צפו: שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו לפרשת ויקהל
פרשת ויקהל מדברת על ציווי הקמת המשכן. היא מתחילה בשבת, שאינה נדחית בעת הקמת המשכן, ממשיכה בציווי של משה על מינוי בצלאל ועושי המלאכה, אחר כך מדברת על הקמת המעטפת של המשכן (שמות לו ח) ולבסוף על הפנים של קודש הקודשים והקודש, הארון, השולחן והמנורה (שמות ל א-יז).
בפרשת תרומה, לעומת זאת, הסדר הוא הפוך לגמרי. בסוף הציוויים על הקמת המשכן כתובה מצוות השבת (שמות לא), לפניה המצווה על התפקיד של בצלאל, לפניה המשכן המכסה והיריעות ולפני הכול הציווי על הארון השולחן והמנורה (שמות כה). ממש תמונה ראי הפוכה של פרשת ויקהל.
הסביר הגר"א כי הפרשיות הן כמו חותם שנראה הפוך מהמוצר המוגמר, וזה ההבדל בין הציווי מה' שמדבר קודם על התוכן הפנימי, והוא נמצא בתחילת הכל, "סוף מעשה במחשבה תחילה", לבין עולם המעשה שבו קודם בונים את הקירות ואח"כ מביאים את הרהיטים ומכניסים את הדיירים.
זו המשמעות של הצל שנאמר על בצלאל, שכתוב עליו בגמרא (ברכות נה ע"א): "אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים, הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ, וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכֵּן. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם - אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן! כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה - לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ?"
החכמה הזאת חשובה מאוד, כי בזכותה אפשר להקים גם את הגאולה בדורנו שמתחילה מלמטה ולא מלמעלה. מבחוץ ולא מבפנים. וכשמתחילים מלמטה יכולים כל המחבלים לבוא ולחבל.
תרומת מחצית השקל היא השלב שבו יכולים המחבלים להגיע והיא מסוגלת להגן, כמו שאומר הפסוק: ולא יהיה בהם נגף. על המחבלים הללו נאמר במדרש "וכן הוא אומר (מ"א ח) 'ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'' מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל. וכן הוא אומר (שמות לג) 'ושכותי כפי עליך עד עברי' מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל. וכן הוא אומר (תהלים צה) 'אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי'. כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי" (מדרש רבה במדבר יד יח). כל המקומות הללו הם מקומות של מקדש או גילוי שכינה גדול.
דוד לומד על כוח מחצית השקל בדרך הקשה, הוא טועה וסופר את ישראל ומביא מגפה על עם ישראל. לאחר מכן הוא עושה תשובה ופוגש במלאך המשחית שנמצא שוב מעל המקום הקדוש, לוקח מחצית השקל ויותר מכל ישראל, קונה את נחלת ארוונה ומצליח לסלק את המלאך המשחית. "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם" (דברי הימים א כא).
גם משה היה צריך הגנה בעת שזכה לגילוי שכינה. שנאמר בו: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". למה צריך גם הגנה של הצור וגם של כף ידו של ה' בעת גילוי שכינה? כי בשעה גדולה זו "נתנה רשות למחבלים לחבל" (רש"י שמות לג כב). וצריכים הגנה.
בגלל המשחיתים שנמצאים דווקא במקום הקודש, מנצל מנשה המלך את כוחם ומכניס את העבודה הזרה שלו דווקא לבית קודשי הקדשים. נשות שלמה העמידו את העבודה הזרה שלהן מול בית המקדש עד שבא חזקיהו וסילק אותן: "וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁר֘ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָה שְׁלֹמֹ֨ה מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת׀ שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ". כך מסלק חזקיהו את המולך שנמצא בצד דרום ירושלים שבו היו שורפים ילדים למולך: "וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י בני־בֶן־הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת־בְּנ֧וֹ וְאֶת־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ" (מלכים ב' כג י).
על כוח המשחית שנמצא קרוב אל הקודש מספרת הגמרא ואומרת כי כששלמה המלך ביקש לחנוך את בית המקדש הראשון, רצו השערים לבלוע אותו. הם חשבו שהוא דורש את כבוד עצמו (שבת ל ע"א). ולא חשדו בו לחינם. חכמינו אמרו שבאותו יום חשוב של חנוכת בית המקדש נשא שלמה את בת פרעה מתוך מחשבה שכל המלכים שיבואו לחתונה יבואו גם לחנוכת בית המקדש ויראו את כבוד ה' ויהיה תיקון בעולם. וזו הייתה טעות קשה. במקום שהוא ישפיע עליהם, הם השפיעו עליו ולבסוף הביאו את החורבן של ירושלים.
"בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית ולא מיחה בה. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (שבת נו ע"ב).
גם בזמן הקמת הבית השני הגיעו מחבלים לחבל. לאחר שכורש אומר לעם ישראל לעלות לירושלים ולהקים את בית המקדש, בוכים הזקנים במקום המקדש בעת ייסוד המקדש ואומרים שהם רוצים מקדש גדול ויפה כמו שהיה הבית הראשון. הם לא מבינים את חכמת בצלאל להתחיל מלמטה ובוכים. הבכי הזה גרם עצירה בבניין הבית 18 שנה. בתוך העצירה הזאת בא המן וגזר את גזרותיו שסיכנו את כלל ישראל.
מרדכי ואסתר מתקנים את הבכי הזה בשמחת פורים. חגי הנביא מעודד את ישראל ואומר להם: בתחילה בכיתם כי הוא היה קטן בעינכם: "מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם". זכרו שיש שלבים נוספים של צמיחה וגדילה ובסוף תראו ש"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב ט). וכך הם מצליחים. עזרא הסופר (יומא סט ע"ב) מוציא את יצר הרע של עבודה זרה כמו גור של אש דווקא מבית קודשי הקדשים.
את האחיזה של היצר הרע במקום המקדש רואים בימינו, שם מפיצים היום שנאת ישראל גדולה. שם רואה הרמב"ן את השיא של הקלקול וכותב במכתבו לבנו מירושלים "ומה אגיד לכם מעניין הארץ כי רבה העזובה וגדול השממון, וכללו של דבר: כל המקודש מחבירו חרב יותר מחברו. ירושלים חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל". ביטוי הרמב"ן כל כך מדויק היום כשבירושלים יש מסגדים וכנסיות יותר מכל מקום אחר בעולם.
המחבלים הללו נמצאים גם בדרך לארץ ישראל, כאשר בפני עם ישראל עומדים קשיים שונים. פעם עגל ופעם מרגלים; פעם מתאוננים ופעם קרח; פעם בנות מדיין ופעם בלעם בן בעור. כולם מחבלים בדרך אל הקודש. כל מי שקורא את פרשת העגל באופן שטחי עלול לחשוב שהשאלה שעמדה בפני עם ישראל הייתה האם לעבוד עבודה זרה או לא. מי שמתבונן בסיפור העגל בספר שמות ובספר דברים רואה כי כל הסיפור הוא מי ילך לפני עם ישראל לארץ ישראל. האם מלאך ילך לפניהם או שהשכינה תלך לפניהם.
כל זה מתחיל בחטא שעניינו הוא עגל זהב שילך לפניהם לארץ ישראל. זה פשט הפסוק "וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ". מסביר אור החיים הקדוש כי הם מבינים "כי ה' המוציא אותם מארץ מצרים הוא נעלם וגבוה מאד" ומבינים שצריך מנהיג מהעולם הזה שיהיה מתווך ביניהם לבין ה'. עד אותה שעה היה משה מתווך, וכשמשה נעלם ולא חוזר הם יוצרים עגל שיהיה מתווך בין ה' העליון לבין עם ישראל. "ולעולם לא מרדו בסיבה ראשונה אלא שרצו באמצעי" (אור החיים שמות פרק לב א).
מהסיבה הזאת העונש שלהם הוא שמלאך יכניסם לארץ ישראל. "וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי". והעם מתאבל ולא שם עדיו עליו. משה מתפלל על כך ואומר: "אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה" (שמות לג, טו). וה' נענה לו שנאמר "שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם וכו' וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ".
אלא ששכינה לפני עם ישראל מחייבת התנהגות מתאימה. לכן מזהירה התורה "וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאֲבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה֖' לָֽךְ" (דברים ט, א-ד) אל תכרות להם ברית "הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ: כִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן" (שמות לד, יב-יד). שלא יכשילו אותך המחבלים. "פֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ׀ אַחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ: וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן" (שם טו-טז).
