אתמול למדנושדווקא ביסוד העפר יש גילוי גדול של בריאה 'יש מאין', כיוון שהוא הכי תחתון.
ידוע סדר המדרגות של דומם, צומח, חי, מדבר, שהדומם הוא התחתון והמדבר העליון. ובכל זאת המדבר מקבל את חיותו מכל המדרגות שלמטה ממנו, דבר שנוגד את ההיגיון שהדבר התחתון שיש בו פחות חיות ייתן כח וחיות למה שלמעלה ממנו.
לא רק שהחיות הפשוטה של המדבר מגיעה מהדברים שתחתיו, אלא גם המעלה הגבוהה של המדבר – השכל מגיע מהם, כמו שכתוב בגמרא שתינוק לא יודע לומר אבא ואמא עד שהוא אוכל דגן, וכן היה אמורא שאמר שכיוון שהוא לא אכל בבוקר בשר דעתו לא מיושבת עליו ולכן הגיוני שיטעה בהלכה.
בכל מקרה, באופן פשוט לא ברור איך יכול להיות שהעליונים מקבלים את חיותם מהתחתונים. אך לפי מה שלמדנו אתמול (ובכל האיגרת) הדבר מובן, בתחתונים מתגלה אור יותר גבוה מכל הדברים גם מצד האור הסובב שיותר קרוב לעולמות התחתונים וגם מבחינת האור החוזר שתחילתו מהמקום הכי תחתון ובו יש הכי הרבה אור חוזר.
מכיוון שבעולמות התחתונים מתגלה יותר אור, לכן גם המלאכים העליונים שבמרכבה מקבלים את חיותם מהקורבנות, פני שור שבמרכבה מקבלים חיות מהבהמות שקרבות על גבי המזבח, ופני נשר שבמרכבה מקבלים חיות מהעופות שקרבות על גבי המזבח.
לפי כל האמור לעיל מובן גודל מעלת מצוות מעשיות, שהם התכלית של ירידת הנשמות לעולם הזה, כדי שיעשו שפע רב יותר בכל העולמות, ולכן "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
לסיכום: איגרת זו היא אולי האיגרת הכי מסובכת ובסיסית באיגרת הקודש. האיגרת מסבירה שבכל דבר יש אלוקות אפילו בצמצומים הכי גדולים בעולם העשייה, ואפילו דווקא הכי למטה אפשר לראות את האלוקות מתגלה ביתר חוזק.
