הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

סיפור השעבוד של עם ישראל מתחיל בניסיון של עם ישראל להיות כמו המצרים. "לְלַמֶּדְךָ כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְּרִית מִילָה אָמְרוּ נִהְיֶה כְּמִצְרַיִם".

הניסיון של עם ישראל להיראות כמו המצרים שם אותם ללעג וקלס, והמצרים החלו להשתעבד בהם. אמרו "הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ". אמרו חכמינו על פרעה: "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָבַץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בַּבַּקָּשָׁה מִכֶּם עָשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם טוֹבָה הַיְנוּ דִּכְתִיב 'וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ', מַהוּ בְּפֶרֶךְ? בְּפֶה רַךְ. פַּרְעֹה נָטַל סַל וּמַגְרֵפָה מִי הָיָה רוֹאֶה אֶת פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִּלְבָנִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה".

פרעה ניצל את הרצון שלהם להיות כמו מצרים, הניח בפניהם אשליה של השתלבות והם נפלו בתוכה כפרי בשל. "מִיָּד הָלְכוּ כֹּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּכֹל כֹּחָן, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי כֹּחַ וְגִבּוֹרִים. כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיכָה הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים אָמַר לָהֶם מְנוּ אֶת הַלְּבָנִים מִיָּד עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל יוֹם וְיוֹם. מִנַּהּ אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשּׁוֹטְרִים נִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם וְכוּ'" (עיין סוטה יא. ובמדרש תנחומא בהעלותך סימן יג). זהו שנאמר אחר כך "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שמות א). בתחילה מיסים ואחר כך עינוי וסבל.

הניסיון של בני ישראל במצרים להתדמות לגויים בא מהרצון להשיג אהדה, אלא שזה פעל בדיוק הפוך. כך קרה באירופה בדורות האחרונים. אחד המעודדים הגדולים של ההיטמעות בין עמי אירופה היה ולטר רתנאו, אביו הקים את חברת AEG והיה ממייסדי תעשיית החשמל הגרמנית. ב-1897 הוא פרסם מאמר בכתב העת הברלינאי "די צוקונפט" (Die Zukunft), בו פנה אל היהודים לזרז את התבוללותם. ב-1922 התמנה לשר החוץ של גרמניה. ארבעה חודשים לאחר מכן רצחו אותו קציני צבא משוחררים בגלל יהדותו, למרות או בגלל התבוללותו. 

כך התנצרו רבים מיהודי צרפת, אנגליה, גרמניה, רוסיה ושאר מדינות אירופה, חלקם רק הטביל את ילדיו לנצרות. כך הם חשבו לקבל משרות באקדמיה שהייתה סגורה בפני יהודים. היעב"ץ מתאר את התופעה הזו וכותב "שֶׁהֲמוֹן הָעָם, רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ, אֵין עֵינֵיהֶם כִּי אִם לְהִתְדַּמּוֹת לִבְנֵי נֵכָר לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם".

"וְהִיא שֶׁהֶחֱשִׁיכָה אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת רִאשׁוֹן" כשאחאב ושאר מלכי ישראל רצו להתדמות לאומות העולם, עבדו את האלילים שלהם ונחרב הבית. "וְהִיא מְקוֹר הָרָעוֹת הָעֲצוּמוֹת שֶׁהִשִּׂיגוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּבַּיִת שֵׁנִי" כל הרעיון להתייוון בא מהרצון להיות כמו הגויים המתקדמים ונחרב הבית השני. "וְהִיא שֶׁהַכְּרִיתָה אֶת זֶרַע יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ סְפָרַד" שהתחילו להתראות כמו הנכרים. "צַדִּיק הוּא ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטוֹ, כַּאֲשֶׁר הִצְדִּיקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין חֲסִידֵי דּוֹר הַגֵּרוּשׁ וַחֲכָמָיו".  

