הסרט סיפורי מעשיות - עכשיו לצפייה חופשית

עכשיו, כשזמן החופשה כאן, למה לא ליהנות מסרט טוב, כשר למהדרין? הסרט, "סיפורי מעשיות של רבי נחמן", הוא הרפתקה מהנה לכל המשפחה, מלא בשירים וברעיונות העמוקים שרבי נחמן מפורסם בהם.

ועכשיו פתחו יוצרי הסרט את הצפייה בארבעת הסיפורים לציבור הרחב>

הסיפורים של רבי נחמן הם מעבר לזמן ולמקום. אף על פי כן, חשוב להזכיר את התקופה שבה רבי נחמן חי.

בואו ניקח את הסיפור "החכם והתם" כדוגמה. מאות שנים יהודים בגלות נדדו ממקום למקום. הם גרו בעיירות וגטאות, מנותקים מהאוכלוסייה הגויית שסביבם.

בתחילת העידן המודרני לפני כ-300 שנים, צמחו תנועות ההשכלה, תנועות לאומיות, והשאיפות לחירות אישית.

הרבה יהודים עזבו את המסורת היהודית ואת החיים בגטאות. הם יצאו משם כדי ליצור זהות חדשה בתוך העולם סביבם, זהות עם עקרונות וערכים חילוניים.

המפגשים עם התרבויות הזרות שמלאות פילוסופיות ודרכי חיים זרות ליהדות, מתוארים בדמות החכם בסיפורו של רבי נחמן. החכם שיוצא מעירו הקטנה כדי ללמוד על התרבויות השונות ועל הפילוסופיות שלהם, בסופו של דבר מגיע לכפירה ולתפישה שאין מלך.

לעומתו התם מסמל את היהודי המסורתי שדבק באמונה בה', שמח בחלקו. ללא צורך או רצון לטעום דרכים אחרות או תרבויות שונות.

די ברור שבחירת החכם להפנות את גבו לעבר, לחפש את זהותו ואת הצלחתו בשדות זרים, ולרכוש עקרונות זרים ליהדות, הוא מצב המתרחש היום בחברה, בתוך עם ישראל.

זה ברור שרבי נחמן בנה את סיפורו להראות את האסון שגלום בדרך "הנאורה והמשכילה" הזו. החכם אינו אדם שמח. בשם החיפוש אחרי חכמה והשגות שכליות, הוא רודף אחרי שלימות שאין הוא יכול להשיגה, מהסיבה שאין שלימות בעולם לא מתוקן.

כשהוא רואה את החסרונות בכל דבר ובכל אדם הוא נופל לבדידות ולעצבות. כשהוא רואה את החסרונות בתוך מה שהוא עושה הוא לא יכול להרגיש סיפוק ומנוחה. בסוף הוא דוחה את הכול, אפילו את קיומו של ה'.

התם הוא ההיפוך של החכם. הוא עניו ושמח בחלקו. הוא נהנה מהדברים הפשוטים שיש לו, ונהנה ממעשי ידיו בלי דרישות לשלימות. הוא עובד את ה' בשמחה, בלי מחקר אינטלקטואלי על קיומו של הבורא.

מטרתו בחיים זה להיות שמח. בניגוד לחברו מהילדות, התם מוצא את השמחה שלו ואת הערך שלו כאדם בקשר שלו עם ה', ולא במה שאנשים אחרים חושבים עליו, ולא בחכמתו או בהישגיו.

באופן אירוני בסיפור, תמימותו בעבודת ה' מביאה אותו לגדולה ולמנהיגות, בניגוד לדרך "הנאורה" של החכם, שמובילה אותו להיות עצור בביצות של הלוגיקה וההיגיון האנושי שלו, שמונעים ממנו לראות ולהאמין בכל דבר שאינו יכול לראות בעיניו או לתפוש בשכלו.

בשביל רבי נחמן תמימותו של התם היא הדרך האמיתית. החיפוש האובססיבי של החכם אחר החכמה, הופך אותו לטיפש. רבי נחמן מלמד שמי שבוחר להבין את כל הסתירות והסודות בעולם, דרך מחשבה שכלית ולוגיקה אנושית ישקע בתוך ספקות אינסופיות ושאלות שאין עליהן תשובות, כמו שהחכם שקוע בביצה הרותחת בסוף הסיפור.

התיאור של שתי הדמויות השונות בסיפור, מתאר שתי גישות שונות במחשבה ובהבנה היהודית - הנתיב של חקירה אינטלקטואלית אקטיבית, חקירה פילוסופית ומחקר, בניגוד לקבלה הפשוטה של המסורת היהודית כמו שהיא.

