במשך השנים הרבות בהן אני מטייל עם העמיתים לעתים אני מרגיש כמו אישון הלומד את תבליט נוף מולדתו על עמקיה הפוריים ולעתים כמו נפיל הצופה מאופק אל אופק מעל פסגותיה.
אחד המקומות המשלבים שתי תחושות אלו הינו רכס הטרוג'ה המתנשא בלב השומרון, ממול לעיר המתפתחת עלי. את טיולנו אנו מתחילים בתפילת שחרית בבית הכנסת של שכונת פלגי מים בעלי, שלאחריה ידידי רועי מרום חושף בפני חרסים מימי ההתנחלות אותם אסף בסיור מהיר בחצר בית הכנסת, שברי כלים המעידים כי אזור זה נושב בידי בני עמנו עוד מימי יהושוע.
הזריחה המפזרת את ערפילי הבוקר חושפת את יופיו של האזור על עמקיו הפוריים והפסגות עליהן שוכנים היישובים הקסומים עלי ומעלה לבונה, ומאפשרת לרכז הטיול אלי גורביץ לחשוף בפנינו את סיפור הדרך העומדת בפנינו: ירידה על צלעו המערבית של ההר עליו אנו ניצבים, עיקוף רחב דרך נחל השעורים ועליה חדה בנחל זלף אל פיסגת הטרוג'ה לתצפית הקפית על לב ארצנו.
בזמן התקבצות המוני העמיתים מנצל מנכ"ל עלי, עידו מאושר, לספר כי היישוב עלי המונה יותר מחמשת אלפי תושבים נימצא בתנופת צמיחה ומהווה מרכז כלכלי, תרבותי ותיירותי לאזור לב השומרון ומתגאה בתנופת קליטת עלייה עם יותר ממאה משפחות מצרפת הנתמכות בקליטה קהילתית מחבקת להקלת ההסתגלות לארצנו. עוד ממשיך עידו ומתגאה כי עלי בהיותה מרכז כלכלי אזורי משכנת גם חברת היי טק המפרנסת 80 עובדים, וכי לצד הסיור הייחודי לטרוג'ה המוני נופשים נהנים ממעיינות האזור, מסינגלים הנמשכים עד לגוש שילה וכמובן הנוף המשגע המשתרע מול עינינו.
דרכנו מוליכה אל דרך עפר נוחה הסובבת את שכונת פלגי מים ובמורד הרכס אל צמד פתחיו של עין ברקית ובעוד שההרפתקנים בין העמיתים שולפים פנסים ויוצאים לחקור את מסתרי הניקבות אנו נהנים מסקירתו של מאיר רוטר. ראשית מבאר מאיר את המקור לשמו של עמק לבונה הפרוש מולנו, (המשתמר בשם היישוב מעלה לבונה) הנובע מקרבתו למשכן בשילה ומקבל ממנו את שם הלבונה - ממרכיביה הריחניים של הקטורת, או אולי כפי שסבורים אחרים מצורת העמק המזכיר את צורת הלבנה בשבוע הראשון של החודש. עוד ממשיך מאיר ומבדיל את עמק לבונה מעמק שילה היות שהמקרא מתאר בברור את מיקומו של עמק לבונה (שם לקחו להם בני בנימין נשים מהמחוללות בחג) ממזרח לדרך העולה לשילה.
מאיר ממשיך ומעמיק אל המעיין וקושר אותו עם תאורו של יוסף בן מתתיהו את הכפר ברקאי התוחם את נחלת יהודה מצפונה, ומביא מובאות מהמדרש ומחוקרים מודרנים המחזקים זיהוי זה.
דרכנו מתפתלת במורד ההר וחולפת על פני שרידי חאן שהיה בעל חשיבות רבה בתקופה העותמנית אך תהילת העולם שלו חלפה לה, ובמורד סדרת טראסות שמן הסתם ניבנו על ידי אבותינו בעת נחלם את הארץ, עובר תחת כביש 60 במעביר מים אדיר ממדים הגורם לי שוב להשתאות מפלאיה של ההנדסה המודרנית בואכה נחל שעיר. הנחל מוביל אותנו על פני בתיה אדומי הגגות של רחלים ובין הגבעות הרכות של השומרון, המתעטפות עדיין בערפילי בוקר, ולאחר הליכה קלה אחד מעמיתינו שנותר על המשמר בעיקול הנחל עם ההרמוניקה מסמן לנו תוך הנעמת ניגונים כי כאן עלינו לעזוב את הערוץ ולהתחיל בעליה התלולה בנחל זלף.
הנחל הקרוי כנראה על שם צליל זילוף המים בערוצו וכן במעיין הסמוך בעל אותו שם שמסמן את נתיב העלייה בן 380 המטרים אל פסגתו של הטרוג'ה. העליה תלולה אך כביש שנחצב לא מכבר בידי המקומיים (בודאי לרווחת העמיתים המטיילים...) מקל על העלייה. צעד ועוד צעד, מטר ועוד מטר נאספים להם יחד עם פיסות הנוף הפורץ לו מכל הכיוונים ורכבת המטיילים מגיעה בין הרים ובין סלעים אל תחנת הפסגה.
פסגת ההר מלבד תצפית נהדרת אל אריאל, מעלה לבונה, עלי ונחלת אפריים מספקת גם שרידי בית מגורים אשר רועי מרום מגלה כי היה שייך לנזיר אשר חי על ההר עד שנות ה80 ומחפשי אוצרות למיניהם החריבו את ביתו לאחר מותו בחיפוש עקר אחר זהב. מעל שרידי ביתו מתנשא מקאם שיח זיד כשלצידו צומח אלון עבות השולח ענפיו אל כיפת המקאם, הצעירים אשר מתקשים לעמוד בפני הפיתוי מטפסים על כיפת המבנה ומשם אל ענפיו החסונים של האלון לתצפית וחוויה אשר אנו הפחות אתלטיים יכולים רק לקנא בה.
