צפו בשיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו לפרשת לך לך התשפ"ג:
חודש של שפע גדול
חודש חשוון הוא חודש של שפע של חיים שיורד משמים בצורת גשם, וכבר אמרו חכמים שהעיקר בחודש הזה הוא שפע הברכה שמתגלה בהרבה דברים וגם בגשם. "ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו. שנאמר 'לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך'" (תענית ח ע"ב).
יש ואנשים לא יודעים לקבל את רוב הטובה של הגשם, ובמקום ברכה הוא הופך להיות קללה. לכן יש נוסח שבו מוסיפים בברכת השנים את המילים "שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת". כדי שהגשמים לא יתהפכו מטובה לפורענות כמו שהיה במבול.
דוגמה לדור שלא ידע לקבל את השפע הוא דור המבול. המבול מתחיל בחודש השני (בראשית ז) "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ". לדעת רבי אליעזר בגמרא (ראש השנה יא) מדובר בחודש חשוון. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן הָיָה, יוֹם שֶׁמַּזַּל כִּימָה עוֹלֶה בַיּוֹם, וּמַעְיָנוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִתּוֹךְ שֶׁשִּׁנּוּ מַעֲשֵׁיהֶן, שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית, וְהֶעֱלָה מַזַּל כִּימָה בַיּוֹם וְנָטַל שְׁנֵי כוֹכָבִים, וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם".
המבול התחיל כמו גשמי ברכה, אלא שאותו דור לא ידע לקבל את הברכה כמו שצריך. כך מתחיל המבול במילים "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (בראשית ז יב). מסביר רש"י משם חכמינו "כשהורידן הורידן ברחמים. אם יחזרו - יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו - היו למבול". הם לא חזרו בהם ולכן שינה הכתוב ואמר "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (שם יז). גשמי ברכה שהפכו למבול.
על גודל הברכה שהייתה להם ניתן ללמוד מנח שנולד מבורך. "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'" (בראשית ה כח). חכמינו אמרו שהוא נולד עם אצבעות פתוחות, והוא גם המציא להם מחרשה וכלי העבודה. בזכות נח יש לכל הדור ההוא הרבה יותר תבואה. הם גרים בבתים ולא במערות (איוב כא) "בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד". הילדים שלהם לידם "זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם". יש להם אוכל ותנאי חיים משופרים. "יְכַלּ֣וּ בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם".
"תָּנוּ רַבָּנָן, דּוֹר הַמַּבּוּל, לֹא נִתְגָּאוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". והטוב הזה גרם להם לחטוא. "וְהִיא גָּרְמָה, שֶׁאָמְרוּ לָאֵל, 'סוּר מִמֶּנּוּ, וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ' וְגוֹ'. אָמְרוּ, כְּלוּם צְרִיכִים אָנוּ לוֹ, אֶלָּא לְטִפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים - יֵשׁ לָנוּ נְהָרוֹת וּמַעְיָנוֹת שֶׁאָנוּ מִסְתַּפְּקִין מֵהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶם - בָּהּ מַכְעִיסִים אוֹתִי, וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ו) 'וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם'" (סנהדרין קח ע"א).
הטובה שה' השפיע להם בדור ההוא הייתה צריכה להיות גם רוחנית. באותו דור הם מתחילים לתקן את הקללה של אדם הראשון. "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה" (בראשית ה כח). הדור ההוא היה צריך לקבל את התורה. כן כתוב מפורש בזוה"ק (ח"ג רט"ז ב) "דְּעָתִיד הֲוָה מֹשֶׁה לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא בְּדָרָא דְּטוֹפָנָא, אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ רַשִּׁיעַיָּיא, הה"ד 'בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר'. בְּשַׁגַּם זֶה מֹשֶׁה". שעתיד היה משה לקבל תורה בדור המבול. ולכן נשמת משה רמוזה בדור המבול "משה מן התורה מנין? בשגם גימטריא משה וכתיב (בראשית ו', ג') והיו ימיו מאה ועשרים שנה". והפסוק הזה נאמר על דור המבול (חולין קל"ט ב).
