אתמול למדנו על מעלת הזריזות בנתינת צדקה, היום נלמד שכדאי גם לחלק את נתינת הצדקה להרבה נתינות קטנות.
בפירוש המשניות של הרמב"ם, הוא כותב שמאמר המשנה "הכל לפי רוב המעשה" כוונתו לומר שצריך לתת הרבה נתינות צדקה למרות שהסך הכולל הוא אותו סכום.
הרמב"ם פירש שצריך לעשות כך בשביל לזכך את הנפש על ידי ריבוי הנתינות, אך גם כל נתינה ונתינה מביאה חיים לעולם כמו שכתוב "פעולת צדקה לחיים", כלומר שכל פעולה של נתינת צדקה נותנת חיים מ'חיי החיים ברוך הוא' (ה') לעולם, כלומר נעשית השפעה מה' לארץ הגשמית שהיא השכינה (סוכת דוד הנופלת), יוצא שעל ידי פעולת הצדקה נעשה ייחוד בין 'קודשא בריך הוא ושכינתיה', לכן אמרו רבותינו "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", כי היא זאת המחיה ומרימה את השכינה מעפר.
האמת היא שפירוש הרמב"ם שפעולת הצדקה מזככת את הנפש, והפסוק שהפעולה נותנת חיים לשכינה, הם ממש אותו הדבר, כיוון שהשכינה נקראת נפש, כי היא החיים של העולם והאנשים (וכמו שכתוב: "כי שחה לעפר נפשנו", פסוק שנאמר על השכינה).
בכל אופן על כל אחד להשתדל גם להקדים לתת את הצדקה בכל שבוע / חודש, וכן להשתדל לתת אותה בכמה שיותר פעמים.
