ה' נתן לנו בחירה חופשית, ואנחנו יכולים לבחור בטוב. אבל ה' לא אומר לנו לבחור בטוב, אלא אומר לנו לבחור בחיים. מה זה לבחור בחיים?
פרשת ניצבים לעולם תהיה הפרשה הסמוכה לראש השנה, ובה כתוב "הנה אנוכי נותן לפניך את החיים ואת הטוב… ובחרת בחיים". הבחירה קשורה מאוד לראש השנה:
ראש השנה הוא לא היום בו נברא העולם, אלא היום בו נברא אדם הראשון. בכל ששת הימים הראשונים של הבריאה נבראו ברואים שאין להם בחירה, ורק בראש השנה נברא אדם בעל בחירה. מהברואים שבששת הימים הראשונים לא כתוב שה' מצפה מהם לעשות משהו, ורק את אדם הראשון ה' שם בגן עדן "לעבדה ולשמרה", כי האדם הוא בעל בחירה. כלומר את כל מה שה' ברא עד אדם הראשון הוא ברא ב'אתערותא דלעילא' - התעוררות מלמעלה, ה' רצה לברוא את העולם וברא אותו. אבל כאשר ה' ברא את האדם הוא החליט שהוא רוצה שההתעוררות תבוא מלמטה - 'אתערותא דלתתא'. ה' רוצה שגן עדן יהיה מטופח ושמור, אבל הוא לא עושה זאת, אלא מחכה שהאדם יעשה זאת בהתעוררות מלמטה, מתוך בחירה. לכן מתאים שבפרשה שלפני ראש השנה תבוא פרשת הבחירה.
היה אפשר לחשוב שבחירה היא חופש, שהיא עושה את האדם לבן חורין, אבל מכך שה' שם את האדם בגן עדן "לעבדה ולשמרה", משמע שהבחירה של האדם היא להיות עבד. למה בחירה קשורה לעבדות?
עיקר הבחירה של האדם היא לרצות את המציאות. בששת הימים הראשונים ה' ברא את המציאות מתוך רצונו, אבל בראש השנה ה' מחכה שאנחנו נרצה את העולם. זה תלוי בנו. כאשר אנחנו תוקעים בשופר אנחנו מבקשים מה' שירצה את העולם ויקיים אותו. שהבריאה תהיה חשובה ויקרה בעיניו. ה' רוצה שאנחנו נרצה את הבריאה, הוא תולה זאת בנו. רק אם אנחנו נתקע בשופר, ונרצה מאוד שהוא יקיים את המציאות וירצה אותה - הוא באמת ירצה אותה ויקיים אותה.
לכן אנחנו אומרים בתפילת ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך", כלומר ביום הזה ה' התחיל את העולם. לכאורה, היום הראשון של בריאת העולם הוא כה באלול, ולא ראש השנה, אז למה אנחנו אומרים בראש השנה "זה היום תחילת מעשיך"? התשובה היא שה' רצה שהבריאה שהוא בורא תרצה את עצמה. ה' רוצה לברוא ברואים שירצו לחיות, ולא יחיו ללא רצון, והרצון הזה של ה' התחיל להתקיים רק בראש השנה, ביום בריאת האדם.
בראש השנה אנחנו ממליכים את ה'. מבחינת המלך כל המציאות היא התענוג שלו, ועבדים אמיתיים מרגישים שכל מה שהם רוצים זה שיהיה תענוג למלך. התענוג של המלך הוא כל המציאות שלהם. כאשר אנחנו ממליכים את ה' בראש השנה, הכוונה היא שכל מה שאנחנו רוצים זה שיהיה לו תענוג. כיוון שאנחנו רואים שה' רוצה את העולם ויש לו תענוג ממנו, לכן אנחנו תוקעים בשופר בראש השנה ומבקשים מה' שהמציאות תהיה חשובה ויקרה בעיניו.
כך אפשר להסביר את מאמר חכמינו שה' נמלך בצדיקים לפני שהוא ברא את העולם "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים". ה' שאל את הצדיקים אם לברוא את העולם, וכיוון שהצדיקים ראו שיש לקדוש ברוך הוא תענוג מכך, הם גם רצו שיהיה עולם, כדי שיהיה תענוג לה'.
אם כן, יש עבדות שהיא לעשות מה שהמלך רוצה, אבל הפנימיות של העבדות היא לרצות שלמלך יהיה תענוג. אנחנו בוחרים בחיים, ורוצים מאוד את העולם ואת המציאות כי אנחנו רואים שלה' יש תענוג מזה, ועבדים אמיתיים כל המציאות שלהם היא שלמלך יהיה תענוג.
לכן כתוב בפרשתינו "ובחרת בחיים". עלינו לא לחיות בגלל שאנחנו כבר חיים, אלא לבחור בחיים רק בגלל שה' אומר לנו לבחור בהם, ורק אז החיים הם מבחירה, ואז אנחנו זוכים לחיים ולטוב.
שנזכה שיתקיים בנו ובכל עם ישראל "אבינו מלכנו כותבנו בספר חיים טובים".