וכן אמרו במדרש (שמות רבה ל', י"ג) "ודעת דרכיך לא חפצנו", שדור המבול לא רצו לקבל התורה שהם דרכיו של הקדוש ברוך הוא (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לראש חודש מרחשוון(. כל הדברים הללו מרמזים כי היה צריך להיות שפע גדול של ברכה בדור ההוא, וכיוון שאנשי אותו הדור לא רצו לקבל את השפע הזה, הוא התהפך עליהם למבול.
וכתוב בספר בני יששכר (מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר יב) שהחודש הזה נקרא בשום "ירח בול" שאותיות בול רומזות לתורה. שהאות ב' – היא האות הראשונה בתורה, ל' האות האחרונה בתורה "לעיני כל ישראל", והאות האמצעית היא ו' של המילה גחון. הרי למדת שהשם של החודש "בול" בא ללמד על היכולת של החודש הזה לתת תורה לעולם והם לא רצו לקבל אותה. והתהפך עליהם למבול.
ודבר זה רמוז בשמיני עצרת שהוא היום שבו אנחנו מתחילים להודות על הגשם, והוא היום שבו אנחנו מתחילים את קריאת התורה מחדש. כי אין מים אלה תורה. וכן הסביר בזהר "שמיני עצרת חג בפני עצמו, ביה נביעו דאורייתא, לאשקאה אילנא, דאיהו נטוע בגן, ושרשוי וענפוי איהו, כגוונא דחוג הארץ (ישעיה מ כב), דכל חגין מתחגגין בה" (תיקוני זהר דף כט/ב).
כלומר, שבחג שמיני עצרת יש נביעה חדשה של התורה. להשקות את האילן שנטוע בגן. ושורשיו וענפיו הם כל החגים ששואבים ממנו חיות. לכן בכל שנה יש התחדשות של הבנת התורה באדם החל משמיני עצרת. ולכן יש שבעים פרושים בתורה כי לאדם יש שבעים שנים של חיים. בכל שנה הוא מקבל פירוש מחודש בתורה, פנים חדשות (פרי צדיק שם).
המשמעות של דברי הזוהר והמדרשים הללו היא שבדור המבול הייתה להם הזדמנות לקבל שפע גדול של תורה. שפע שהתגלה דרך השפע הגדול של גשמי ברכה שה' השפיע להם, אבל הם לא רצו לקבל את השפע האלוקי הזה, ולכן התהפך עליהם השפע למבול שבו הם טבעו ונמחו.
ההבנה הזאת מסבירה למה חכמינו אמרו שה' כפה על עם ישראל במעמד הר סיני את ההר כגיגית. שכל גיגית היא מלאה מים בדרך כלל. ורמז להם שאם לא יקבלו את שפע החיים של התורה בצורה נכונה, יבוא השפע במבול דרך ההר כגיגית.
סיום בניית בית המקדש היה בחודש חשוון. כך כתוב בספר מלכים (א פרק ו לח) "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים".
ולמה הוא קורא לו חודש בול? במדרש מובא כי חודש חשוון נקרא חודש המבול עד הקמת המקדש. בחנוכת המקדש הראשון הורידו מחודש המבול את האות מ' ונקרא רק "ירח בול". ולמה? כי המבול התחיל בארבעים יום של גשם סוחף. אחרי שנגמר המבול היה ממשיך כל שנה קצת מבול באופן של ארבעים יום גשמי קללה. והם פסקו בעת הקמת המקדש. לכן הורידו מ' משם חודש זה ונקרא "בול".
"שאע"פ שנשבע הקב"ה כי מי נח זאת לי, אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום. לפיכך כתיב חסר מ', כנגד ארבעים יום שפסקו" (ילקוט שמעוני מלכים א - פרק ו - רמז קפד).
