בפרשתנו מסופר על המאבק של יעקב אבינו עם המלאך. מאבק זה מרמז על המאבק שיש לעם ישראל ולתרבותו עם התרבות הכללית העולמית. כתוב "ויותר יעקב לבדו" - יעקב אבינו נשאר לבדו, כי בודדים הם העומדים במערכה כזאת. לאורך כל הדורות ועד ימינו עומד עם ישראל לבדו מול כל העולם, לא רק במערכה הפיסית אלא גם במערכה הרוחנית, כאשר עם ישראל הוא נושא הדגל של האמונה האמיתית בבורא עולם.
עוד מסופר בפרשה על מלחמתם של בני יעקב, על החרבתה של שכם ועל הריגת תושביה כנקמה על מה שעשה שכם בן חמור לדינה אחותם.
הרמב"ם, הרמב"ן וכל גדולי המפרשים שואלים : מהו הבסיס ההלכתי, שעל פיו היה מותר לבני יעקב לפגוע גם באנשים שלא היתה להם שייכות לחטיפתה של דינה ולהתעללות בה. המהר"ל בפירושו לתורה מיישב את השאלה ע"י קביעת עיקרון, שיש לו השלכה אקטואלית לזמננו.
המהר"ל מבאר שהפגיעה במשפחת יעקב כשנגזלה דינה, לא היתה עבריינות של אדם פרטי, אלא פגיעה של עם אחד בעם אחר כבמלחמה. הדבר מדוקדק בלשונם, שאמרו "והיינו לעם אחד", משמע שעד עתה היו שני עמים.
כשעמים נלחמים זה בזה, העם הנתקף מגיב בפעולות גמול .לפעמים בפעולות גמול נפגעים גם אזרחי האויב , שאין להם שייכות ישירה לעבירה ולפגיעה שנעשתה על ידי בני עמם. היות ויש לזה גדר של פעולת גמול מלחמתית בין עם לעם, אין לדקדק ולבחון מי בדיוק התקיף או ביצע את הפשע.
לצערנו, יש הרוצים לבלום את עוצמת התגובה של צבא ישראל באויב, בטענה של פגיעה ב'חפים מפשע'. זו רחמנות שאינה במקומה, ולמעשה זוהי אכזריות. אין היום עוד צבא מוסרי כמו צבא ישראל שנמנע מפגיעה באזרחים, אולם כשיש מלחמה ומתקיפים את עם ישראל, יש להגיב בהתאם. לפעמים מזהים מחבלים שיורים מתוך בית מסויים . אפשר לחסלם על ידי פגיעה ישירה ממטוס ללא סיכון כלל, ואפשר גם לשלוח יחידת חי"ר תוך כדי סיכון החיילים. על פי תורתנו הקדושה, חייבים לעשות כל מה שאפשר ללא סיכון חיילינו, אע"פ שעלולים להפגע אזרחי האויב. חיי חיילינו חשובים יותר מחיי האויב. אין כאן בעיה מוסרית של פגיעה בחפים מפשע, אלא בדיוק להיפך! סיכון חיילים שלנו הוא פגיעה בחפים מפשע הגובלת באכזריות!
כל צבא נורמלי נוהג כך. גם במלחמת העולם השניה , בעלות הברית הפציצו ערים אזרחיות בעורף האויב! חלק מהמלחמה הוא לחץ על אזרחי האויב, המשמשים כתומכי לחימה.
למחבלים שתוקפים אותנו אין אוכלוסיה של 'חפים מפשע' אלא של מחפים על פשע. ייתכן שלא כולם שותפים פעילים למעשי המחבלים, אך הם ודאי מסייעים להם ומעודדים אותם.
לכן, כאשר אין פתרון יעיל אחר, מותר לצבא ישראל לפגוע במי שצריך ואין לחפש 'עם פינצטה' אחר מי שירה. העיקר הוא למנוע סיכון מהחיילים שלנו.
אין ספק, שאם צבא ישראל ינהג על פי הדרכתה של תורה, שהיא דרך מוסר המלחמה האמיתית וטוהר הנשק האמיתי, שיש לפגוע באויב כדי למנוע פגיעה באוכלוסיה ובחיילים שלנו, הקב"ה ישבית את כל שונאינו ומדיינינו, ונזכה לשלום אמיתי בכל מרחבי ארצנו.