גם בדורנו חשוב להבין באיזו מדרגה אנחנו עולים לארץ ישראל. האם אנחנו מוכנים להסתפק במלאך שמוביל אותנו, או שאנחנו רוצים שה' ילך לפנינו ואנחנו מקבלים על עצמנו להתנהג בהתאם? לפי הזוהר הקדוש שנביא להלן, יש חשיבות עצומה למדרגה הזאת שבגללה אנחנו עולים לארץ ישראל או חיים בארץ ישראל בכל רגע ורגע.
נציין להלן עשר סיבות טובות לעלייה לארץ, במדרגות העולות עד תיקון העולם.
כך נאמר על משה רבנו: "דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי" וכו' (סוטה יד ע"א).
ובאמת מה רע בפריה וטובה של ארץ ישראל? והלא התורה בעצמה משבחת את פריה וטובה של הארץ ואומרת "כִּ֚י ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר: אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ" (דברים ח, ו) וכנראה שיש אנשים שיעלו בגלל טוב פרותיה, אבל למשה היו סיבות הרבה יותר טובות וצריך לכוון אליהן.
אפשר לעלות לארץ ישראל כדי לברוח משנאת הגויים בגלות, וזה נכון. כך התורה אומרת וכך היה במשך אלפיים שנה. "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (דברים כח סה). אבל בוודאי שזו לא הסיבה העיקרית, שאם זו הסיבה יהיו כאלה שיחפשו מקומות אחרים על פני כדור הארץ.
אפשר לעלות כדי לברוח מנישואי תערובת שקיימים גם היום במידה רבה בכל מדינות העולם פרט לישראל, בה זה קיים במידה קטנה. כך היה בגלות בית ראשון שהתערבו בגויים ולא ידעו מי הוריהם. "וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" (עזרא ב נט). ובימינו אצל צאצאי הרפורמים 80% מתבוללים ונישאים לנוכריות. 25% מהבחורים והבחורות שהתחנכו במסגרות דתיות עוברים לקהילות רפורמיות ומשם הם יוצאים ומתבוללים. לכן צריך לברוח מחו"ל לפחות מסיבה זו, אבל בוודאי שיש סיבות נוספות יותר טובות.
התורה אומרת כי בגלות יהודים לומדים מהגויים את מעשיהם הרעים. "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן" (דברים כח סד). עשרות מיליוני יהודים התנצרו או התאסלמו בגלות, וזה צער אין סופי לשכינה הקדושה שבני בניהם של אברהם יצחק ויעקב ממירים את דתם או שוכחים את יהדותם. בדורנו הופכים יהודים רבים להיות רודפי אחיהם במדינת ישראל, ומי שמרחם על צאצאיו - יברח מהגלות ויעלה לארץ ישראל, שלא ירכשו בניו חלילה את המנהג הרע הזה.
יש כאלה שעולים כדי להיות כמו כל העמים. כך ביקשו ישראל משמואל שימליך עליהם מלך, ושמואל הקפיד על כך למרות שהמלכת מלך היא מצווה (סנהדרין כ ע"ב). בפועל ה' אומר לשמואל לתת להם מלך, שכן אף שהמניעים נמוכים, המעשה הוא טוב. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ" (שמואל א ח כב). הוא מוריד להם גשם בעת קציר להתרות בהם בגלל בקשתם, וכשהם מתעוררים בתשובה הוא מתפלל עליהם לטובה.
על ההסברים הנמוכים לעלייה לארץ כותב הראי"ה קוק זצוק"ל "לְבוּשִׁים צוֹאִים אֲנַחְנוּ מַלְבִּישִׁים אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא נוּכַל בְּנִשְׁמוֹתֵינוּ הָרְצוּצוֹת לְתָאֵר אֶת גׇּדְלוֹ – גׇּדְלֵנוּ. מָה אֲיוּמּוֹת הֵן הַמַּחְשָׁבוֹת אֲשֶׁר עָלוּ עַל הַלֵּב מֵרֵאשִׁית יְמֵי הִתְגַּלּוּת תְּחִיָּתֵנוּ הַלְּאוּמִּית עַד כֹּה! – מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן קוּרְטוֹב שֶׁל אֱמֶת הָיוּ יְכוֹלוֹת לְהָמִית גַּם עָם חַי, וק"ו שֶׁאֵין בָּהֶן כֹּחַ לְהַחֲיוֹת עָם מֵת" (מאמרי הראיה חלק ב).