שלמה חושש ומפחד מהעוצמה של הברכה הגדולה שמגיעה אלינו בחודש חשוון. הוא מבין שמי שלא יודע להכיל את העוצמה הגדולה של החודש הזה עלול להסתכן במבול. לכן הוא דוחה את חנוכת הבית לחודש תשרי "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". הכול כדי לשתף את זכות האבות ביחד איתו שיהיה יכול לקבל את השפע של בית המקדש "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
כדי להבין קצת את עוצמת השפע המסוכן של בית המקדש נזכיר סיפור המתואר בגמרא (סוכה נג ע"א) על דוד המלך. "אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְהַהוּא מֵרַבָּנָן דַּהֲוָה מְסַדֵּר אֲגַדְתָּא קָמֵיהּ, מִי שְׁמִיעַ לָךְ הַנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, כְּנֶגֶד מִי אָמַרָן דָּוִד? אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קָפָא תְּהוֹמָא וּבָעֵי לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא". בשעה שכרה דוד את היסודות של בית המקדש המעמיקים עד עמקי התהומות, רצה התהום להציף את העולם. שאל דוד את האנשים שהיו איתו באותה שעה, האם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס כדי לעצור את המים שמאיימים להציף את העולם.
ענה לו אחיתופל שמותר לכתוב שם ה' על חרס ויכול להימחק, קל וחומר מכך שמותר למחוק שם המפורש בשביל שלום בין איש לאשתו. "וּמַה לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תּוֹרָה, שְׁמִי שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָׁה - יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?!".
שמע דוד לעצת אחיתופל וכתב את שם ה' המפורש על חרס. השליכו לתהום וירדו המים שש עשרה אלף אמות. חשש דוד שהעולם יתייבש, אמר חמש עשרה שיר המעלות והעלה את המים חמש עשרה אלף אמות, והשאירם בעומק אלף אמה מתחת לפני האדמה כדי שיהיה בעולם מספיק מים שהעולם יפרח ויתפתח ולא יותר מידי מים שהעולם יוצף וייהרס.
בעקבות מעשה זה, התקינו במקדש חמש עשרה מדרגות, במקום המחבר בין "עזרת נשים" ל"עזרת ישראל" בפתח שער ניקנור. על חמש עשרה מעלות אלה, עומדים הלויים ואומרים שירה ומזמרים לפני ה' בעת שמחת בית השואבה כדי שיתברך העולם בגשמים (סוכה נג ע"א). הסיפור הזה ממחיש את העוצמה הגדולה של המים, ואת הסכנה הגדולה שיש אם לא מכילים אותם בצורה נכונה. מכאן מובן למה חשש שלמה המלך ודחה את חנוכת המקדש לחודש תשרי שבו מודים על המים אבל לא מבקשים מים.
בפסיקתא רבתי (פיסקא ו) "אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב 'וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד' (שמות מ' ב'), וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין (מדברים סרה) על משה לומר: למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו. (ובאמת הטעם היה), שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק, שבניסן נולד יצחק. וכו' כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם (דיבר) אדם אחר משה, ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו? לאו! מהו 'ותשלם' אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו, מה שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמנאי".
ממשיך המדרש ואומר: "אף שלמה גמר מלאכת המקדש בחודש מרחשון ובשנה אחת עשרה בירח בול כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח), מהו בירח בול בירח שהביא הקדוש ברוך הוא את המבול, ונעשה נעול שנים עשר חודש, והיו הכל מלמלאין (מדברים סרה) על שלמה לומר לא בנה של בת שבע? הוא היאך הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו (בית המקדש)? והאלהים שחשב לערב שמחת בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם בירח האתנים (שם /מלכים א'/ ח' ב') זה חודש תשרי, ולמה הוא קורא ירח האיתנים? החודש שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פ"ט א),
וכל אותם שנים עשר חודש שנעשה נעול אף על פי שהייתה כל מלאכת המקדש גמורה הואיל והיה נעול כמי שלא עשה בה כלום, כיון שנפתח בחודש המועדות והקריב הקורבנות וירדה האש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה המלאכה ותשלם כל המלאכה, והפסיד מרחשוון? לאו! אמר הקב"ה: עלי לשלם לו ותשלם כל המלאכה".
