צפו בשיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו לפרשת "מטות":
המקום המבורך ביותר עלי אדמות הוא הר בית ה'. עליו נאמר "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קלג ג). משם ה' ברא את העולם, ומשם הוא משפיע חיים לכל העולם מאז ועד היום. וכל המבורך מחברו סמוי מחברו (כמו שרואים היום בהר הבית את השועלים הרעים ביותר שמהלכים בו בעזות מצח ומסתירים את קדושתו הרבה ביותר).
זו הסיבה שבגללה ה' לא מגלה לאברהם את המקום שבו הוא יברך אותו ויישבע לו על תפקידו לדורי דורות. אלוקים מציין "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". אפילו ישמעאל ואליעזר ההולכים עם אברהם ויצחק לעקידה לא רואים את הענן הקשור על ההר, ואברהם מסתיר מהם את עניין העקידה והברכה.
בסופו של דבר מגיעה משם הברכה הגדולה ביותר שיש. "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (בראשית כב ב). ברכה שאנו חיים ממנה עד היום.
הטוּב הזה צפון עד כדי כך שאפילו יראי ה' לא רואים אותו. עליו נאמר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (תהילים לא כ). לכן יעקב לא מתעכב להתפלל במקום שה' נראה לאברהם ועליו נעקד אביו. הוא כנראה חושב שכל הברכה במקום הזה הייתה ברכה לשעתה ובימיו היא איננה.
כשיעקב מגיע לחרן הוא מרגיש את הקושי הגדול בהתמודדות מול לבן וחוזר להתפלל במקום שהתפללו אבותיו "כִּי מָטָא לְחָרָן, אָמַר, אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי, וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? כַּד יָהֵב דַּעְתֵּיהּ לְמֵיהֲדַר, קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא" (חולין צא) – כשנתן דעתו לחזור להר המוריה מיד קפצה לו הדרך והגיע במהרה. ולמה לא עכבו את יעקב בהר המוריה כשיצא מבאר שבע, זה הרבה יותר קרוב? "אִיהוּ לֹא יְהִיב לִבֵּה לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ?" (רש"י בראשית כח ז) הוא לא נתן בליבו לחשוב על המקום הזה ולכן לא יעזרו לו משמים להגיע למקום המיוחד הזה.
מסתבר כי גם אחרי שיעקב התפלל בהר המוריה הוא לא הבין את גדולתו. "כַּד צַלֵּי, בָּעָא לְמֵיהֲדַר". אחרי שהתפלל במקום רצה לחזור לחרן, בלי לראות את הסולם המופלא של העולם ובלי לשמוע את שבועת ה'. "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה? מִיָּד - בָּא הַשֶּׁמֶשׁ". הוא ישן שם ורואה שהשפע האלוקי יורד משם עם מלאכי האלוקים שיורדים, הוא מגלה שהתפילות של כל אדם עולות משם למרום עם מלאכי האלוקים שעולים, והוא מגלה גם שהמקום הזה הוא שער השמים.
עוד מגלה יעקב כי במקום הזה ה' נמצא. "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו". הוא מקבל הבטחה על הארץ "וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יג). ויעקב מתפלא על עצמו: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". הוא ירא כמו אברהם - "וַיִּירָא" - ואומר "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח טז).
זה מקום שבו מקבלים גם יראת שמים וגם עוצמה גדולה. פה הוא מתברך לדורי דורות "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כי יד).
היכולת לראות את ה' נשארת לדורות. בחנוכת המשכן זוכים כל ישראל לראות פני שכינה "כי היום ה' נראה אליכם" וכתיב "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם". על העולים לרגל כתיב: "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך" (דברים יד, וראה תוספות ב"ב כא ע"א). לקיים תפילת אברהם אבינו שהר המוריה יהיה מקום של ראיית ה' ויראת ה' לכל הדורות "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב יד ותרגום ורש"י שם).