עם זאת המעשה הוא טוב, כי בתוך תוכנו פועלת "נִשְׁמַת אֱלֹהִים־חַיִּים הַהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּתוֹכֵנוּ וּמִקִּיצָה אוֹתָנוּ לַתְּחִיָּה, מְבַשֶּׂרֶת־צִיּוֹן הָעוֹמֶדֶת עַל הַר גָּבוֹהַּ, הָאוֹמֶרֶת לְעָרֵי יְהוּדָה: הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם". בתחילה היא מסתתרת, וה' שוכן איתנו בתוך טומאותינו. מיישר לנו את הדרך ומנצח את אויבינו. אבל בסופו של דבר נצטרך להבין את הסיבה האמיתית לעלייה שלנו ולשהות שלנו בארץ ישראל.
יש סיבות חיוביות לעלייה לארץ ישראל, ואחת מהן היא האוויר המחכים של ארץ ישראל. שכך אמרו חכמים כי כשעלו לארץ ישראל הבינו טוב יותר את התורה שהם לומדים. "אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא קנח ע"ב). והוא מחכים בכל החכמות. ולכן מדינת ישראל היא יצואנית מספר 1 של מוצרי חכמה בעולם.
חכמינו אמרו במדרש (בראשית רבה טז) "מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל". לכן רבי זירא צם מאה תעניות לשכוח תורת בבל (בבא מציעא פב ע"א). ובאמת חכמת ארץ ישראל היא גדולה מאוד. כך מעיד הרב קוק על עצמו (אגרת צו): "אֲבָל זֶה הַמִּין שֶׁל הָאוֹר וְהָעֵדֶן שֶׁל הַקְּדוּשָּׁה הַנִּמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מְבַקְשֵׁי ד' אֵינֶנּוּ נִמְצָא כְּלָל בחו"ל. וְאָנֹכִי הִנְנִי בָּזֶה יוֹדֵעַ וְעֵד, כְּפִי קְטַנֵּי".
וכן כותב החתם סופר בתשובה במכתב שנשלח לארץ ישראל: "אוּלַי לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ הַדְּבָרִים לָאָרֶץ נְכוֹנָה, יִתְעַלּוּ וְיִתְקַדְּשׁוּ פִּי שְׁנַיִם בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, וּבְדַעַת וּבְכׇל מְלָאכָה, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה נִתְעַלָּה תַּלְמוּד בַּבְלִי עַל יְרוּשַׁלְמִי אַחַר שֶׁנִּתְקַבֵּל שָׁם וְהָיְתָה הָרְוָחָה, בַּדִּין וּבַהֲלָכָה" (שות יו"ד רלג).
לכן יש בארץ ישראל ישיבות ותלמודי תורה ובתי ספר לרוב. הם מראים את קדושת דברי חז"ל, והכול מכוחה של ארץ ישראל.
יש אפשרות לעלות לארץ ישראל כדי שלא ייגרם חילול ה'. שנוכחות עם ישראל בגלות אומרת כי הבטחת ה' לישראל לא מתקיימת. ולכן הם אומרים שהתורה לא מחייבת את המציאות. "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל פרק לו). על זה אנחנו מתפללים בכל תפילה ואומרים: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם".
אפשר לעלות לארץ ישראל כדי שכל העולם יראה שה' מלך על כל הארץ ויהיה קידוש ה' בעולם. "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם ה' אלוקים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם" (יחזקאל לו כג). וכן אנחנו מתפללים "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִֹיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם".
מתוך קידוש השם הזה נוכל להביא אור לכל העולם, "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". על זה נאמר: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב ב).
חשוב מאוד לזכור מהי המטרה של העלייה לארץ ישראל. לכן כתב הרה"ג דוד בן שמעון זצוק"ל המכונה צוף דב"ש ספר בשם "שער החצר", ובו מנה 515 שבחים של ארץ ישראל. ומרן הרה"ג אליהו זצוק"ל היה מחבב את הספר הזה ביותר ולא היה מש מתוך ידו, כי חשוב מאוד לזכור את מעלת הארץ.