בספר בני יששכר (מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר יב) מסביר שהתשלום לחודש חשוון הוא כמו התשלום לחודש כסליו. ובגלל "שנתבייש מרחשון ועתיד השי"ת לשלם לו לעתיד במהרה בימינו יהיה חינוך בית המקדש השלישי במרחשון".
הגמרא במסכת סנהדרין מלמדת שירבעם בן נבט היה מגדולי תלמידי החכמים בדורו, אבל חטא והחטיא את ישראל. בתחילה הוא בוגד במעמדה של ירושלים. "וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם וגוֹ' (מלכים א יא) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, שֶׁיָּצָא מִפִּתְקָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם". אחר כך הוא לומד תורה עם אחיה השילוני הנביא. "'וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּדֶה'. מַאי 'בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה'? אָמַר רַב נַחְמָן, כְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, מַה שַּלְמָה חֲדָשָׁה, אֵין בָּהּ שּׁוּם דֹּפִי, אַף תּוֹרָתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דֹּפִי. דָּבָר אַחֵר, 'שַׂלְמָה חֲדָשָׁה' - שֶׁחִדְּשׁוּ דְּבָרִים, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. מַאי 'וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּדֶה'? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שֶׁכָּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹמִין לִפְנֵיהֶם כְּעִשְׂבֵי הַשָּדֶה. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי, שֶׁכָּל טַעֲמֵי תּוֹרָה מְגֻלִּין לָהֶם כַּשָּדֶה".
להבין את גדלותו של ירבעם בן נבט נזכיר את הגמרא שאומרת כי אחרי שחטא ירבעם הקב"ה משכנע אותו לחזור בו. "אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַחַר שֶׁתְּפָשׂוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָרָבְעָם בְּבִגְדוֹ, אָמַר לוֹ, חֲזֹר בְּךָ, וַאֲנִי וְאַתָּה וּבֶן יִשַׁי נְטַיֵּל בְּגַן עֵדֶן. אָמַר לוֹ, וּמִי בָּרֹאשׁ? אָמַר לוֹ, בֶּן יִשַׁי בָּרֹאשׁ. אמר: אִי הָכִי - לָא בָּעִינָא".
הקב"ה מציע לירבעם לטייל יחד עם ה' בגן עדן. זה השיא של השיא של המדרגות בדבקות האלוקית. עליה נאמר "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא פרק כו יב). אבל הגאווה שלו לא מאפשרת לו, והוא מידרדר לתהום הכי נמוכה במקום המעלה היותר גבוהה שיש.
מתוקף גדלותו התורנית של ירבעם הוא רואה ששלמה המלך חוטא "מִפְּנֵי מַה זָּכָה יָרָבְעָם לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת שְׁלֹמֹה". הוא מוכיח את שלמה ששם מיסים מיותרים על עם ישראל "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו". "אָמַר לוֹ, דָּוִד אָבִיךְ - פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְאַתָּה גָּדַרְתָּ אוֹתָם - כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא לְבַת פַּרְעֹה?!" אתה רוצה לקחת מיסים מהעם בשביל שתוכל לתת מתנות לבת פרעה.
ממשיכה הגמרא ואומרת: אם כן, למה ירבעם בן נבט מגיע לדיוטות כל כך תחתונות? "וּמִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים". אם ירבעם באמת רוצה לתקן את הטעויות של שלמה המלך, למה אתה מוכיח אותו ברבים? אין זאת אלא שיש לך אינטרס אישי בתוכחה הזו, ואתה לא באמת רוצה להקל מעל העם במיסים, אלא לרכוש את לב העם אליך.
לא לחינם אומר ירבעם לשלמה כי הוא גובה את המיסים המיותרים לצורך בת פרעה. הוא כאילו אומר לו: אתה מאמץ חלק מתרבות הניצול של פרעה. אתה רודה בעם. המילה "רודה" היא מילה חריפה, התורה משתמשת בה לאיסור "וּבְאַ֨חֵיכֶ֤ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לֹא־תִרְדֶּ֥ה ב֖וֹ בְּפָֽרֶךְ" (ויקרא כה מג, מו, נג). מתוך עשרים פעם שהיא מופיעה בכל התנ"ך, ארבע פעמים היא מופיעה אצל שלמה המלך. אין ספק שהשימוש במילה הזאת מצלצל לא טוב.