כן כותב גם מנהיג עדת ישראל בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, הנצי"ב מוולוז'ין, בפירושו לשיר השירים, כי ההתדמות לאומות העולם מעוררת את שנאת ישראל. "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הקב"ה מְעוֹרֵר אֶת שִׂנְאַת הָעַמִּים לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם מַרְחִיקִים אוֹתוֹ עַד שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ נִכֶּרֶת בּוֹ צוּרַת יִשְׂרָאֵל, וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם". ומוסיף ואומר: "זֹאת וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל מֵסִיר מֵעָלָיו אֶת צוּרָתוֹ, כְּלוֹמַר אֶת יַהֲדוּתוֹ, הֲרֵי הוּא נַעֲשָׂה שָׁפָל וְנִבְזֶה בְּעֵינַי הָעַמִּים".

בדור שאחריו קם מנהיג גדול בשם הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצוק"ל, שמוכר יותר בשם ספרו ה"אור שמח" על הרמב"ם. ויש מכירים אותו בשם הספר "משך חכמה" על התורה שהודפס כעשור לפני מלחמת העולם השנייה. שם הוא כותב כי ההתבוללות של יהודי גרמניה וההתדמות שלהם לעמי אירופה תביא רוח סועה וסער שתעקור אותו מגזעו.

"הַיִּשְׂרְאֵלִי בִּכְלָל יִשְׁכַּח מַחְצַבְתּוֹ וְיֵחָשֵׁב לָאֶזְרָח רַעֲנָן, יַעֲזֹב לִמּוּדֵי דָּתוֹ לִלְמֹד לְשׁוֹנוֹת לֹא לוֹ, יַחְשֹׁב כִּי בֶּרְלִין הִיא יְרוּשָׁלַיִם, וְכַמְּקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם, כַּמְּתֻקָּנִים לֹא עֲשִׂיתֶם, וְאַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים. אָז יָבוֹא רוּחַ סוֹעָה וְסַעַר, יַעֲקֹר אוֹתוֹ מִגִּזְעוֹ, יַנִּיחֵהוּ לְגוֹי מֵרָחוֹק אֲשֶׁר לֹא לָמַד לְשׁוֹנוֹ, יֵדַע כִּי הוּא גֵּר, לְשׁוֹנוֹ שְׂפַת קָדְשֵׁנוּ, וּלְשׁוֹנוֹת זָרִים הֵמָּה כִּלְבוּשׁ יַחֲלֹפוּ, וּמַחְצַבְתּוֹ הוּא גֶּזַע יִשְׂרָאֵל, וְתַנְחוּמָיו נִחוּמִי נְבִיאֵי ה' אֲשֶׁר נִבָּאוּ עַל גֶּזַע יִשַׁי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

כל גאוני העולם הללו ידעו לנבא שההתבוללות תביא שואה נוראה. הם קראו את דברי חז"ל על סיפור גלות מצרים, הם ראו את דברי הנביא יחזקאל שאומר כי הניסיון להיראות כמו נוכרים יביא עליהם חמה שפוכה. "אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת, לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹקִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ', ל"ב-ל"ג). גם עזרא הסופר אומר שהתבוללות יכולה להביא כיליון: "הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה? הֲלֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה" (עזרא ט', י"ד).

התיקון - דמיון יוצר שמביא גאולה לעולם

כנגד הדמיון של היהודים שאומר כי התבוללות תביא להם מנוח, צריך דמיון של קדושה שמביא גאולה לעולם. כולנו מכירים את הדמיון של רבי עקיבא שרואה את השועלים יוצאים מקודש הקדשים ומדמה בעיני רוחו את נבואות הנביאים שמדברים על בניין ירושלים ועל הילדים שמשחקים ברחובותיה. בזכות הדמיון הזה ידע רבי עקיבא את דרכו והעמיד תלמידים שהם שהעמידו את התורה באותם ימים קשים של חורבן עד ימינו אלה.

