אתמול למדנו שהאמונה משולה למתנים, כי היא מחזיקה את כל עבודת ה' של האדם.
אך מה עושה כדי שהמתנים יעמדו יציב? על כך אומר שלמה המלך ב'אשת חיל': "חגרה בעז מתניה", וידוע ש'אין עז אלא תורה', ולכן כאשר אדם לומד הלכות ותורה שבעל פה, הלימוד מחזק אצלו את האמונה.
למה דווקא תורה שבעל פה מחזקת את האמונה? כתוב שהתורה מגיעה מהחכמה ('אורייתא מחכמה נפקת') אך השורש שלה הוא בכתר - ברצון העליון. התורה שבעל פה היא הגילוי של הרצון העליון כי היא הכי מפרטת אותו. הרצון העליון נמצא מעל הראש ומקיף אותו, ולכן הוא נותן כח למתנים (אמונה) לחזק את הראש (התבוננות בגדולת ה') ואת הידיים (אהבה ויראה). וכך מוסבר כל הפסוק: "חגרה בעז(תורה שבעל פה) מתניה(אמונה) ותאמץ זרועותיה(אהבה ויראה), טעמה כי טוב סחרה (התבוננות בגדולת ה').
כאן אנחנו מגיעים לחלק השני של האגרת (תפילה באריכות, כמו שהזכרנו אתמול): אמנם ולכן צריך כל אחד להשקיע בתפילתו (כמו שנכתב באריכות באגרת אחרת), ובעיקר לכוון מעומק הלב ולשפוך את הנפש ("עד מיצוי הנפש") לפני ה' כל יום בתפילה.
מחר בע"ה נלמד את מהם הכללים שמי שעומד בהם יכול להיות חזן.
