הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם

כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ

לפני למעלה מעשר שנים אמר מרן הרב אליהו זצוק"ל בשיעור כי לעתיד לבוא הקב"ה יביא וירוס על רשעי האומות. הרב כיוון במיוחד על שונאי ישראל שמכפישים, משמיצים ומחרימים את ישראל; שמנסים לפגוע במדינת ישראל ולתבוע בבתי דין את החיילים, הקצינים ושרי הממשלה; שמנסים לעצור את יישוב הארץ; שמנסים לעצור את בניין ירושלים; שמנסים להילחם בעם ישראל מלחמה כלכלית. הרב הוסיף ואמר כי הווירוס שיבוא על שונאי ישראל מוזכר בספר זכריה (יד יב) "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם".

גם הנביא זכריה וגם הנביא יחזקאל אומרים כי המגפה הזאת היא נקמת ה' על המלחמה הגדולה שלהם בעם ישראל. "וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ" (יחזקאל לח ט). המלחמה הזאת תהיה אחרי שעם ישראל יחזור לארץ מכל קצוות תבל ויתיישב עליה לבטח: "בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֶל־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים" (יחזקאל לח ח). כל הגויים שייאספו על ירושלים - ייספו במגיפה. בימינו אין מלחמה כזאת, ואעפ"כ הרב שייך את המגיפה העתידית הזאת למלחמת גוג ומגוג.

הרב זצוק"ל הסביר כי המלחמה לא חייבת להיות באמצעות טנקים ורובים. די בכך שהם נלחמים בעם ישראל בהכפשות והשמצות, די בכך שהם מפרסמים עלינו שקרים באו"ם ובכל זירה ציבורית. די בכך שהם מנסים להילחם בכלכלה של ישראל ומנסים לקשור את ידיהם של חיילי צה"ל שלא יילחמו ויגנו על ישראל. על זה אמר מרן הרב כי הקב"ה מצרף מחשבה רעה של גויים למעשה (ירושלמי פאה, פרק א), והרי זה כאילו עשו איתנו מלחמה.

עוד אמר מרן הרב אליהו זצוק"ל, כי נבואות רעות לא חייבות להתקיים כפשוטן ממש. כך כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק י הלכה ד): "דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו - אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה. אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר".

עוד אומר מרן הרב זצוק"ל, כי נבואה רעה יכולה להתקיים בחלקה, והוא מכוון לצער שהגויים ציערו אותנו כל השנים הארוכות שהיינו משועבדים להם. הצער ההוא יכול להיחשב כמלחמת גוג ומגוג. הרב למד זאת ממה שנאמר במדרש רבה בשם רבי יהודה, שדרש את הפסוק "קול דודי הנה זה בא" על משה רבנו: "בשעה שבא ואמר לישראל 'בחדש זה אתם נגאלין', אמרו לו: משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה', ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים. אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין. מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: 'החדש הזה לכם ראש חדשים'".

לפעמים מחשיב ה' את עם ישראל כצדיק בזכות מקצת הצדיקים שבתוכו. כך מסביר ר' נחמיה במדרש שהדילוג של ה' הוא על חוסר הצדיקים בעם ישראל. "בשעה שאמר לישראל 'בחדש הזה אתם נגאלין' אמרו לו: משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו". הרי שיכול ה' לחשב את המצוות של צדיקי ישראל לזכותם של כל ישראל כולם. חכמים אומרים שהדילוג לקראת הגאולה הוא על העבירות החמורות של חלק מבני ישראל. "אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם". המדרש ממשיך ואומר כי כשם שהיה דילוג בגאולה ממצרים כן יהיה דילוג גם גאולת העתיד.

משמעות המגיפה בימינו

כך מביא המדרש (שיר השירים רבה פרשה ב סדרא תנינא א ח) "רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי חוניא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'קול דודי הנה זה בא' - זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר לישראל 'בחדש הזה אתם נגאלין', אומרים לו: היאך אנו נגאלין ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בע' אומות? והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה דומה כמו שגליתם כולכם. ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל אומה ואומה כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם".

צער וגלות של אחד מישראל - הריהו כצערם של כלל ישראל. אומה אחת שמשתעבדת בישראל - הרי היא כמו שכל האומות השתעבדו בנו. הצער שציערו אותנו כל הגלויות בכל המדינות - הריהו כמלחמת גוג ומגוג, ויצאנו ידי חובתה ומוכנים אנו לגאולה.