כשעם ישראל נמצא במדבר ה' מצווה אותם כ-20 פעמים ואומר להם "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ", אבל לא מגלה להם איפה המקום הזה, שלא יחמדוהו אחרים מרוב ברכתו. גם כשבני ישראל כובשים את הארץ מידי הכנענים הם לא זוכים לראות את מעלת המקום הזה עד שדוד זוכה ומגלה שהמקום הוא ירושלים וכובשה. ולמה זכה לגלותו? בגלל התפילה המיוחדת שלו, דכתיב "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהילים קלב). "ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב 'כי קנאת ביתך אכלתני'" (זבחים נד ע"ב. עיי"ש).
גם בימי בית שני לא העריכו ישראל את המקדש. "וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם" (חגי ב ג). אבל באמת בית המקדש גדול מאוד, משפיע אור וברכה על כל הגויים ומעורר אותם לשוב בתשובה.
אָנָּא ה', זַכֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּדַרְכּוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. קַיֵּם בָּנוּ "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם: וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ" (ישעיה סב ו).
היום אומנם מקום המקדש ידוע, אבל ערכו סמוי מעינינו. הנביא אומר כי בית המקדש ייבנה כשנרצה ונתפלל באמת, דכתיב "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". "רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ" (רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר חמישי כז). והכיסופים לבית המקדש יבואו כשנבין את ערכו הגדול ואת מעלתו הנשגבה על כל העולם כולו.
אָנָּא ה', זַכֵּה אוֹתָנוּ לְהַכִּיר בְּמַעֲלוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת "אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי" (ירמיה ג יט). זַכֵּה אוֹתָנוּ לְהַכִּיר בְּמַעֲלוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבָּחַר ה' (מלכים א ח מד). בְּמַעֲלוֹת "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים טז ו). שֶׁיַּכִּירוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אֶת עֵרֶךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ "וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר ה' צְבָאוֹת: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב ז).
שלמה המלך מתפלל ואומר בעת חנוכת בית המקדש כי כל התפילות של כל העולם כולו עוברות דרכו. אם יהיה רעב או מלחמה, "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם" (מלכים א ח מד-מה). גם הנוכרים יתפללו דרכו: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א ח מא-מב). גם לעתיד דכתיב "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו ז).
אָנָּא ה', "גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹפַע וְהִנָּשֵֹא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חָי. וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם. וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה. וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִֹמְחַת עוֹלָם".
מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה. כך אומר הנביא ירמיה בקינתו אחרי החורבן "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה פרק ג ח). ולמדו חכמים מהפסוקים כי מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר" (ברכות לב ע"ב, וראה ברכות ל ע"א).
עם זאת גם בעת החורבן לא פסקה קדושת ירושלים והמקדש "שכל המתפלל בירושלים - כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים פתוח הוא לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר 'וזה שער השמים'" (רמב"ן בראשית פרק כח פסוק יז). ושערי דמעה לא ננעלו, ותפילת רבים לא נמאסת.
וצריך לכוון אדם את עצמו בתפילה לכיוון בית המקדש ובית קודשי הקדשים (שו"ע או"ח סימן צד) ולראות בעיניו את בית המקדש של מעלה, ולראות את עצמו כאילו הוא נמצא ומתפלל בקודש הקדשים מול הארון ושכינה כנגדו. "שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים" (משנ"ב צד). ויתקיים בו "והנה ה' ניצב עליו" כמו שהיה ליעקב למרות שבימיו המקדש של מטה לא היה בנוי.
אָנָּא ה', פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ, וְתָסִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ. קַיֵּם בָּנוּ "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (תהילים כד). והָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וְאִשֵּׁי יִשְֹרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
מקום המקדש הוא צינור כל השפע היורד משמים. על כן נקרא המקום הזה פתחי העולם, ולכן נאמר על ארץ ישראל "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח ט). ושלמה שבנה את בית המקדש וידע צינורות השפע – היה לו כל מה שרצה. "וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי". ופירש רש"י בשם המדרש "שֶׁכָּל גִּידֵי הָאֲרָצוֹת בָּאִים לְצִיּוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ) 'מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי'. ופירושו שהשפע לא מגיע משמים ישירות לכל הארצות, אלא עוברים דרך הר המוריה ומקום המקדש, והיה יכול שלמה לקבל גם הוא שפע מאותם צינורות שפע.