הבעיה הגדולה היא ששלמה רודה בגרים שצריכים יחס של כבוד מיוחד. התורה אומרת על כך "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב כ). אבל שלמה עושה הפוך. "וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת: וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם" (דברי הימים ב פרק ב, טז-יז).
בספר מלכים (א פרק ה, כט-לא) המילים יותר חריפות. "וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר: לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה". כל אלה מלבד הישראלים שעבדו אצל שלמה. "וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ: וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס".
שלמה רואה שירבעם מוכשר והוא שם אותו אחראי על שבטי יוסף. כששלמה מת ירבעם בא כנציג העם לרחבעם בן שלמה ומבקש ממנו לא להקשות על העם במיסים כמו שלמה אביו. "אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ" (מלכים א פרק יב, ד-ה).
רחבעם מתייעץ עם הזקנים שאומרים לו כי ירבעם צודק. אבל הוא גם מתייעץ עם הילדים והם אומרים לו לענות "קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי: וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים".
ירבעם בן נבט מעורר את העם למרוד ברחבעם בן שלמה. הוא מפצל את הממלכה, וכדי שהעם לא יעלה לירושלים ולבית המקדש הוא מקים שני עגלי זהב, אחד בדן ואחד בבית אל, ובודה מליבו חג בט"ו לחודש חשוון. העיקר שהוא יהיה מלך. עליו נאמר "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א, טו ל). אין בדברי הנביאים מלך שמוזכר לשמצה יותר מירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל כל כך.
כדי שנבין את חומרת האירוע, נזכור כי עגל הזהב שעשו ישראל במדבר עמד על מכונו יום אחד. עגלי הזהב שעשה ירבעם בן נבט – עמדו מאות שנים. עליו נאמר במשנה (סנהדרין צ.) "כָּל יִשְׁרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא". חוץ ממתי מספר שהמשנה מונה אותם. "שְׁלֹשָׁה מְלָכִים - יָרָבְעָם, אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה. וכו' אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת - בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִתֹפֶל, וְגֵיחֲזִי".
הקרע בין מלכות יהודה למלכות ישראל גורר אחריו ירידה לעבודה זרה. מלחמות אחים עם מאות אלפי הרוגים. מרידה במלכות ה', היחלשות עם ישראל שלא נלחם ביחד מול אויביו ובסופו של דבר חורבן. הפסוק שמתאר את הפילוג הוא קצר. "וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֘ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו".
חכמינו במדרש אמרו שהפסוק הזה כולל את כל הנפילות הגדולות. "תני רבי שמעון בן יוחאי אומר בשלשה דברים עתידים בני ישראל למאוס: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו שלשתם? בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב: 'וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד' - זו מלכות שמים. 'וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי' - זו מלכות בית דוד. 'אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל' - ולא לבית המקדש". ועוון זה בידם עד ימינו אלה. "וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דה"י ב י). (ילקוט שמעוני שמואל א ח - רמז קו).
באמת לא כתוב פה שבני ישראל מואסים במלכות שמים או בבית המקדש. כתוב רק שהם מואסים במלכות בית דוד. אבל בפועל אם אתה שובר את מלכות בית דוד שיודעים לגבש את ישראל, אתה בסופו של דבר מואס במלכות שמים ובבית המקדש, כמו שקרה בפועל.
ה"שם משמואל" מביא בשם הרה"ק מהר"ם זצללה"ה מרימנוב שכל גזירות האומות תחילתן בחשוון משום חטא ירבעם שעשה את החג בחודש השמיני בחודש אשר בדה מלבו. וכל זה הוא בגלל שכל השפע לעולם מגיע משם, ואם איננו קשורים בליבנו ובמעשינו לבית המקדש, אין השפע מגיע ח"ו, והגזירות מתרבות. אבל כשמחוברים לשער השמים – כל המלאכים עולים ויורדים אלינו עם הברכות כמו שאירע ליעקב אבינו (פרשת נח - שנת תרע"ד).
