בין השגת משה רבינו להשגת האריז"ל

אתמול שאלנו, איך יכול להיות שהשגת משה רבנו הייתה רק בנהי"מ (נצח, הוד, יסוד, מלכות) דאצילות, והאריז"ל השיג ודיבר על דרגות הרבה יותר גדולות?

התשובה היא, שיש הבדל גדול בין השגת משה רבינו להשגת האריז"ל. האריז"ל (וכל חכמי הקבלה), כאשר הוא מדבר על דרגות באלוקות, ההשגה שלו בהם היא כמו הבנה של חכמה. אך השגת משה רבנו באלוקות היא כמו ראיה ממש, משה רבנו היה נביא, ונביא רואה אלוקות, הוא רואה את הנבואה, כמו שהנביאים אומרים "ואראה את ה' ", "וירא אליו ה'".

ברור שראיית הנביאים אינה ראיה רגילה כמו שרואים גשמיות, אך בכל זאת הראיה היא משל לנבואה ובדוגמתה. וכמו שאומר התרגום "וירא אליו ה' - ואתגליא ליה...", כלומר הנבואה היא גילוי אלוקות ברור עד כדי כך שהיא כמו ראיה גשמית. לעומת זאת חכמי הקבלה, אמנם יודעים אלוקות ומבינים אותה, אך היא כמו הבנה של דבר גדול ממני ולא ראיה וקרבה אליו.

כתוב "חכם עדיף מנביא", החכם מבין את האלוקות אך לא רואה אותה, כך הוא יכול להשיג דרגות נעלות מאוד, הרבה יותר מהנביא שרואה אותם כמשהו קרוב. ('חכם' ו'נביא', הכוונה לדרכים בהם האדם משיג אלוקות, לא לאנשים מסוימים, כיוון שבדרך כלל גם לנביא יש את מעלת החכם, הוא מבין דרגות נעלות אך לא בדרך ראיה).

כמו שאמרנו אתמול, ההשגה של משה רבנו, היא בנהי"מ דאצילות שהם כוחות המעשה של ה' (בכל משפיע ומקבל, הנהי"מ של המשפיע יורדות ומתלבשות במקבל, כי את המעשים של המשפיע רואים בקלות), בתוכם מלובשת הבינה, ובתוכה מלובש האחוריים של החכמה שהיא מקור השכל, כלומר החכמה היא הטעמים הכמוסים של המעשים.

התורה, היא האלוקות שמשה רבנו השיג, בה כתוב את המעשים שצריך לעשות, רק את הדרגה הזו אנו יכולים להשיג. כתוב ש"טעמי תורה לא נתגלו", כי החכמה שהיא הטעם שעומד מאחורי המעשים, לא מתגלית למשה רבנו בפנימיות. גם במקומות שכן כתוב טעם לדיני התורה, הטעם הכתוב הוא לא כל הטעם, אלא יש טעם כמוס יותר שאינו מתגלה. גם בכל הנבואות והסיפורים שבתורה, יש הסבר וטעם נעלה יותר מהפשט של הפסוקים. ההוכחה לכך הוא ה'קרי וכתיב', את הקרי אנו מבינים בשכל אנושי, אך את הכתיב אי אפשר להבין, הרבה פעמים למילה של הכתיב אין שום פירוש בעברית, המילה של הכתיב מגיעה ממקום כמוס, לכן לא מתגלה לנו ההסבר שלה. גם האותיות הגדולות שיש בתורה, מגיעות ממקום גבוה יותר משאר האותיות שמתלבשות בלבושים.