מיד עם סיום הפסקת האוכל אל מול הנוף מעורר החושים עולה מאיר אל כיפת המקאם, ואנו נושאים עיננו מעלה ולמדים מפי השייח החדש כי מסורת קידוש ראשי ההרים קיימת עוד מזמן הכנענים שעבדו את אליליהם "על כל הר נישא” וכי המוסלמים נהגו לקדש דמויות בעלות חשיבות (בעיקר החבורה שסבבה את מוחמד) על ידי קבירתם בראשי רכסים שאז נקרא המקום "קובור שיח" או על ידי קביעת יד זיכרון ללא קבר שאז ניקרא המקום "מקאם", ולכן ישנם אנשים כמו שיח עלי אשר להם 5 נקודות קבורה שהינם בעצם מקאמים. ציוני קבר של דמויות מיקראיות מקבלות את הקידומת "נביא" להבדילן מאלו של התקופה המוסלמית. מאיר מתמקד במקאם שיח זיד שעל כיפתו הוא יושב, שיח שעל פי אמונתם לאחר מותו עף אל העיר מכה ומכאן שם הרכס "טרוג'ה" (טר – עף עוגה – הגיע), מקור אפשרי נוסף לשם המקום היא המילה השומרונית בעלת צליל דומה שפירושה קצה הקסדה. עוד אנו למדים שקדושת מקומות אלו הגנה עליהם מגרזן הכורת בתקופה העותמאנית ולכן אנו לעיתים קרובות מוצאים עצי ענק הסמוכים למקאמים וכן שמורות קטנות מהן אנו יכולים ללמוד על אופיו של היער הקדום שכיסה את ארצנו עת נחלו אותה בני ישראל.
מאיר מוסיף עוד ומתאר את רצף ההתישבות היהודי באזור כפי שהוא מצטייר מסקר הר אפריים שנערך בידי טבגר ורביב, ממנו עולה כי בתקופת המלוכה היו באזור שילה 13אתרים מהם 5 קיימים עוד מתקופת השופטים, דבר המיוחס לקירבה למשכן בשילה ולדרך האבות, קריסה של היישובים עם חורבן בית ראשון והתאוששות לאחר שיחרור הארץ בידי החשמונאים, יישוב ששגשג עד שלהי מרד בר כוכבא, והתחדש רק בעת המודרנית.
את מקום המרצה תופס לרגע קל שילה אדלר מנכ"ל מועצת ישע (תושב עלי המטייל עימנו גם הוא) המברך על הסיורים שתי וערב בכל רחבי ארצנו ובעיקר באזורים בעלי נגישות תובענית, ומציין את חשיבותם להכרת השטח ולשליטה בו, כמו גם את חשיבותו האסטרטגית והייחודית של אזור השומרון לשלומה של מדינתנו ולהתפתחותה העתידית.
עם ירידתו של מאיר מפסגת המקאם תופס את מקומו לייבלה פרידמן, אשר העמיתים מזהים אותו כאיש הגדול עם רשת הפרפרים המצטרף אלינו לסיורים באזור השומרון. לייבל האנטומולוג גדל המידות העוסק בחקר החיפושיות הקטנות של ארץ ישראל ואף משמש כאוצר אוסף החיפושיות הלאומי, נאות לחלוק עימנו מעט מסודות משלח ידו בהרצאה ייחודית המושכת את העמיתים להתגודד סביבו. ראשית מודה לייבל לעמיתים על הטיולים לשומרון המאפשרים לו לחקור את החרקים באזורים המצריכים אישור ביטחוני מיוחד, וכי על פסגות ההרים כמו הטרוג'ה בהם מטעמי קדושה מוסלמית נישמר היער עולה בידו אף לחקור את החרקים שאיכלסו אזור זה וכמעט ניכחדו. לייבל מוסיף ומציג את כלי עבודתו: רשת הפרפרים הבולטת המהווה את סימן ההיכר שלו בטיולנו, ומשאף החרקים המורכב מצינור המחובר דרך רשת לצינצנת ועל ידי שאיפת אויר יכול האנטומולוג לשאוב חרק אל צינצנת הדגימה, אלא אם כמו שקורה אצל מתלמדים, שכח להרכיב את הרשת שאז הוא מספק את ארוחת הצהריים של עצמו.
לייבל מציג צינצנות דגימה המכילות חיפושית רפאנית הקרויה כך על שם חומר המצוי בדמה וגורם להרחבת כלי דם בבני אנוש, טחינת חיפושית זו בימים עברו היתה התרופה הראשונה לאין אונות. מרצנו מסגיר עוד מסודות חיפושית זו, אשר לה שלב ביניים בין הזחל לגולם, שלב תלת הציפורן בה זחליה עם בקיעתם מהביצה שולפים ציפורניים זעירות וניתלים על דבורים יחידניות (מין דבורה שאינו חי בכוורת) על מנת שזו תישא אותו אל מחילתה שם יוכל זחל החיפושית להנות מהמזון אותה מביאה הדבורה לצאצאיה, ממש הקוקיה של החיפושיות. העובדה הפיזיקלית שכל עליה צופנת בחובה ירידה שווה לה בגובהה מאלצת אותנו לרדת מפסגת ההר חזרה לישוב עלי, תוך התמודדות לא פשוטה עם טרסות רבות.