כן כתב מרן הרב קוק זצוק"ל שחשוב מאוד להבין את ערך העלייה לארץ והמגורים בה. כל הגאולה תלויה בהבנה זו. "יְסוֹד הַגָּלוּת וְהַשִּׁפְלוּת הַנִּמְשָׁךְ בָּעוֹלָם בָּא רַק מִמָּה שֶׁאֵין מוֹדִיעִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶת עֶרְכָּהּ וְחׇכְמָתָהּ, וְאֵין מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, בִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל: לְהַגִּיד וּלְבַשֵּׂר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ הוֹדָה וְהָדְרָה, קְדוּשָּׁתָהּ וּכְבוּדָּה, וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה אַחֲרֵי כׇּל הַהַפְלָגוֹת כּוּלָּן, מִצִּדֵּנוּ, לְהַבִּיעַ אַף חֵלֶק אֶחָד מֵרְבָבָה מֵחֶמְדַּת אֶרֶץ חֶמְדָּה וּמֵהַדְרַת אוֹר תּוֹרָתָהּ וְעִלּוּי אוֹר חׇכְמָתָהּ וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמִּתְנוֹסֵס בְּקִרְבָּהּ" (אגרת צ”ו). ולכן חייבים לתקן דבר זה קודם בעצמנו.
חשוב שכל מי שעולה לארץ ישראל וכל מי שגר בארץ ישראל יכוון למטרה העיקרית והחשובה הזאת כשהוא עולה לארץ ובכל רגע ורגע של שהות בארץ ישראל. והדרך לעשות זאת היא על ידי כוונה בקדיש, וריצה לומר אותו בכל עת ובכל זמן.
כך כתבו חכמינו בגמרא שבשעה שאומרים קדיש בכוונה "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר, אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ. וּמַה לּוֹ לָאָב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו לְבֵין האומות. וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם" (ברכות ג ע"א). וכך מתעוררת הגאולה.
שכל הקדיש בנוי על המעלה שתהיה בעולם בעת הגאולה, שיתגדל שמו של ה' לעילא ולעילא מכל מה שאנחנו מכירים היום. כאמור בפסוק "וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'" (יחזקאל לח, כג).
עוד אמרו חכמים כי בכל קדיש אנחנו אומרים כי שם ה' יתגדל על כל העולם כשעם ישראל ייגאל. הבית יוסף (נו) אומר כי כשאדם מכוון בקדיש ואומר אותו מכל ליבו הוא שובר את כל הקליפות. מבטל את הגזירות הקשות. משבית את הסטרא אחרא ושובר את כל המנעולים.
וכוונתו היא לכל המשחיתים שקראנו לעיל, שהתורה מספרת עליהם בשעת יציאת מצרים בדמות מחבלים שניסו להפריע בדרך לארץ ישראל. לכן מלמד אותם ה' בשעת יציאת מצרים להיזהר מהמשחיתים הללו "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף". ובגמרא "תאני רב יוסף, מאי דכתיב: 'ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר?' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים; ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר: והכרתי ממך צדיק ורשע" (ב"ק ס ע"א). המשחיתים הללו יגיעו גם לארץ ישראל. כך אומרת הגמרא: "בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא - חֻצְפָּא יִסְגֵי, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תְּהֵא לְמִינוּת וכו'" (סוטה מט ע"ב).
הדרך לבטל את כל המשחיתים הללו היא להבין שהמטרה של הגאולה היא להביא את אור ה' לעולם. ואת זה אומרים בכל קדיש וקדיש. ולכן יכוון אדם בכל ליבו ובכל כוונתו בקדיש, ובעזרת הכוונה הזאת תבוא לעולם גאולה שלמה. אכי"ר.
סיפורים
אין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל
סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: באחד מביקורינו בארץ הקודש, רציתי מאוד ללמוד בישיבה בארץ, אך אבי כבר שילם עבורי על לימודים באוסטרליה. הלכנו לתפילת ותיקין בבית הכנסת של הרב, וכאשר הרב יצא מבית הכנסת, אבי שאל את הרב על לימודים בשבילי בארץ ישראל, שהרי הוא כבר שילם עבור לימודים באוסטרליה. אמר לי הרב: אם כבר שילמת, תסיים את השנה שם ואחר כך תבוא.
כעבור כחצי שנה, בביקור נוסף בארץ, הלכנו שוב להתפלל עם הרב. אחרי התפילה אבי בישר לרב שהלימודים באוסטרליה נגמרו ובאתי ללמוד תורה בארץ. הרב חייך ושמח מאוד וברך אותי: בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין.
