אתמול למדנו שבמלכות גלוי כח ה'אין סוף' כיוון ש'נעוץ תחילתן בסופן' ואור הכתר - שהוא תחילת הספירות ואור אין סוף שורה בו - נעוץ במלכות שהיא סוף הספירות.
היום נלמד על עוד מקום שיש "נעוץ תחילתן בסופן".
היחס בין תורה למצוות בעולם האצילות הוא שהמצוות הם כנגד אות ה' שבשם הוי' כלומר פרצוף המלכות של עולם האצילות ואילו התורה היא כנגד אות ו' של שם הוי' פרצוף זעיר אנפין (שכולל 6 מדות של הלב) של עולם האצילות (המלכות היא מעשית ולכן היא קשורה למצוות מעשיות, המדות הם הטעמים והכוונות שעומדים מאחורי המעשים ולכן הם קשורים לתורה).
בעולם יותר גבוה - פרצוף אריך אנפין (המקיף - הכתר של עולם האצילות), המצוות מקבילות לכתר של אותו עולם שגם כאשר הוא יורד למטה אינו מצטמצם אלא יורד כאור מקיף (גלגלתא בלבנונית שבין השערות), ואילו התורה היא בחכמה העליונה באותו עולם (מוחא סתימאה). יוצא שיש פה "חותם מתהפך" - "נעוץ סופן בתחילתן" למעלה המצוות הם גבוהות מהתורה אך למטה המצוות יורדות הכי נמוך יותר מהתורה.
המצוות הם במלכות של עולם האצילות ושורשם הם בכתר של אריך אנפין (הכתר של עולם האצילות), בדיוק כמו שאמרנו אתמול שבמלכות מתגלה הכתר וכח ה'אין סוף' לברוא נבראים 'יש מאין'.
מכיוון ששורש המצוות יותר גבוה משורש התורה, עיקר התכלית היא מצוות מעשיות שהנבראים יקיימו את המצוות, ולכן אפילו מי שלומד כל היום כמו רשב"י צריך להפסיק בשביל מצוות מעשיות שהזמן גרמא, לכן כתוב ש"הלומד שלא על מנת לעשות נוח לו שנתהפכה שלייתו על פניו" כי כל התכלית היא לעשות את המצוות.
דווקא בגלל ששורשם של המצוות כל כך גבוה הם יכולים להתבטא רק במעשה חיצוני לעומת התורה שמתבטאת בחכמה פנימית.