החיבור לשער השמים יהיה בחודש חשוון. וכן כתב ר' צדוק הכהן מלובלין ב"פרי צדיק" )בראשית לראש חודש מרחשון): "והנה לכל חודש יש ענין מיוחד לעסוק וחודש מרחשון העסק להתחזק להחל לקום מהנפילה ולהכניס עצמו לקדושה ביראת ה'". והשם משמואל כותב "הנה בחדש הזה במהרה בימינו יתקנו ישראל בחינוך הבית בימי משיח בן דוד 'ויבקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'".
התיקון של הגלות הוא לתקן מה שמאסו בימי ירבעם. לבקש מלכות שמים, מלכות דוד ובניין בית המקדש. "אמר רבי שמעון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתן. הדא היא דכתיב, (הושע ג, ה) 'אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם' – זו מלכות שמים. 'וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם' – זו מלכות בית דוד. 'וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים' – זה בנין בית המקדש.
להבין כמה הבקשות הללו חשובות נראה שחכמינו תקנו לנו לבקש אותם גם בברכת המזון בברכת "רחם", וגם בתפילת י"ח ברכת 'משען ומבטח לצדיקים' - זו מלכות שמים. 'בונה ירושלים' - זה בית המקדש. 'מצמיח קרן ישועה' - זה מלכות בית דוד" (בית יוסף או"ח קפח בשם שבלי הלקט קנז).
ויהי רצון שנזכה לתקן את התיקון, לרצות את מלכות שמים על כל העולם, מלכות בית דוד ובניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
סיפורים
סיפר הרב שי דאום, רב בישיבת "עוד יוסף חי": מרן הרב אליהו זצוק"ל הגיע לביקור ברמת הגולן. ומו"ר אבי הרב יחזקאל דאום זצוק"ל לקח את הרב לביקור בבית הספר המקומי. בתקופה ההיא הייתה בצורת קשה ברמת הגולן וגשמים לא ירדו זמן רב.
הרב דיבר עם הילדים ושאל אותם האם יש להם שאלות לשאול אותו. קם ילד בכיתה א' או ב' ושאל את הרב למה אין גשם. הרב מאוד התרגש שילד קטן שואל ומבקש גשמים, והשיב לו: גשם זה לא בעיה, בסוף השבוע ירד גשם. כל מי שהיה שם התפלא על ההבטחה הזאת. שום גשם לא היה צפוי ושום שקע ברומטרי לא היה באופק, ומנין הביטחון הגדול של הרב שבסוף השבוע ירד גשם?
השמועה על ההבטחה של הרב אליהו פשטה בין החקלאים שחיכו זמן רב לגשמים והם ציפו בכיליון עיניים לסוף השבוע. ובאמת בסוף אותו שבוע ירדו גשמי ברכה כל כך גדולים עד שהשדות היו מוצפים מים לגמרי.
כששאלו את הרב אחר כך מנין היה לו ביטחון כזה גדול בירידת הגשמים, הוא אמר כי כאשר אלה מבני ישראל שלא הקריבו קרבן פסח ראשון שאלו "למה נגרע, לבלתי הקריב את-קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?" – השיב להם משה: "עמדו ואשמעה, מה יצוה ה' לכם".
מנין יודע משה שה' יצווה להם פתרון כלשהו? אלא שכאשר יהודי קורא לה' באמת, לא בשביל עצמו אלא בשביל ה' או בשביל אחרים, מיד הוא נענה. כששמעתי את הילד מבקש גשם, לא בשבילו אלא בשביל אביו החקלאי או הורי חבריו החקלאים - ידעתי שה' לא ישיב את פנייתו ריקם.