גם גאולת מצרים מתחילה בדמיון יוצר. בני ישראל יושבים וחוגגים את היציאה ממצרים שעדיין לא התרחשה. לפני שפרעה אמר "קומו צאו מתוך עמי", הם יושבים בהסבה כבני חורין, לבושים בבגדי היציאה לדרך, אוכלים מצות וקרבן פסח למרות שלא פסח ה' לא הוכו בכורות מצרים ולא נאפו המצות. הכול בדמיון שמחולל את הגאולה. "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה" (שמות יב יא). כך גם אנו דמיינו את עצמנו בכל חג פסח בגלות כבני חורין ובזכותו היום אנחנו באמת בני חורין.

אלה שלא דמיינו את עצמם בני חורין בארצם היו הרפורמים שמחקו את ארץ ישראל וירושלים מתוך הסידורים שלהם. "אין אנו מצפים לא לשיבה לארץ ישראל. ולא להחזרת אלו מן החוקים הנוגעים למדינה יהודית". וכיוון שהם מחקו את ארץ ישראל וירושלים מהדמיון שלהם, לא זכו לעלות לארץ ישראל ולא לגור בירושלים. לעומתם זכו האחרים שלא נטשו את החלום והתפילה לעלות לבנות ולהיבנות בארץ ישראל. עוד הם עתידים לזכות ולראות עין בעין בשוב ה' ציון במהרה, אמן.

ההבדל בין דמיון אמת לבין אשליית שקר היא ההתאמה לדברי הנביאים. "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא). כל דמיון שמתאים להם מתקיים, וכל דמיון שסותר את הדמיון שלהם הוא אשליה שמצד הקליפה. לכן הסכמי אוסלו שכללו את הדמיון של "מזרח תיכון חדש" היו צריכים להידחות על הסף. ההסכמים היו הפך הדמיון הנבואי של ירמיהו שניבא על יהודה ושומרון "ושבו בנים לגבולם", לכן דחו אותו גדולי ישראל מכל וכל. לעומתם תמכו באוסלו מנהיגים אחרים והביאו אסון של אלפי הרוגים. גם הדמיון שעזה תהיה "סינגפור של המזרח התיכון" היה אשליה ששיווקו להמון העם סוכני שיווק ממולחים כדי להשתיק את חושיו ולהרדים את ערנותו. ממש כמו סם אופיום להמונים.

מי שטבע את המושג שמגדיר אידיאולוגיה יריבה כ"אופיום להמונים" היה קרל מרקס, הוגה המהפכה הקומוניסטית. על פי הכלל של "כל הפוסל – במומו פוסל" נבין שזו בדיוק הייתה שיטתם של הקומוניסטים. לסמם את הציבור ברעיונות על גן עדן עולמי ולטשטש באמצעותה את בוחן המציאות שלהם. באמצעות הסם הרעיוני הזה הם רתמו אליהם עשרות אלפי יהודים שפעלו במסירות נפש ובכישרון גדול למען המהפכה שרמסה אותם.

היהודים הללו לא היו טיפשים כלל, הם הלכו אחרי רעיונות נשגבים של תיקון עולם. הם רצו להקים חברה צודקת שבה לא יהיה רכוש פרטי. לא יהיו עשירים ועניים. לא יהיו גבולות בין מדינות. לא יהיו דתות שגורמות מלחמות. הם רצו לבנות עולם שתשרור בו אחווה בין כל בני האדם. עולם שבו כולם יהיו שווים. הם רצו גן עדן עולמי. עולם אחד. בשביל זה הם היו מוכנים לזנוח את כל היהדות שלהם. לרדוף את האחים שלהם. לשלם מחיר אישי גדול.

