"ויזרח לו השמש" - כוח הריפוי נמצא בגוף

בשבת קראנו על המאבק של יעקב עם שרו של עשו ועל הפגיעה בירך יעקב, וכמו שמסביר רש"י ש"נתקעקעה ממקום מחברתה", או בלשון הרפואה המודרנית "פריקת ירך". לאחר מכן, רש"י מביא את המדרש שמלמד שהשמש זרחה לצרכו של יעקב על מנת לרפאות את צליעתו. מפרשי רש"י מרגישים בקושי מסוים העולה מן הפסוק שהרי כתוב בתחילה שהשמש זרחה ולבסוף "והוא צולע על ירכו", ולכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך, ולכן מסבירים מעט בדוחק, שהכוונה היא שיעקב צלע ומיד כשזרחה השמש – נתרפא.

בכדי לענות על הקושיה הזאת, נעיין בגמרא במספר בבא בתרא דף ט"ז ע"ב, שם היא דנה בפסוק "וה' ברך את אברהם בכל", ומביאה כמה דעות מהו הפירוש למלה "בכל". דעתו של רבי שמעון בר יוחאי היא, שזו אבן טובה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקב"ה בגלגל חמה. ועל זה מעיר האמורא אביי שזה הפתגם השגור בפי אנשים, שכשעולה החמה נעשה החולי קל יותר.

עולה מן הדברים שהקב"ה נתן לשמש כח רפואה סגולי וכמאמר הנביא "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו" (מלאכי ג' כ'). המהר"ל בחידושי אגדות על מסכת נדרים מסביר ש"שמש" הוא שמו של הקב"ה כמאמר חז"ל "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא", כי השמש מגינה על הנבראים וכן שמו יתברך מגן על הנבראים ככתוב "כי שמש ומגן הוי' אלקים" (תהלים פ"ד).

לפני כ 250 שנה חי בלונדון מנתח בשם ד"ר אסטלי קופר. היה לו שכן ששבר את מפרק הירך, ובאותם ימים לא היו ניתוחים וכדומה, ולכן המשמעות היתה ריתוק נצחי למיטה. השכן לא קיבל על עצמו את גזר הדין, והתחיל לנסות בכל כוחו לדרוך על הרגל השבורה. מובן שבניסיונות הראשונים הוא סבל מכאב רב ולא הצליח לשאת משקל על הרגל השבורה. בזכות אופיו העיקש, הוא הצליח לבסוף לשאת משקל וכעבור זמן מה ממש התחיל ללכת.

לאחר מספר שנים, נפטר אותו שכן, והמנתח ד"ר קופר ביצע נתיחה לאחר המוות וצייר את מה שראה. לתדהמתו הוא גילה שעם הזמן נוצר לשכן שלו מפרק ירך חדש לחלוטין במרכז האגן, עם כלי דם, שרירים, רצועות וכו.

הסיפור מלמד עד כמה לגוף האנושי ישנם כוחות ריפוי טבעיים ומופלאים, שרק זקוקים לגירוי מסוים (שהרי אם אותו שכן היה נשאר במיטה, כנראה שהוא לא היה יוצא ממנה לעולם...). במקרים רבים מאוד אין צורך להתערבות רפואית אגרסיבית שעלולה גם להיות הרסנית, אלא רק לאפשר לשמש לפעול את פעולתה.

יתכן שכך אפשר גם לתרץ את הקושיה. המחלה של יעקב היתה פריקת הירך, אך הצליעה אינה חלק מהמחלה אלא חלק מתהליך הריפוי. לכן קודם זרחה לו השמש ומיד "והוא צולע על ירכו".