא המצווה היסודית בכניסה לא"י, זאת הסיבה שבמצע הבית היהודי נכתב "עם זאת, אנו נתמוך בזכויותיהם המלאות של המיעוטים במדינה, ובכללם המיעוט הערבי", ולא מילה על הבעיה עם המיעוט הנוצרי, למרות שלכל הדעות (המקובלות) הוא מוגדר כעבודה זרה.

המדינה בנויה מיסודה על קשרי חוץ שאינם נכונים עפ"י התורה, ואת כל קיומה הבטחוני והכלכלי היא שואבת מכוחם, לכן אם במדינה יהודית אנחנו רוצים אנחנו מוכרחים להבין שאנחנו לא צריכים רק שינוי חיצוני וקוסמטי אלא שינוי ועקירה מהשורש, והקמת מדינה שמטרתה גילוי שם ה' בעולם, והצעד הראשון הוא גידועי עבודה זרה.

המשימה להקים מדינה יהודית אמיתית מוטלת על שכמנו, והצעד הראשון הוא להבין שהמצווה הזאת היא על אחריותנו! רק ככה נוכל להבדיל בין מדינה יהודית למדינת ישראל.