באיחור גדול הם הבינו כי הם פעלו להקים ממלכת רשע שדיכאה אותם ועוד עשרות מיליוני בני אדם. ממש כמו היהודים במצרים שהתנדבו לבנות במו ידיהם את מצרים שדיכאה בעיקר אותם וגם את כל המצרים שחיו בבית העבדים הזה. לקח לאנושות שבעים שנה להבין את גודל הסכנה של האופיום הרעיוני שמסמם מיליוני בני אדם בלי שום אבקה ומשעבד אותם לשרת את הרשע העולמי. מצווה עלינו לספר לנו ולבנינו את שיטות הפעולה של הרשע העולמי. שידעו להיזהר ולא ליפול בידי סוכני הרשע האלה שממשיכים לשווק לאנשים את הגיהינום במסווה של גן עדן עליון, ממש כמו שהנחש שיווק לאדם וחווה את הגיהינום כמו גן עדן עליון.

מהלכות ערב פסח שחל בשבת

מי ששכח לבדוק חמץ בליל שישי יבדוק ביום שישי בברכה בשעה שנזכר (שו"ע תלה א). לא בדק בשישי – לא יבדוק בשבת, שצריך לבדוק לאור הנר ואי אפשר לטלטל נר בשבת (שו"ע הרב תלה ד). אמנם צריך לבער בשבת כל חמץ שיש לו בבית שהוא יודע על קיומו. ויבדוק עם נר בפסח עצמו.

מי שלא ברך בליל י"ג בבדיקת חמץ לא יברך ביום י"ג בעת שריפת החמץ, כיוון שבשריפת חמץ זו אנחנו לא מבטלים את החמץ, בשונה מכל שנה אחרת.

שורפים את החמץ קודם שעה חמישית (11:00), שלא לבלבל את האנשים משנה לשנה. אבל הגעלת כלים אפשר לעשות גם אחר הצהריים, כי לא גזרו רק בדבר שמצוי להמון. אבל בהגעלה מצויים בעיקר אצל תלמידי חכמים (סידור פסח כהלכתו פ ו בהערה בשם הרב אוירבך).

במכירת החמץ שעושים בשנה זו יש כמה ספקות, כיוון שגם אחרי המכירה אנשים אוכלים מהחמץ. ואם ימכרו את החמץ לנוכרי ביום שישי בבוקר, הוי כחוכא ואיטולולא. לכן יש מאחרים אותה עד סמוך לשבת. ומה שאוכלים מעט לחם בסעודת הערב ובסעודת הבוקר אין חשש, כי אפשר לסכם עם הנוכרי שירשה להשתמש בחמץ זה שלו.

יש עושים את הקניין עם הנוכרי ביום שישי ואומרים לו כי הקניין יחול רק ביום שבת בשעה חמישית. והטעם הוא כדי למנוע איסור ממישהו ששכח לבער את החמץ שלו יום שבת.

השו"ע אומר "ואם נשאר פת יכול ליתנו לאינו יהודי על מנת שלא לצאת בו לרשות הרבים דרך הערמה, ודבר מועט" (תמד ד). והסביר המשנה ברורה (ס"ק כ) שדבר מועט הוא כדי סעודה אחת. ולא יותר מזה שלא ייראה כאילו הוא שולח את הנוכרי להוציא בשבת מרשות לרשות. אמנם אם יש עירוב – אין חשש.

ו"אם יש לו חמץ הרבה בחדר מיוחד ושכח למכור אותו בע"ש - צריך ליתנו במתנה לנכרי". אע"פ שהנוכרי יחזיר לו במוצאי פסח. "ויקנה לו בהגבהה או במשיכה שימשכנו העכו"ם לרשותו. ואם החמץ רב שאי אפשר למושכו - יקנה לו במסירת המפתח, ואף שאסור ליתן מתנה בשבת - לצורך מצוה מותר".

אם יש הרבה חמץ והיהודי חושש שהנוכרי לא יחזיר לו את החמץ במוצאי פסח כיוון שהוא מתנה, "יש מהאחרונים שמצדדים דיכול גם למכור לעכו"ם ולא מיקרי מקח וממכר בשבת כיון שאינו עושה אלא להינצל מאיסור חמץ, אבל כמה אחרונים חולקים על זה ודעתם דמכירה אסור בכל גווני".