חכמינו אמרו במדרש כי תפקיד המגיפה לעתיד לבוא (שהוזכרה בנבואת זכריה) הוא לחסל את מלכות הרשעה. "ענה דודי ואמר לי, ענה על ידי אליהו, ואמר לי על ידי מלך המשיח. מה אמר לי? 'קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך'. אמר ר' עזריה: 'כי הנה הסתיו עבר' - זו מלכות אדום (כותים) שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. המד"א (דברים י"ג) 'כי יסיתך אחיך בן אמך'. 'הגשם חלף הלך לו' - זה השעבוד. 'הנצנים נראו בארץ' - הנצוחות נראו בארץ. 'עת הזמיר הגיע' - הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה להיזמר, הגיע זמנה של מלכות אדום (כותים) שתכלה, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה, שנאמר (באותה נבואה בספר זכריה י"ד) 'והיה ה' למלך על כל הארץ'".

והמשך המדרש: "'וקול התור נשמע בארצנו' - איזה זה? זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר'. 'התאנה חנטה פגיה' – אמר רבי חייא בר אבא: סמוך לימות המשיח דֶּבֶר גדול בא לעולם והרשעים כלים. 'והגפנים סמדר נתנו ריח' - אלו הנשארים ועליהם נאמר 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם'".

כן כתוב גם בילקוט שמעוני (נח רמז סא): "רבי יוסא אומר: מבול של מים אינו מביא אבל מבול של דֶּבֶר מביא על עכו"ם לימות המשיח, שנאמר "וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים" (זכריה פרק יא י). המגיפות הללו נועדו לקדם את גאולתם של ישראל, גאולתו של העולם. מי שיתבונן יראה שכל המגיפות המוזכרות בתורה, בנביאים או בכתובים – זה עניינם.

כל המגיפות שבתורה – למען גאולת ישראל

שלוש  מכות מתוך עשר המכות שבאו אל פרעה ומצרים נקראות בתורה "מגיפה". המגפות הללו נועדו לשבור את עקשנותו וסירובו של פרעה לשלח את ישראל ממצרים. הראשונה שנקראת מגיפה היא מכת הצפרדע. אחר כך נאמר מגיפה גם במכת ברד "כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ". מגיפה שנועדה ללמד את פרעה ואת מצרים כי יש ה' והוא שולט בכל הארץ.

במכה זו קיבלו חלק מהמצרים יראת שמים מסוימת: "הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה' מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים". אדם שמפחד על רכושו עשוי להיקרא ירא שמים, שכן הוא מבין שהאזהרות של משה מתקיימות. לעומתו יש אנשים שלא שמים לב ולא רואים איך כל אזהרות משה מתקיימות. עליהם נאמר: "וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר ה' וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה". מסתבר שחוסר תשומת לב היא חוסר יראת שמים. מי שלא שם לב להתבונן - לא יכול להיות ירא השם.

גם מכת בכורות נקראת מגיפה: "וְעָבַ֣ר ה֘' לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח ה֙' עַל־ הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף". באמצעותה לומד פרעה להכיר את ה'. על הפסוק "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות יב ל) מסביר רש"י שפרעה קם ממיטתו. והביא מרן הרב זצוק"ל בשם הרה"ג יהודה צדקה זצוק"ל כי רש"י כתב "ממיטתו" כדי להדגיש את הגאווה של פרעה שבאמצעותה הוא עוצם את עיניו וחוטף. כל מי שהיה פוקח את עיניו אפילו מעט היה מבין שיש סיכוי סביר שמכת בכורות תתרחש כמו שמשה רבנו אומר, שהרי תשע המכות הקודמות הוכיחו שמשה יודע מה שהוא אומר. היינו מצפים מפרעה לפחות לשבת על כיסאו דרוך לקראת חצות, לראות האם דברי משה מתקיימים. אבל פרעה היה כל כך גאה שהוא הולך לישון על מיטתו עד שמגיעה המכה הכואבת, מכת בכורות. זה נקרא חוסר יראת שמים, זה נקרא לא שם ליבו.

בני ישראל היו במצרים 210 שנים ולמדו ממעשיהם ומאופן חשיבתם המעוות של המצרים. השהות במצרים גורמת גם להם לעצום את העיניים אל מול הניסים שמתרחשים איתם 40 שנה במדבר. "אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה ה֤' לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ: הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם". כאמור, מדובר בניסים שמתרחשים מול עיניהם 40 שנה, ואעפ"כ: "וְלֹֽא־נָתַן֩ ה֨' לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (דברים כט).