לתפיסתו של רבי נחמן בדרך הראשונה ישנן סכנות שעלולות להביא את ההולכים בה למצב של חוסר מנוחה תמידי וחוסר סיפוק, וגם לספקות רבות ולאפיקורסות.

לכן רבי נחמן ממליץ על דרכו של התם, לקבל דברים כפי שהם בלי חקירות מסובכות, ושאלות שאין בהן תועלת. זה ברור שלרבי נחמן עצמו ולתלמידו המובהק רבי נתן היו שכל אינטילגנטי עצום שהעמיק במרחבי התורה הכי עמוקים, אבל את מרחב החוכמה הגדול הזה, אפשר לבנות רק על ידי יסודות חזקים של תמימות ואמונה פשוטה, כפי שתמימותו של התם הביאה אותו לחכמה וגדלות.

תם – לא טיפש

צריך להדגיש שתמימותו של התם איננה טיפשות. לתם יש הבנה פרקטית ואיתנה בעולם וגם חכמת חיים טבעית וישרה כמו שבאה לידי ביטוי בהתנגדותו לתחרות וקנאה, באי מוכנותו לשפוט את עצמו על ידי דעותיהם של אחרים, ובאכפתיות שלו למצב הירוד של חברו העצוב, כשהוא רואה אותו לכוד בתהומות של אגו ולוגיקה אנושית.

בסיפור ברור שהמלך הוא משל למלך העולם. המלך מזמין את החכם והתם אל ארמונו. בחיים עצמם ה' קורא לאדם ומזמין אותו להתקרב אליו. הוא לא מכריח אותו לבוא – הוא נותן לאדם בחירה חופשית. היחס בין הבורא לנברא ברור מהתורה.

הפילוסוף להבדיל, כמו שמודגש בספר הכוזרי, טוען שאם יש בורא שנמצא מעל העולם, והוא מנותק מכל דבר ארצי, אז בוודאי אין לו שום קשר או התעניינות בעולם הזה. אכן, זוהי גם המסקנה של החכם ברדיפתו אחר החוכמה.  לעומתו עומד התם בניגוד מוחלט. דווקא תמימותו היא זו שמאפשרת לו לקבל את הרעיון הבלתי הגיוני כביכול שיש בורא לעולם שמשגיח על כל דבר ורוצה קשר עם בריותיו.

כשהתם מקבל את הזמנתו של המלך הוא יוצא לדרך מיד. לעומתו החכם מתלבט ובסוף אינו הולך כלל. רבי נחמן מרמז שזה גם נכון בעבודת ה'. כשאדם רוצה לעבוד את ה', כל מיני כוחות רוחניים מנוגדים נמשכים אליו על מנת למנוע ממנו להשיג את המטרה. צריך להיות חזק ולצאת מיד לדרך באותו חיפזון שבני ישראל יצאו ממצרים. בלי מחשבות ושיקולים אין סופיים, בלי מחקר וספקות. יש חשיבות לתמימות המוחלטת על מנת להשיג את המטרה. במובן הזה חכמים אומרים: "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה".

גם בסיפור הזה יש תפקיד מרכזי לצדיק. בסיפור מכניס השטן את החכם לביצה הרותחת, אבל אנחנו יכולים להבין שזו תוצאה טבעית של דרכו של החכם, התוצאה של ספקותיו האינסופיות והפלפולים השכליים המבולבלים. במצב חשוך כזה רק הצדיק בעל התפילה יכול להצילו. רק נס יכול להוציאו מהעיוורון שלו. הוא צריך לראות מול עיניו שיש מציאות וכוח עליונים יותר מאלה שהוא יכול לראות בעיניו, ושחושיו יכולים לקלוט.  רק נס על טבעי מעבר להגיון האנושי שלו יכול להביא אותו להודות שיש מלך לעולם.

בסוף החכם מגלה שיש מלך. עבור בעל התפילה הגילוי של החכם אינו בגדר הפתעה, הוא יודע שהנר האלוקי דולק גם בנשמתו של האפיקורס הכי גדול. הנשמה היהודית מאמינה תמיד במציאותו של ה'. ובאמת את האמונה הפנימית התמידית הזאת, האפיקורס מנסה לכבות על ידי הכרזותיו שאין אלוקים. האמונה הפנימית התמידית הזו, שאי אפשר לכבותה- היא שגורמת לו לחוסר מנוחה. וכמו שהסוף טוב, והחכם מגלה את ה', אנחנו יכולים להיות בטוחים שעם ישראל יחזור כולו לה' בלב מלא רצון.