בשבת זו יש אוכלים על השולחן, יש שאוכלים בחצר או במרפסת, ויש שאוכלים שם את הלחם ואחר כך אוכלים את הארוחה העיקרית על השולחן הרגיל. וכל מה שעושה – יעשה בשמחה ובטוב לבב עם אשתו. וחשוב להדליק נר גם במקום שבו אוכלים בלילה, כי עיקר הדלקת הנר היא במקום האכילה. ואם אוכלים גם בחוץ וגם בבית - שיהיה הנר דולק בשניהם. עוד צריך לשים לב לכוון בעת הברכה על הלחם גם על המקום שבו אוכלים את המשך הארוחה, כדי שיוכל לברך שם ברכת המזון.

בשבת זו צריך לקום מוקדם כדי להספיק להתפלל בנחת ואח"כ להקדים לאכול ולסיים את הארוחה לפני 09:48, ויש מקלים עד 10:10. בשבת צריך לזרוק את החמץ לפח ולבטל את החמץ עד שעה 11:00. אם קם מאוחר - יתפלל בדילוגים ביחיד ויאכל פת לפני מוסף. אם קם יותר מאוחר –לא יאכל לפני התפילה כי לא מקיימים בזה מצוות סעודת שבת. על כן יוותר על אכילת חמץ וישתה רביעית יין, אבל לא יאכל מצה כלחם משנה.

מי שאין לו שני לחמים ללחם משנה בבוקר יכול להשתמש במצה שתהיה כלחם משנה, אע"פ שלא אוכלים אותה. וכמובן צריך לשים אותה בניילון שלא תיגע בלחם ולא ידבק בה פירור מהחמץ. ואם ייגע – יזרוק אותה ביחד עם החמץ. ולא ייגע במצה שמורה עבודת יד שהיא יקרה ומוקצה מחמת חסרון כיס.

בליל פסח אנחנו עושים הבדלה בתוך הקידוש. ועושים את שניהם על כוס יין אחת שמברכים עליה גם ברכת הקידוש וגם ברכת ההבדלה. ואם שכח להבדיל בקידוש, כתוב בשולחן ערוך (תעג) שצריך לחזור ולהבדיל. אם נזכר מיד אחרי הקידוש לפני שהתחיל את ההגדה – ייקח כוס יין ולא יברך עליה, כי כבר ברך בקידוש, ויברך "בורא מאורי האש" וברכת ההבדלה. וחשוב לעשות את ההבדלה לפני שאוכלים כרפס, כי אסור לאכול לפני ההבדלה. הנוהגים כרמ"א לא יבדילו במקום זה כי צריך לברך על כל כוס וכוס. ויחכו עד ברכת "גאל ישראל".

אם נזכר שלא הבדיל אחרי אכילת כרפס יברך על הנר ועל ההבדלה אחרי מגיד בסיום ברכת "גאל ישראל" לפני ששותה את הכוס השנייה. וחשוב להיזהר לא לאכול ולשתות כלום במגיד עד שאומר את ברכת ההבדלה.

אם נזכר שלא הבדיל בתוך הסעודה, יעצור ויבדיל בברכת נר והבדלה על כוס יין. אם הוא רגיל לשתות יין בסעודה לא יברך על היין. ואם הוא לא רגיל לשתות יין בסעודה – יברך גם על היין.

אם נזכר אחרי ברכת המזון, יסמיך את ההבדלה על כוס היין השלישית או הרביעית. אם נזכר אחרי כוס רביעית שלא עשה הבדלה – יעשה הבדלה עם שלוש ברכות, יין, נר והבדלה.

15 סיבות שבגללן הניסים בימינו גדולים יותר מיציאת מצרים

לפני שבועיים הזכרנו כי הניסים שיש היום הם גדולים יותר מהניסים שהיו ביציאת מצרים. ברשימה שלפניכם יש 15 דברים שבהם הגאולה בימינו היא יותר נס מיציאת מצרים.

