"כי נביא היה בתוכם"

בס"ד.

בשבת מלאו 17 שנים להירצחו של הקדוש הרב בנימין כהנא, יחד עם טליה אשתו, על ידי מחבלים ארורים, שקיבלו נשקים ממדינת ישראל.

בשבילי, הרב בנימין הי"ד כמו הקדים את דורו בחמש עשרה שנים, את אותם התובנות שאנו מבינים היום, את תיאור התהליכים שמתרחשים לנגד עינינו, הוא כתב, אז כשעוד היה בחיים.

מי עוד הזהיר והתריע לפני בחירתו של אריאל שרון, בפעם הראשונה, כשהיה יקיר המתנחלים, כאשר נתפס בציבור כ"מר ביטחון", והימין ראה בו גואל ומושיע, אז הזהיר הרב בנימין הי"ד שמי שפינה את ימית, יהפוך שוב את עורו, וכפי שלדאבוננו קרה, יבצע את המהלך המסוכן ביותר, רק כדי להציל את עורו מחקירה.

מי עוד ידע לצפות  את סוף דרכו של בני בגין, כשעוד מינו אותו לעמוד בראש ה"איחוד הלאומי", רק הרב בנימין הי"ד ידע שאדם שאינו ישר מספיק, כדי להודות שפינוי ימית זהה לאוסלו, סופו שיתחזה לישר שבאדם, ובעקמימות ראויה לשבח, יפקיר חייל שחיסל מחבל ארור. רק הרב בנימין הצהיר, כי בני בגין יהיה אסון למחנה הלאומי.

מי באותם ימים, כאשר הריקבון בצה"ל רק התחיל להתפשט, זיהה שהבעיה היא לא רק הממשלה, או בתקשורת אלא שגם גופים שנחשבו באותם הימים ל"ניטרליים", כמו צה"ל אינם מעוניינים במלחמה בטרור, ועסוקים כבר אז, בלתכנן את הגירוש הבא.

מי אז, כאשר הרב בנימין הי"ד הורשע בלא פחות מ"המרדה", על כך שקרא לעם לקרוא למנהיגים, שהבעיה היא לא בלבנון אלא באום אל פאחם. שיער שכעבור 20 שנה, שר הביטחון של מדינת ישראל, יקרא לאזרחים להחרים את תושבי אום אל פאחם.

אפשר עוד למנות כאן, עשרות מקרים ואבחנות מדויקות, שבהם הרב בנימין הי"ד ידע להבחין בשורש הבעיה, שנים רבות לפני שפרצו לתודעה הציבורית. (וכמובן, שגם היום, כדרכם, הם אוחזים בטפל, במקום להבחין בשורש). ותיאר בכתיבתו הבהירה, את דרכה של תורה. אבל המטרה היא להבין מאיפה שאב את הרבינות האלו, כיצד ידע לקרוא כל כך טוב את המפה הפוליטית

באחד מהספדיו על אביו הגדול, דיבר הרב בנימין על כך, שבעבר לא הבין מה הטעם להגיד "אמרנו לכם", רק באותה התקופה הוא הבין למה כל כך חשוב ש"ידעו כי נביא היה בתוכם".

אם אנסה למצוא מהו הרעיון המרכזי ששוזר את כתיבתו המרובה של הרב בנימין הי"ד. ברור שזהי הנקודה של האמונה המוחלטת בה'.

במאמריו חזר הרב בנימין שוב ושוב על עיקרון זהה, כשם שתפקידו של כל יהודי בעולם, הוא לפרסם אלוקות, ולהאמין במציאות ה', ככה תפקידה היחידי והבלעדי, של מדינה יהודית, היא לפרסם את קיומו של ה' בעולם, ללא כן, אין לה כל משמעות.

במאמר ארוך שמופיע בתחילת קובץ המאמרים "טל בנימין", הוא מרחיב לבאר את שיטתו של אביו, שהכלל המפורסם "אין סומכין על הנס", נכון אך ורק לגבי אדם פרטי, ממקורות רבים בתנ"ך ובחז"ל הוא מוכיח, שמעם ישראל נדרש, להישען אך ורק על ה', גם כאשר הדבר נוגד את דרך הטבע, ונראה כחסר היתכנות ממשית.,

הרב בנימין לימד כי כל הכרעה בענייני ציבור, צריכה להתקבל מתוך שאלת קידוש ה', האם בהכרעה זו יש משום מילוי ייעודנו, לקדש את שם ה' בעולם, או שמא היא מסתירה את העובדה שקיומנו כאן, הוא לא כמו קיומם של כל העמים. הוא לא דחה את השיקולים הפרקטיים, אלא שאל את עצמו מה מרוויחים מפרקטיקה זו. האם היא מקדמת אותנו ליעד הסופי? שהיא קידוש שם ה', האם היא תסייע לנו.

מה הפלא שהיה ברור לו, שהימין החילוני (או זה של הדתיים שאינם מאמינים), יביא לתוצאות גרועות מזה של השמאל, שהרי בלי האמונה בה', הפרקטיקה תמיד תוביל לתוצאות הפוכות. ללא האמונה בה', אין טעם להיות שונים מכולם, אין טעם שלא לחפש פתרונות פשוטים וקלים גם במחיר וויתור על נכסים לאומיים.

המכתב הציבורי האחרון שהשאיר הרב בנימין שנכתב שלוה חודשים לפני רציחתו, מכתב שנכתב לתושבי גב ההר, אחרי חרפת נטישת טבור הארץ – קבר יוסף הצדיק זיע"א, ורצח חברו הטוב הרב הלל ליברמן הי"ד נשא את הכותרת: "ניקח את גורלנו בידינו".

במכתב זה הוא קורא לתושבי גב ההר, להוציא אמירה ציבורית, שהם מוכנים לקחת את כובד האחריות הביטחונית, על קבר יוסף, על לב הארץ, על החלום.

את האחריות הזו, לא התכוון הרב בנימין לשאת דווקא מכוח ניסיונו הצבאי שלא היה לו, אלא מכוח האמונה בה', מאותו הכוח ששאב דוד כשיצא להלחם בגוליית.

הרב בנימין לא רצה שאנשים יקחו את גורלם בידיים, לא בטוח שהוא חשב שבמצב הנוכחי זה מה שישנה את המצב, אבל כמי שהבין ששינוי אמיתי צריך להיות שינוי מנהיגותי, הוא העלה את הדרישה הציבורית "ניקח את גורלנו בידינו".

בעיניים פקוחות הוא הבין, שאותה ציונות המובלת מפרקטיקה, במבחן המעשה לא תהיה מעוניינת להגן על חלומות, היא תפקיר למוות את תושבי אלון מורה, ותצא למבצע כשהטרור יאיים על נתניה, אבל תמיד תיעצר שם.

הוא הבין שאם לא נחליט שאנחנו מוכנים להנהיג, ולקחת את גורלנו בידינו, המדינה תכיל באופן כזה או אחר חלקים מההתיישבות הקיימת מטעמים פרקטיים, אבל את חזון ארץ ישראל השלמה, את האמונה והגאווה הלאומית תנטוש כל ההנהגה הציבורית מהקצה הכי שמאלי, עד הקצה הכי ימני.

ומה פלא, שגם היום 17 שנים אחרי, עדיין הדברים כל כך רלוונטים, כיצד גם היום, ללא שנהיה מסוגלים לדרוש כי אנחנו רוצים לקחת את גורלנו בידינו, לא נוכל להגיד שום אמירה נוספת במרחב הציבורי.

השם יקום דמו.