בריאת העולמות 'יש מאין'

אתמול למדנו שהספירות של עולם האצילות בוראות נבראים 'יש מאין'.

עיקר בריאת 'יש מאין' נעשית על ידי ספירת המלכות, הספירה האחרונה בעולם האצילות, ממנה נבראים כל העולמות. דווקא ספירת המלכות בוראת את העולמות שתחתיה, כי 'אין מלך בלא עם' ובשביל למלוך היא צריכה לברוא לה עם, ספירת המלכות גם נמשלה לפה שממנו יוצאים כל העולמות על ידי ה' מוצאות הפה. ספירת המלכות נקראת 'עלמא דאתגליא', כיוון שבה מתגלה הכח האין סופי של ה' לברוא עולמות 'יש מאין'. בשאר הספירות אין גילוי של הכוח לברוא 'יש מאין', אלא הם משתלשלות אחת מהשניה בדרך 'עילה ועלול'.

ידוע הכלל בקבלה "נעוץ סופן בתחילתן, ותחילתן בסופן", המלכות והכתר (תחילת וסוף הספירות) קשורים זה בזה, הכתר הוא החלק האחרון של ה'אין סוף' שבכוחו לברואנבראים 'יש מאין', והוא נעוץ וקשור עם ספירת המלכות, לכן למלכות יש את אותו כח לברוא 'יש מאין', החיבור בין הכתר למלכות מתבטא בהרבה ביטויים: "כתר מלכות", "אין כתר אלא למלך", וכן כאשר סופרים את הספירות ממטה למעלה, המלכות נקראת כתר לעולם שתחתיה.

כח ה'אין סוף' הוא הכח שבורא 'יש מאין'. על קריעת ים סוף כתוב שבשביל שהוא יקרע ויתגלו הדברים המכוסים שבו, צריך את כח ה'אין סוף' שמלובש במדריגת 'עתיק', כך גם כאשר ספירת המלכות מולידה את הנשמות והמלאכים של עולם הבריאה, היא מקבלת את כח ה'אין סוף' שמלובש ב'עתיק', כי בלידה מגלים את הדברים שהיו מכוסים, כמו בקריעת ים סוף.

המלכות לא רק מולידה את הנשמות והמלאכים של עולם הבריאה, אלא הם גם מתעברים בתוכה, בשמיני עצרת יש זיווג בין 'זעיר אנפין' ל'נוקביה' (המלכות), כל החורף הנשמות והמלאכים נמצאים בעיבור בתוך המלכות ובשביעי של פסח הם נולדים. גם בשביל העיבור צריך את כח ה'אין סוף' (כמו שלומדים מהעיבור של זעיר אנפין ונוקביה עצמם בתוך אמא עילאה, שהוא על ידי אורות מרובים שמגיעים מה'אין סוף' עצמו), ועוד יותר, גם בזיווג עצמו נמשך למלכות כח ה'אין סוף', כי הטיפה שהיא מקבלת מזעיר אנפין מגיעה מאבא ואמא עילאין, שמקבלים מאריך אנפין, שמקבל מעתיק יומין וכו' עד 'אין סוף' ממש.

יוצא שהמלכות היא הגילוי ממש של כח ה'אין סוף' ולכן בכוחה לברוא את העולמות 'יש מאין'.