1. המהר"ץ חיות כתב כי הנס של חיבור בין כל חלקי העם הוא נס גדול מאוד. הנס הזה לא היה ביציאת מצרים, ששם עלה עם ישראל ממקום אחד. ועכשיו "רוצים להעשות עם ואומה מאישים נפרדים אשר גרו במדינות שונות ובין לאומים רבים, הנה אין אפשרות בטבע להשלים קבוצם להיות לעם אחד". מה ש"אין אפשרות בטבע" קורה בימינו מדי יום.

2. ביציאת מצרים, למרות שיצאנו ממדינה אחת היו השבטים מפולגים. בסיפור פילגש בגבעה הייתה מלחמת אחים שנהרגו בה עשרות אלפים. במלחמת דבורה וברק נלחמו רק חלק מהשבטים. במלחמה עם הפלישתים נלחם רק שמשון, ושבט יהודה הסגיר אותו בידם. אחרי מלכות שלמה התפצלה הממלכה לשתי ממלכות אויבות. היום, למרות שיצאנו ממדינות שונות, אנחנו נלחמים יחד באויבינו למרות כל הדעות השונות בינינו.

3. עוד כותב המהר"ץ כי ביציאה ממצרים היה לעם ישראל "נפש שפלה" (אב"ע), פחד להילחם במצריים שרדפו אחריו. רק אחרי 40 שנה התגבר עם ישראל על הנפש השפלה שהייתה לו ונלחם בענקים. אחרי 1900 שנה היינו צריכים להיות עם הנפש השפלה ביותר שיש. במיוחד שנתיים אחרי השואה היינו צריכים להיות חלושים וכנועים, ובפועל העם התגבר כארי ונלחם באומץ ובגבורה עילאית כנגד עמים רבים, התקיים בנו "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא" (דברים ז  כא).

4. את הארץ כבשנו בימי יהושע עם 600,000 לוחמים מבן 20 שנה ומעלה. בשנת תש"ח עמדנו מעטים ביותר מול 70 מיליון ערבים ומוסלמים מעשר מדינות, לוחמים מאומנים מדורי דורות. וניצחנו. כך היה גם במלחמת ששת הימים וכך מאז ועד היום.

5. ביציאה ממצרים יצאנו חמושים. בתש"ח התחלנו את המלחמה כנגד הערבים כמעט בלי נשק, בלי מטוסים, רק שני טנקים שגם אותם בקושי ידענו להפעיל. גם בששת הימים קיבלו אויבינו מהרוסים אספקה גדולה של מטוסים וטנקים. לנו סירבו הצרפתים והאמריקאים למכור נשק, ואעפ"כ גבר ישראל.

6. ביציאה ממצרים היה לנו כסף וזהב לרב משלל מצרים. בדורות הללו בזזו את כל רכושנו גם באירופה וברוסיה וגם בארצות ערב. לא השאירו לנו בתים או רכוש או כל נכס שניקח לארץ ישראל. למרות כל זאת היום הכלכלה הישראלית חזקה וצומחת והשקל הישראלי נחשב לאחד המטבעות החזקים בעולם.

7. בגלות מצרים ניסה פרעה למחות אותנו 210 שנה ולא הצליח. בגלות האחרונה, פרט להמן ולהיטלר שניסו להשמידנו, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, 1900 של עלילות דם, פרעות, ביזה, וגירוש כמעט בכל מקום, ובאופן פלאי עם ישראל חי.

8. בגלות מצרים הגענו למ"ט שערי טומאה ולא איבדנו את זהותנו כעם.  בגלות האחרונה ניסו להעביר אותנו על דתנו בהתמדה 1900 שנה. בתחילה היוונים בגזירות אנטיוכוס. אח"כ הרומאים בגזירות שמד. אחריהם הנוצרים במסעי צלב ובאינקוויזיציה. גם המוסלמים גזרו עלינו שמד שנתאסלם. לפני מאה שנה יהודי לא היה יכול לקבל משרה בכירה אם לא התנצר. ברוסיה הקומוניסטית אסרו על תורה ומצוות 70 שנה באכזריות. זה אחד הפלאים הגדולים ביותר, שאחרי כל זה עם ישראל לא נטמע ולא איבד את זהותו.