אָנָּא ה', קַיֵּם בָּנוּ "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ג). קַיֵּם בָּנוּ "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יד, כב, יח). אמן ואמן.
עם ישראל הוא עם חכם " וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד ו). ואומרים כי לפי חישובים שונים עם ישראל חכם מאומות העולם פי 120.
את החכמה הזאת קיבלנו בעיקר בעת בניית המשכן והמקדש. על בוני המשכן נאמר "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" (שמות לה לה); על בוני המקדש נאמר "וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת" (מלכים א ז יד). ומילוי חכמה הוא עד סוף המקום שאנו יכולים להכיל.
כך נאמר על שלמה שבנה את בית המקדש "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב" (מלכים א ה ט-יא).
אָנָּא ה', מָלֵא אוֹתָנוּ "רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" (ישעיהו יא) וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב ג).
תפקיד הכוהנים בבית המקדש היה גם להקריב קרבנות וגם להקריב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. כדכתיב "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" (דברים לג ט). והעולם כולו שב בתשובה דכתיב "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה יג ב).
אָנָּא ה', הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. הָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וְקַיֵּם בָּהֶם "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב ו).
קַיֵּם בָּנוּ "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא).
בקודש הקדשים היו הלוחות שהוריד משה מסיני, והיה שם גם ספר התורה שכתב משה. מהתורה הזאת שאבו חכמה, בינה ודעת כל גדולי החכמים שהיו יושבים בסמוך וצמוד לבית המקדש, שם היו מתכנסים כל חכמי ישראל המופלאים והיו מכריעים את הדין ופוסקים הלכה אחת לכל כלל ישראל.
וכך אומרת התורה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים פרק יז ח).
ו"כיון שגלו ישראל מעל אדמתם – אין לך ביטול תורה גדול מזה". ועתיד הקב"ה להשיב לנו את התורה הגדולה הזו. דכתיב "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיה פרק א כו).
אָנָּא ה', הַשִּׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְנִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד כְּדִכְתִיב "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב ג).
בזכות בית המקדש שורה השכינה בכל בית ובית בישראל. דכתיב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). וכן הוא אומר על חנוכת המשכן "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (שמות כט מה-מו). בזכותה היו הלווים "הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם" (דה"י א כה א) והתקיים בנו "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג טו).
אָנָּא ה', מִיּוֹם שֶׁגָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּר "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֶה'" (אֵיכָה ב ט). אָנָּא ה', קַיֵּם בָּנוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (יואל פרק ג א).
בית המקדש היה לעם ישראל מקור לשפע של עושר גדול. והעושר לעם ישראל הוא הכרחי כי "אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה" (שבת צב ע"א). על כן בימי שלמה נאמר כי שערי הברכה העליונים היו פתוחים לו, וגם בעולם הזה הביאו האומות לשלמה הרבה כסף וזהב. כך נאמר על מלכת שבא "וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (מלכים א י י).
אבל באמת שלמה המלך וכל ישראל היו מעל העושר, "אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה". עם זאת כתיב בו "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה" (מלכים א י).
אָנָּא ה', מָלֵא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. קַיֵּם בָּנוּ "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דְּבָרִים ז יג). וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח יח).
ארון ברית ה' היה נותן עוז לישראל, דכתיב "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י לה). ובגמרא כתוב כי נקרא שמו הר המוריה כי יצא ממנו מורא לכל האומות (תענית טז ע"א). "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם" (רש"י שם) ולכן "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה פרק ד יד). אנא ה', קיים בנו "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים" (תהילים סח לו).
בהר המוריה נפח ה' באדם הראשון נשמת חיים, והוא ממשיך משם להחיות את כולם ולגמול חסדים טובים. "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קלג ג). ואמרו חכמינו "עשרה נסים נעשו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש וכו'. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם" (יומא כא ע"א). ובנבואת יחזקאל (מז יב) כתוב כי יוצאים מים חיים מקודש הקדשים והופכים לנחל. "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" (יחזקאל מז ב).
