אתמול למדנו שגם בעולמות התחתונים, יש גילוי אלוקות והם יכולים לברוא 'יש מאין', כי האור הסובב מאיר בהם.
הארה זו מאירה בתוקף גדול דווקא במקום הכי נמוך, ביסוד העפר של עולם העשייה הגשמי, דווקא יסוד העפר יכול להוליד 'יש מאין' יותר מכל הדרגות האחרות.
יסוד העפר הגשמי מצמיח כל הזמן בתמידות 'יש מאין', הוא מצמיח צמחים ממשיים מתוך האין מתוך כח הצומח שיש בו, צמיחה זו היא ממש בריאה 'יש מאין', כל שאר היסודות אמנם לפעמים גם בוראים 'יש מאין', אך לא בתמידות כמו ביסוד העפר.
(נשאלת השאלה: ידוע שלכל צמח יש מלאך שמכה בו ואומר לו גדל, יוצא שמי שעושה שהצמח יגדל הוא המלאך ולא יסוד העפר, והכוח לברוא 'יש מאין' הוא אצל המלאכים ולא ביסוד העפר? התשובה היא שהמלאך יכול לומר 'גדל' רק לצמח קיים, ואת הבריאה עצמה (שיהיה צמח שהמלאך יאמר לו 'גדל') עושה יסוד העפר.)
למה דווקא ביסוד העפר, מתגלה הכי הרבה הכח לברוא 'יש מאין'? כפי שאמרנו קודם, יסוד העפר שבעולם העשייה הוא המקום הכי נמוך. מקום זה הוא סוף רגלי אדם קדמון (העולם המקיף את כל הבריאה, מהצמצום של אור אין סוף ועד סוף עולם העשייה), באופן פשוט יש בו הכי פחות אור, אך ככל שיורדים בעולמות, מתקרבים לעיגול הגדול של אור אין סוף שמקיף את כל העולמות, כלומר הקו של האור הממלא עובר באמצע האור המקיף, וסוף הקו עובר את מרכז העיגול (שהוא המקום שיש בו הכי פחות אור הסובב) ומגיע חזרה קרוב מאוד לעיגול הגדול של האור המקיף. כיוון שיסוד העפר של עולם העשייה הוא הכי נמוך, הרי הוא הכי קרוב לאור אין סוף הסובב כל עלמין, ולכן בו מאיר בגילוי הכוח לברוא 'יש מאין'.
עוד סיבה לכך שבמקום הכי נמוך, יש גילוי גדול יותר של הכוח לברוא 'יש מאין', היא שכאשר השפעה נתקעת, ואינה יכולה להמשיך לרדת למטה מיסוד העפר של עולם העשייה, היא חוזרת חזרה (כמו כדור שפוגע בקיר וחוזר) ומאירה מלמטה למעלה באור חוזר. כמו תחילת האור הישר, כך גם תחילת האור החוזר הוא כתר שבו יש הרבה אור להשפיע לכל המדרגות, ומכיוון שתחילת האור החוזר הוא ביסוד העפר של עולם העשייה, מאיר בו הרבה אור, ולכן בו מאיר בגילוי הכוח לברוא 'יש מאין'.