9. ביציאת מצרים לא יצאו בני ישראל מרצון. לפני קריעת ים סוף אומרים בני ישראל למשה: "חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות י  יב). בהיותם במדבר הם רצו לחזור לבצלים, לקישואים ולשומים של מצרים. קוראים למצרים "זבת חלב ודבש" (במדבר ט יג). בדור הזה עזב עם ישראל את הגלות ועלה לארץ מעצמו ברצון חופשי לגמרי.

10. ביציאה ממצרים יצאו רק חמישית מעם ישראל, השאר לא האמינו בגאולת ה' למרות עשר המכות. בדורנו כמעט חצי מעם ישראל כבר נמצא בארץ ישראל ובכל שנה עולים עוד ועוד אלפי יהודים מכל ארצות תבל, למרות שרבים רבים לא האמינו בדורות הקודמים שזה יכול להיות.

11. ביציאת מצרים היה לנו את משה שבכוח הנהגתו חיזק אותנו לצאת מהגלות לגאולה באותות ובמופתים. בדורנו היו מנהיגים שעודדו עלייה. מנהיגים אחרים שתקו. מנהיגים רבים התנגדו לעלייה. עם כל זאת עלינו לארץ ישראל ועם ישראל ממשיך ועולה כל הזמן.

12. כשיצאנו ממצרים באנו לארץ שגרו בה שבעה עממים והיינו צריכים להילחם איתם. בדורנו באנו לארץ שהתקיים בה "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו  לב). המלריה והיתושים עשו את העבודה. "וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹהֶיךָ בָּם" (דברים ז כ). וזה פלא עצום, בזכותו התיישבנו בחלק מהארץ שהיה פנוי, וממנו יצאנו לכבוש את שאר הארץ.

13. כשיצאנו ממצרים רק הגרגשי עזב את הארץ מפנינו, שאר שבעה עממים האחרים נשארו להילחם בנו. בשנת תש"ח ברחו רוב הגויים שחיו בארץ בלי שום הגיון אל מעבר לגבול. ה' "הָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה" והם ברחו והשאירו "בָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים ו יא), וזה פלא גדול ולא מובן עד היום.

14. ביציאת מצרים לא היה אחד מעמי העולם שעזר לנו. בתרע"ח הכריזה האימפריה הבריטית כי ארץ ישראל לעם ישראל. אח"כ הסכימו מנהיגי העולם בוועידת סאן רמו שהארץ שלנו. אח"כ הסכים לכך רוב העולם בהצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר. מאז ועד היום עוד ועוד אומות מכירות בברכת ה' עלינו וכורתות עמנו ברית שלום.

15. ביציאת מצרים עשה לנו ה' ניסים גלויים כי היינו במ"ט שערי טומאה ולא היינו יכולים להכירו באופן אחר. כך נעשו מופתים על ידי אליהו הנביא בהר הכרמל כשעם ישראל היה בדרגה נמוכה ופסח על שתי הסעיפים. בימינו כול הגאולה היא בדרך הטבע (רמב"ם מלכים יא ג), הכול באמצעות שליחים בשר ודם כמו בימי הפורים. כשאנו זוכים להכיר כי ה' גואל אותנו בדרך זו, אנו זוכים לראות את מעשה ה' כל יום כל היום. לכן פורים לא מתבטל לעולם. וזו מעלה גדולה ביותר שקיימת בימינו.

אתם מוזמנים למצוא בכוחות עצמכם עוד ועוד ניסים שקורים בדורנו שהם יותר מהניסים שנעשו לנו ביציאת מצרים. ויהי רצון שנזכה לראות את חסד ה' בגדול עלינו. ונזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון במהרה בימינו. אמן.