מה שאני רוצה או מה שבא לי?

בס"ד

"בכל העולם צועקים "המלך", אבל ההכתרה היא באומן" אמר רבי נחמן מברסלב. לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, אתחיל להביא כאן ביאור על מעשה יא מספר סיפורי מעשיות - בו מספר ר' נחמן על הכתרת המלך האמתי תחת העבד.  הביאור, הערוך על פי שיעורי הרב יצחק שפירא שליט"א, יתפרסם בעזרת ה' בחלוקה לפרקים- פרקים, מתוך השתדלות לסיים כל פרק בהבהרת נושא שלם.

מעשה יא – מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו

"מעשה במלך אחד,"

כמו ברבים מסיפורי המעשיות שלו, רבי נחמן פותח את המעשה ב"מלך אחד". המלך הזה נמצא כמעט תמיד ברקע הסיפור, מעין "מניע בלתי מתנועע"; אף שכל המעשה מסתובב סביבו או מתרחש בגללו, הוא עצמו נעלם רגע לאחר פתיחת המעשה. מיהו אותו מלך?

מעבר להשוואה למלכו של עולם, המתבקשת כאשר מבינים את המעשה כמשל לאירועים היסטוריים או ליחס בין האדם לבוראו, אנו רוצים להתבונן במעשה בעיקר כמשל למתחולל בתוך נפש האדם. לפיכך, הדרך הטובה ביותר להבין את דמות המלך המופיעה בסיפורי מעשיות, היא להקביל אותה למספר- רבי נחמן: מלך ומלכה, עבד ושפחה, יערות עבותים וערים גדולות- כולם מבטאים זוויות שונות בנפשו והוא מולך על כולם ומסדר אותם- עד ש"יעשו כולם הפעולה הראויה להם" (כלשון ר' נחמן בסוף המעשה).

"שהייתה שפחה אחת בביתו שהייתה משמשת את המלכה. (ומסתמא מבשלת אינה רשאה להיכנס אל המלך, אך הייתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה)."

גם השפחה, ומאוחר יותר- בנה, נמצאים בבית המלך. כל הכוחות ונטיות הנפש הם בעלי מטרה ותפקיד; כולם חלק מהתמונה השלמה. רק כאשר הם "יוצאים מפרופורציה" ומאבדים את מקומם הטבעי, מתחיל הסיפור להסתבך. על פי הפירוש הזה, המעשה אינו מספר דווקא על מאבק בין טוב לרע, אלא על מסע לתיקון הנפש, בו מוצאים העבד והמלך את מקומם הנכון.

"והגיע זמן לדתה של המלכה, וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותה עת."

מגיע זמן הלידה של המלכה והשפחה- שני כוחות נפש מתחילים להתממש במציאות. מה הם הכוחות האלה? אפשר להקביל אותם לגוף ונשמה, יצר טוב ויצר רע, נפש בהמית ונפש אלוקית, וכל אחד מהנמשלים האלה מאיר באור שונה את המעשה. אבל מאחר ואנו רוצים, כאמור, לפרש את המעשה כך שהמלך הוא רבי נחמן, המספר לנו על המתחולל בנפשו (ומתוך כך, כמובן, מסביר לנו מה מתרחש בנפשנו שלנו)- הרי שבן המלך ובן השפחה הם משלים לרבדים עמוקים ועדינים יותר באישיות, הנדמים לפעמים כזהים כמעט: התענוג והרצון.

התענוג הוא בן המלך- הוא תכלית לעצמו. אין מקום לשאלה: "למה אתה מתענג  מזה?" אדם שאוהב מאכלים מסוימים, לדוגמה, יתקשה לתת סיבה להעדפה שלו. הרצון לעומת זאת, הוא בן השפחה, משרת בטבעו- אני רוצה משהו כדי שאוכל להתענג ממנו.

כדי להבין טוב יותר את ההקבלה הזו, נלך לרגע בדרכו של רבי נחמן, ונציג אותם כשני אנשים: איש התענוג ואיש הרצון. במקום עבודה למשל, אדם שהחלק המרכזי יותר בנפשו הוא התענוג, ירגיש בנוח בתפקיד בו הוא אחראי לעצמו, מחליט מה לעשות ומה לא ואוהב את מה שהוא עושה, הוא מעוניין להתענג מעצם עבודתו. אדם שהרצון הוא החלק הדומיננטי אצלו, ירגיש שכל הדברים שחשובים לאיש התענוג הם חסרי משמעות, והעיקר בעבודה הוא תלוש המשכורת שבסוף החודש או מטרה אחרת.

"והלכה המיילדת והחליפה הוולדות, למען תראה מה יצמח מזה ואיך ייפול דבר. והניחה בן המלך אצל השפחה, ובן השפחה אצל המלכה."

כשמגיעים הדברים לידי מעשה (= לאחר הלידה), מתחלפים התענוג והרצון במקומות. בהקשר של איש התענוג ואיש הרצון שהזכרנו קודם - איש הרצון מוצא את עצמו בתפקיד ניהולי, ואיש התענוג הופך לפועל המקבל הוראות. ובתוך הנפש - מרגיש האדם פתאום שלא יהיה נכון להתנהל לפי הוראותיו של התענוג, ולהתחשב ב"שיקולים זרים" כדוגמת מידת התענוג שלו מעניין מסוים, כאשר ישנה התלבטות לגביו. הדבר היחיד שמוצג כבעל ערך הוא העבודה הקשה, שהכיף והעונג הם לכל היותר משרתים שלה - פרס על התמדה והצלחה במשימה.

מי היא המיילדת המחליפה בין הוולדות? המניע שלה לחילוף מוצג במילים אלה: "למען תראה מה יצמח מזה ואיך ייפול דבר". המיילדת רוצה לראות תוצאות, ולא ממש אכפת לה איך הדברים אמורים להתנהל. מי אמר, היא שואלת, שדווקא בן המלך הוא זה שינהל טוב מכולם את המדינה? אולי דווקא בן השפחה יצליח יותר? ובמונחים של תענוג ורצון, טוענת המיילדת שאולי מי שחשוב באמת הוא הרצון, כי מהתענוג לבדו לא יצא שום דבר מעשי.

אולי התהליך הזה קורה כשמתחילים להתבגר ונתקלים בעולם בו לא הכול הולך חלק. אורח המחשבה מתחלף בלי שנרגיש בכך, והופך מפשוט: "מה אני רוצה"? (בו הרצון הוא הדרך), ל"מה לעשות כדי להשיג את מה שאני רוצה?" (בו הרצון הוא המטרה). כך שלאחר שהשגתי את רצוני- שהפך למטרה, אני ממהר למצוא לי מטרה אחרת, ושוכח שפעם רציתי משהו אמיתי יותר מ"וי" נוסף ברשימה. (כמו למשל אדם שהחליט לדקדק באותיות התפילה כדי לכוון יותר, ובסופו של דבר שכח שמטרתו היא להיות קשור לה' - והתחיל לבלות את התפילה בהדגשות רועמות ובקפידות על מי שלא נוהג כמוהו).

ואיך באמת מתנהלת המדינה? החיים באמת מוצלחים יותר כאשר הרצון מושל? על זאת בפרק הבא...