בעקבות המציאות הזאת לוקים בני ישראל בארבע או חמש מגיפות במשך 40 השנים הללו, כדי שלא יטעו. כך היה אחרי חטא העגל: "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שמות לב לה). כך קורה למתאוננים בקברות התאווה: "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (במדבר יא לג). כך היה עם המגיפה שהכתה את המרגלים וחבריהם שרצו להישאר במדבר: "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" (במדבר יד לז).

חכמינו אמרו שמלאך המוות לימד את משה איך עוצרים מגיפות, ומשה השתמש בזה אחרי המגיפה של קרח ועדתו. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף" (במדבר יז יא). והמגיפה נעצרה.

כך היה עם המגיפה כשחטאו ישראל בבנות מדיין: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר כה ז). מסתבר שהמגיפות נועדו ליישר גם את עם ישראל שיזכור מאין הוא בא ולאן הוא הולך.

מגיפות בספרי הנביאים והכתובים

גם בספרי הנביאים והכתובים אנו מכירים כמה מגיפות, וגם כאן כולן קשורות לתיקון עולם. הראשונה שאנו מכירים היא המגיפה שהייתה בימי דוד המלך. הוא סופר את ישראל, ומגיעה מגיפה שהורגת 70,000 איש מישראל. המגיפה מתחילה במילים "וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־ה֔' לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה" (שמואל ב פרק כד). ורש"י שם אומר "לא ידעתי על מה".

הרמב"ן (על במדבר ט"ז כ"א) עונה לשאלת רש"י ואומר: "ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כעניין שנאמר: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה', עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (ש"ב ז' א' - ב'): 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה'. והנה דוד מנעו השם יתברך, מפני שאמר: 'כי דמים רבים שפכת ארצה לפני', ונתאחר עוד הבניין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במידת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבניין כל ימי דוד בפשיעת ישראל. ועל כן היה הקצף עליהם ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם".

הרמב"ן אומר את זה בדרך סברא. ובאמת הדברים נמצאים במדרש תהלים שכנראה לא היה לפני הרמב"ן: "כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו 'אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים', ותקנו 'בונה ירושלים' ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון".

הא למדת שכל המגיפה הזאת הייתה בגלל שעם ישראל שכח את תפקידו, לבנות את בית המקדש, והיו נמצאים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. ועל כן דרישת המקדש היא סגולה נפלאה למגיפות ממגיפות שונות. דרישת המקדש וזכירת תפקידו האמיתי של עם ישראל.

מגיפה נוספת שקשורה לירושלים היא המגיפה שהייתה בצבא אשור, שבא להחריב את ירושלים כמו שהחריב את כל ערי ישראל. סנחריב מגיע בזמן שעשרה שבטים מעם ישראל התנתקו מירושלים בהוראת ירבעם בן נבט. הם הקימו להם תחליף לירושלים באמצעות שני עגלים, אחד בבית אל ואחד בדן. ירבעם גם בודה להם חג מליבו בט"ו בחשוון. וכך נוצר תחליף לירושלים.

עשרת השבטים הללו נכבשים על ידי סנחריב מלך אשור ומוגלים מעל אדמתם. סנחריב רוצה עכשיו לכבוש את ירושלים וצר עליה עם 185,000 ראשי גייסות שלו. "וַיְהִי֘ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֵּצֵ֣א׀ מַלְאַ֣ךְ ה֗' וַיַּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה שְׁמוֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים: וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה" (מלכים ב פרק יט לה). שוב מגיפה ושוב ירושלים. גם כאן המגיפה נועדה לשמור על ירושלים שתעשה את תפקידה העולמי.

גם המגיפה שהתנבאו עליה זכריה ויחזקאל והוזכרה על ידי מרן הרב אליהו זצוק"ל קשורה לתפקידה המרכזי של ירושלים. אנחנו צריכים מאוד להיזהר שלא ידבק בנו מאומה מן הטעות של שונאי ציון וירושלים. לא לחינם נאמר במגפה ההיא: "וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח: וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם" (זכריה י"ד, י"א-י"ב). המילה חרם שמוזכרת פה מזכירה לנו את החרם שמארגנים שונאי ציון וקוראים לו BDS. המגיפה שמדבר עליה הנביא זכריה היא מגיפה שנועדה למנוע מהאויבים להחריב את ירושלים אחרי שעלו בני ישראל והתיישבו בה.