אָנָּא ה', הַשְׁפַּע שֶׁפַע חַיִּים לָעוֹלָם, קַיֵּם בּנו "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ישעיה לה ה). "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה".
בית המקדש הוא המקום שמביא שמחה לכל העולם. עליו נאמר "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים א טז כז). ובזמן שהיה בית המקדש קיים לא היה צער ועצב בירושלים, רק שמחה שמביאה השראת שכינה. כמו דכתוב "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהילים מח ב).
אמרו רבותינו, למה הייתה שמחה של כל הארץ "שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק קיים למה? שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו. אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק" (מדרש רבה שמות - פרשה לו פסקה א). עוד אמרו חכמים "אמר רבי יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר (תהיה לו מצוקה, צרה) לפי שנקראת 'משוש כל הארץ'. וכל השבח הזה למה? שהיא קרית מלך רב. ומשחרבה עָרְבָה השמחה וגלה משוש כל הארץ. מהו עָרְבָה? חשכה, קבלה. כד"א 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד' בעולם הזה שבת משוש כל הארץ. וכשיבנה הקב"ה את ירושלים הוא מחזיר לתוכה את כל השמחה שנאמר 'כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה'" (ישעיה נא ג. מדרש רבה שמות נב ה).
אָנָּא ה', קַיֵּם בָּנוּ מָה שֶׁהִבְטַחְנוּ עַל יְדֵי נְבִיאֵךְ "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם" (יִרְמְיָה לֹא יא). וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיה נא ג).
אמרו חכמים "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם. תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו" (קידושין מט ע"ב). ואמרו חכמים "מי שלא ראה בנין בית המקדש שבנה הורדוס - לא ראה בנין יפה מימיו" (ב"ב ד ע"א). ונקרא בית המקדש "נויו של עולם". והיה יופיים של בני ירושלים מאיר לכולם, שנאמר "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" (איכה ד ב).
אָנָּא ה', קַיֵּם בָּנוּ "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה’ יִקֳּבֶנּוּ: וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה’ וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו סב א-ג).
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו מלכות שמים, מלכות בית דוד, ובנין בית המקדש שנאמר "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם" - זו מלכות שמים, "ואת דוד מלכם" - זו מלכות בית דוד, "ופחדו אל ה' ואל טובו" - זה בית המקדש (עיין ילקוט שמעוני שמואל א' פרק ח קו).
אנא ה', בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה. כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ. שַֹמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ. וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם. וּלְוִים לְדוּכָנָם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם. וְהָשֵׁב יִשְֹרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ. אמן ואמן.
סיפור
סיפר ר' שלמה אליהו, בן הרב זצ"ל: בעבר ייצגתי כעורך-דין בעל אולם שמחות כלשהו בכל הבעיות המשפטיות שהיו לו. פעם הגיע אליו זוג וביקש להזמין את האולם לחתונה. הוא פתח יומן והם תיאמו תאריך לחתונה.
בעל האולם החל לרכוש מצרכים לצורך החתונה, לפי התפריט ולפי הכמויות שהם ביקשו, וכולם התארגנו לחתונה. ואולם כשהגיעו ההזמנות לאורחים, הם הסבו את תשומת לבם של בני הזוג שהתאריך שנקבע לחתונה הוא מוצאי תשעה באב, וזהו תאריך שלא עורכים בו חתונות ושמחות.
בני הזוג והוריהם הגיעו בבהלה לבעל האולם, והוא אמר להם שהוא מוכן לבטל את האירוע ובלבד שישלמו לו בעבור הנזקים שנגרמו לו. הם לא ידעו מה עליהם לעשות, וכך התקשר אלי בעל האולם וביקש ממני לשאול לעצתו של אבי מורי הרב זצ"ל.
באתי אל הרב ושאלתי אותו: האם עליהם לעשות את האירוע? ואם לבטל אותו – מי צריך לשלם בעבור הנזקים? וכן את כל השאלות הכרוכות בזה.