סיפר הרב שמואל אליהו שליט"א: יצאתי מבית ספר נועם, שם העברתי שיחה לתלמידים, והנה ניגשת אלי אישה, בגשם השוטף, על ידיה ילדה קטנה, והיא מבקשת לספר לי סיפור. מתברר ששנים רבות האישה הזאת ובעלה חיכו שייוולדו להם ילדים נוספים, אבל היה עיכוב. אחרי שניסו דברים שונים, הם החליטו ללכת לרב זצ"ל לקבל את ברכתו. הרב אמר לה בנחרצות: בע"ה יהיו לך עוד ילדים. אלא שהרב חלה, והנס לא קרה. מאז הברכה עברו עשר שנים, ואנשים טובים אמרו לה: את מבוגרת, אין לך סיכוי. אבל הרב זצ"ל הבטיח, ומבחינתם אין מצב שזה לא יתקיים. כעבור עשר שנים, מספרת האישה, הגיעה ההיריון המיוחל, והנה, הילדה הזאת שעל הידיים שלי היא הברכה.
ממשיך הרב ומספר: כמובן שהתרגשתי מאוד מהסיפור הזה, אבל שאלתי אותה למה היא עומדת כך בגשם, עם ילדה קטנה. והאישה השיבה בפשטות: היה לי חשוב לספר על ברכות שמתגשמות.
תשובה כהלכה
עסקה נפלאה לגנץ. יש לי חבר שבד״כ לא צם ביום כיפור. עשיתי איתו הסכם שאם יצום וילך לתפילת נעילה אצביע אפילו למרץ. הוא הסכים לעסקה ועמד בה ורוצה שאצביע לגנץ. האם מלכתחילה זו עסקה טובה? האם אני מחויב לעמוד בה?
זו עסקה נפלאה. אתה מחויב לעמוד בה ורק טוב יצא מזה.
שומע תפילה בדרך. האם לברך בעת הזאת בשם ומלכות ברכת הדרך בנסיעה קצרה בכבישי יו"ש?
חייבים תפילת הדרך בשעה זו בכבישי יו"ש. לפי מרן הרב זצ"ל יש לברך תפילת הדרך בלא שם ומלכות, או לברך אותה בברכת שומע תפילה בתפילה הסמוכה ליציאה לדרך.
נקודות טובות. אני מיואש מעולם הרבנים. הרבה רבנים שאני מכיר עוברים על כללי הלכה של החפץ חיים .
כמה ריבים, כמה לשון הרע – והכול בהצגה של מלחמת ה'. איך תורת החסד והאמת מולידה כאלה רבנים? ושמא היא לא דת כזאת? תודה לכבוד הרב שהוא מעניק לי צוהר קטן לעולם אחר.
אחי, אתה הכי צודק שבעולם. אבל אנחנו צריכים להיות כמו רבי עקיבא הגדול, שגם בשעה הכי קשה של עם ישראל חיפש את נקודות האור ולא את החושך שהיה רב כל כך, וכך הוא הצליח להביא לעולם גאולה גדולה. כך נדרש משה רבנו לראות רק את הטוב של עם ישראל בשביל להוציא אותם לאורה. וכך השתדל מאוד דוד המלך לשיר לה' יתברך למרות שהיו לו הרבה מאוד צרות. גם אתה תסתכל רק על הטוב של תלמידי חכמים. תחפש רק את תלמידי החכמים שהם יותר טהורים. תשתדל אתה להיות התלמיד חכם הטהור והנקי והזך. תמשיך ללמד, תמשיך לעודד, תמשיך לשמח אחרים.
מובאות
בדור המבול היו צריכים לקבל שפע גדול של תורה שהם נביעו דאורייתא. השפע הזה התגלה דרך השפע הגדול של גשמי ברכה שה' השפיע להם, אבל הם לא רצו לקבל את השפע האלוקי הזה, ולכן התהפך עליהם השפע למים שבהם הם טבעו ונמחו
כל גזירות האומות תחילתן בחשוון משום חטא ירבעם שעשה את החג בחודש השמיני בחודש אשר בדה מלבו. וכל זה הוא בגלל שכל השפע לעולם מגיע משם, ואם איננו קשורים בליבנו ובמעשינו לבית המקדש, אין השפע מגיע ח"ו, והגזירות מתרבות