הרב התאמץ מאוד שיכניסו אותי לישיבה טובה בארץ, ודיבר עם ראש ישיבה מסוים שיקבל אותי לישיבה ויחזק אותי בלימודי עברית וגמרא, כי לא ידעתי עברית. ראינו שזה מאוד חשוב לו. הוא גם היה אומר לי פעם אחר פעם: דע לך שיש לך זכות גדולה ללמוד תורה בארץ ישראל, מעלת לימוד התורה בארץ ישראל דווקא היא גדולה מאוד. אתה צריך להיות שמח שאתה פה.
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רגיל החפץ חיים לומר פסוק מספר עובדיה (א' י"ז): "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם". משמעות הפסוק היא שמי שיימלט להר ציון יינצל. עוד כתוב בפסוק הזה כי בני ישראל יזכו לכבוש את אלה שכבשו אותם בעבר.
הרב כהנמן סיפר כי גם הוא שמע את הפסוק הזה מהחפץ חיים. הוא פגש את החפץ חיים בסוף ימיו, כשהיטלר כבר עלה לשלטון בגרמניה והאנטישמיות הציפה את אירופה ביתר שאת וביתר עוז. החפץ חיים הרבה לדבר על המוראות הממתינות לעם ישראל. כשהרב מפוניבז' שאל את החפץ חיים מה יקרה ליהודים, ענה לו החפץ חיים כי כתוב: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ. הרעה לא תגיע לארץ ישראל.
בעקבות הדברים של החפץ חיים עלה הרב כהנמן לארץ ישראל וייסד כאן את ישיבת פוניבז' בבני ברק. ולא עוד, אלא שעל חזית בניין ישיבת פוניבז' בבני ברק מתנוסס הפסוק מספר עובדיה: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ. להורות שבזכות הפסוק הזה הוא עלה לארץ ישראל והקים את הישיבה.
מתברר כי כמו החפץ חיים, גם הרב זצ"ל הזכיר את אותו פסוק כדי להרגיע ולומר שהעתיד שלנו מובטח כאן בארץ ישראל.
סיפרה מירב עמור, בת הרב זצ"ל: תמיד כשבאו לאבא הרב זצ"ל ואמרו לו: הרב, מה יהיה? יש פיגועים, קורים דברים קשים - הרב היה מעודד, אומר לא לדאוג וחוזר על אותו פסוק: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ". מי שבארץ ישראל הוא מוגן ולא צריך לפחד. כולם עוד יגיעו לפה.
תשובה כהלכה
שמחה בשמים. אני עובדת ביד לאחים ומטפלת בבחורה שנמצאת בקשר עם ערבי כעשר שנים. לאחרונה אמה של הבחורה נפטרה, ובצוואתה נכתב שהיא מבקשת שיקברו אותה באדמה. אבל בגלל שלבחורה לא היה כסף קברו אותה בקיר. הבחורה מרגישה רגשות אשם גדולים, דבר שגם הביא אותה לחרדות גדולים. שואלת מה עליה לעשות.
מבחינה הלכתית אין הבדל בין קבורה בקיר לקבורה באדמה. אבל כשהיא תעזוב את הערבי היא תביא לאמה שמחה בשמים עד בלי די. אין לשער כלל איזה כבוד יעשו לאימא שלה בשמים בשעה שהיא תעזוב את הערבי.
מבחן בקדושה. האם ראוי לעשות מבחנים במקצועות קודש במידה וזה מוציא את החשק ללמוד?
זה יכול להוציא את החשק והקדושה. אבל באמת יש תועלת בלימוד למבחן כי הוא מדרבן לזכור טוב. ולכן תלמד למבחן. ואתה יכול ללמוד בקדושה ובשמחה ולשם שמים כאילו אתה לומד לשמה. וכך אמרו חכמים: ילמד תורה שלא לשמה ומתוך כך יבוא לשמה.
מובאות
הזקנים במקום המקדש בוכים בעת ייסוד המקדש ואומרים שהם רוצים מקדש גדול ויפה כמו שהיה הבית הראשון. הם לא מבינים את חכמת בצלאל להתחיל מלמטה ובוכים. הבכי הזה גרם עצירה בבניין הבית 18 שנה. בתוך העצירה הזאת בא המן וגזר את גזרותיו
מי שמתבונן בסיפור העגל בספר שמות ובספר דברים רואה כי כל הסיפור הוא מי ילך לפני עם ישראל לארץ ישראל. בוודאי שלא עגל הזהב, אבל חשוב לדעת אם מלאך ילך לפניהם או שהשכינה תלך לפניהם