הרב לא הסכים לענות לי על שאלותיי. אחרי שקצת לחצתי הוא אמר לי: מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה? שאני אפסוק פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שגם השנה יהיה תשעה באב? לא מוכן!
בכל אופן צריך תשובה, השבתי. אך הרב בשלו: אני לא עונה תשובה על שאלות כאלה.
משהמשכתי להתעקש, הפנה אותי הרב לעיין בספר פלוני שבו נכתבה תשובה הלכתית לעניין זה. פתחתי את אותו הספר וראיתי את התשובה. שאלתי את הרב האם התשובה שם נכונה, והוא אמר לי: כן.
אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל.
תשובה כהלכה
הכי קרוב לקודש. האם עדיף להתפלל בכותל או במנהרות הכותל?
יש מעלה להתפלל הכי קרוב לקודש הקדשים. כך כותב הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי יתרו
"והיינו כי כל מקום שהוא קרוב וסמוך להר הבית שבו קרקע המקדש ובית קודש הקדשים הוא מעולה ומקודש יותר". אפילו בחרבנה אשרי הזוכה "ולכן בודאי בית הכנסת ובי המדרש שהיא בנויה עתה קרוב וסמוך להר הבית היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות ממנה קרקע בית המקדש מן החלונות שבה - הרי זו מעולית יותר ויותר, ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם".
כמו כן יש מעלה להתפלל עם הציבור, וכמה שיותר. לכן בחר לך מקום שיש בו לפחות מניין ויש בו אפשרות לכוונה גדולה.
אתגר מבית. אני מרגישה שיש לי אתגר גדול כל רגע בנושא הצניעות, ואף אחד לא משבח אותי על כך, ואילו דוגמנית שחוזרת בתשובה כולם משבחים.
אין מילים להוקיר ולשבח את הנשים היקרות שכל רגע בחייהן מתאמצות וזוכות לקדושה עצומה בזכות הצניעות. השכר הוא עצום. ברור שמישהי שחוזרת בתשובה, קשה לה באופן מיוחד והיא צריכה עידוד נוסף, ובאמת העידוד לה הוא עידוד לכל הנשים הצנועות. רק שאותן לא מכירים ואותה מכירים, ובאמצעותה אנחנו מעודדים את כל הנשים הצנועות. צריך להבין שהצניעות איננה סוג של עונש, אלא הצניעות שמגיעה מבפנים היא זכות.
צער השכינה. אני שומע שירים שהם לא של זמרים דתיים, אבל הם שירים עצובים. האם מותר לשמוע שירים כאלה בשלושת השבועות?
השירים חודרים לנשמה, ומגיעים מהנשמה של הזמר. לכן כדאי לשמוע שירים שמקורם הוא בקדושה. בנוסף, לא כדאי לשמוע שירים עצובים כל השנה. הם מדכאים ואנחנו צריכים שמחה שמביאה השראת שכינה. הסיבה שלא שומעים שירים בימי בין המצרים היא שבשלושת השבועות עלינו להרגיש את הצער של השכינה, להרגיש את החורבן. וכל כוונתנו היא לכך, ולא צער מדומה. וכך ינסה כל אחד לתקן את צער השכינה בכל יכולתו.
מובאות
היום אומנם מקום המקדש ידוע, אבל ערכו סמוי מעינינו. בית המקדש ייבנה כשנרצה ונתפלל באמת, דכתיב "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". והכיסופים לבית המקדש יבואו כשנבין את ערכו הגדול ואת מעלתו הנשגבה על כל העולם כולו.
צריך לכוון אדם את עצמו בתפילה לכיוון בית המקדש ובית קודשי הקדשים ולראות בעיניו את בית המקדש של מעלה, ולראות את עצמו כאילו הוא נמצא ומתפלל בקודש הקדשים מול הארון ושכינה כנגדו. ויתקיים בו "והנה ה' ניצב עליו" כמו שהיה ליעקב, אף שבימיו המקדש של מטה לא היה בנוי.