בסיום הלחימה ההיא עם המגיפה שמביא ה' על שונאי ציון נאמר "וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'" (יחזקאל לח כג). וכתב הטור ומפרשים רבים נוספים כי הקדיש שאנו מזכירים לעצמינו בכל יום נוסד על פי הפסוק הזה "יתגדל ויתקדש הוסד על פי המקרא וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י האמור במלחמת גוג ומגוג, שאז יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (טו"שע נו). המשמעות היא שהתיקון של  המלחמה של אויבי ה' בציון ובעם ישראל בירושלים היא בקידוש ה' עולמי.

כדי לזכור כי תפקידנו הוא להרבות אור ותורה בעולם כולו, אנו אומרים קדיש עשר פעמים ביום. ובקדיש אנו אומרים "יהא שמיה רבה" ואמרו חכמינו ז"ל שהוא מעורר את הגאולה מלמעלה. "בּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָּתֵּי כּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין יהֵא שׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מבֹרָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מנַעַנֵעַ רֹאשׁוֹ ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְקַלְסִין אוֹתוֹ בּבֵיתוֹ כָּךְ, מָה לוֹ לאַב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֵם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם" (בְרָכוֹת ג ע"א).

ולא עוד אלא שהקדיש הזה מבטל גזירות הקשות: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו (שבת קיט ע"ב). והתוספות כתבו "ר"י אומר דיש בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ואומרים אמן יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות" (שבת קיט ע"ב).

הבית יוסף מביא בשם הזוהר שהקדיש יכול לשבור את כל מנעולי הברזל והשרשראות ואת כל הקליפות הרעות שעוצרות את הגאולה: "תָּא חֲזֵי, קְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאָר קְדוּשָׁאן דְּאִינּוּן מְשַׁלְשִׁין. אֲבָל קְדוּשָׁתָא דָּא, אִיהִי סָלְקָא בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא וּבְכָל סִטְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְתַבְרָא מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן דְּפַרְזְלָא, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, לְאִסְתַּלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא". קדושת הקדיש אינה כשאר הקדושות שמשלשים בהן. היא מגיעה לגובהי מרומים ולעמקי תחתיות. היא פותחת את כל המנעולים, שוברת את שרשראות הברזל ומרסקת את כל הקליפות. הכול בשביל להביא קידוש השם לעולם כולו (ראה עוד יוסף חי - פרשת ויחי בהקדמה).

ממשיך הזוהר ואומר: "וְכַד אִתְּבַּר בִּקְדוּשָׁתָא דָּא חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ, וְאַדְכַּר לִבְנוֹי, וְאַדְכַּר לִשְׁמֵיהּ". כשיישבר כוחה של הסטרא אחרא על-ידי הקדושה, יתעלה שמו של הקב"ה בעולם ויזכור את בניו.

המגיפה הזאת מזכירה לנו כי אנחנו עומדים בפתח ימים גדולים! עלינו להכין את עצמנו בימים אלו לימים הגדולים הבאים עלינו לטובה. ללמוד את כל נבואות הגאולה. להבין מה ה' עושה, מה עשה ומה עתיד לעשות. להבין את המעשים הגדולים שה' עושה לנו בימים האלה. כך כתב ה"חפץ חיים", שכל מי שאינו מתבונן בתהליכי הגאולה, דומה לאדם שקיבל תורה מסיני ואינו לומד בה: "כָּל עִנְיָן רוּחָנִי לֹא יִהְיֶה נִכָּר עֶרְכּוֹ וְלֹא יִהְיֶה מֻרְגָּשׁ טַעֲמוֹ רַק לַמִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, וּלְמָשָׁל יְדִיעַת הַתּוֹרָה לַלּוֹמְדִים וְלַמִּתְעַסְּקִים בָּהּ. וּמַמָּשׁ כָּזֶה תִהְיֶה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה בְּכָל הָעוֹלָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ לֹא יַרְגִּישׁ בָּהּ מְאוּמָה".

על כך התפלל האדמו"ר מחב"ד: "ויהי רצון שהקב"ה יעזור לכל אחד ואחד מישראל שיהיה לו את העֵינַיִם לִרְאוֹת ובמילא אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ ולֵב לָדַעַת לראות את 'הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם' (דברים כ"ט ב') את הניסים הגלויים שקורים בכל יום" (שיחת כ"ו ניסן תשנ"א). כאשר נפקחות עיניהם של ישראל לראות את המעשים הגדולים ההם, נגמרת הגלות במדבר ובני ישראל זוכים להיכנס לארץ ישראל. יראו עינינו וישמח ליבנו, במהרה בימינו אמן.