בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה
הקמת התורה על ידי שלטון
בסוף פרשת "כי תבא" קובל משה על כך שבמשך ארבעים שנה בני ישראל היו רדומים, "כחולמים". הם לא שמו לב לנוכחות ה' למרות שמול עיניהם היו "הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם, וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט ג).
ביום ז' אדר שבו נפטר משה נפקחו להם הלב והעיניים. "שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ"ש בפרשת וילך 'ויתנה אל הכהנים בני לוי' באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר: לא לכם ניתנה לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר. ועל זאת אמר להם: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" (רש"י שם).
היום המדובר הוא יום פטירתו של משה. כך כתוב בפרשת "וילך": "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לא אוכל עוד לצאת ולבא" (דברים לא א). ביום שמורה הדרך שלהם מסתלק הם חייבים לפקוח את העיניים. לוקחים אחריות ונהיים לעם: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז). בזכות פקיחת העיניים הם מכירים בגדלות ה': "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ". לקיחת האחריות מעלה אותם מדרגה גם בעיני ה': "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (דברים כו).
ביום הזה נאמר הציווי לברכות בהר גריזים וקללות בהר עיבל: "וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע. הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְּוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים וכו' הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה" (סוטה לב ע"א). הברכה האחרונה והקללה האחרונה הן הברכה על הקמת התורה והקללה על חוסר הקמתה. פונים כלפי הר גריזים ואומרים: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם". אחר כך פונים כלפי הר עיבל ואומרים: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם".
הגמרא שואלת: "וכי יש תורה נופלת?" (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד מובא ברמב"ן דברים כז כו). הסביר רבי שמעון בן חלפתא, שמדובר במצווה שמכוונת בעיקר לבית הדין ולאישי ציבור שתפקידם הוא לא רק לדון את ישראל, אלא בעיקר לחזק את מעמדה של התורה בעם ישראל ולדאוג לקיום כל מצוותיה.
בירושלמי שם משמע שהמלכות מקימה את התורה. לכן הציווי הזה נאמר לעם ישראל סמוך לעת כניסתם לארץ, בעת שהם צריכים לתת את דעתם על הקמת מלכות ושלטון כמו כל עם: "דאמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל: על הדבר הזה קרע המלך יאשיהו את בגדיו ואמר: 'עלי להקים'". שכאשר שיפצו את בית המקדש בימי יאשיהו מצאו שם את ספר התורה שכתב משה. וכשקראו בו ראו שיש דברים רבים שהם עדיין לא מקיימים כמו שצריך. קרע המלך יאשיהו את בגדיו והבין שהאחריות על הדבר הזה היא שלו, אסף אֵלָיו את כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל. קרא באזניהם את כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית שנמצא בבית ה' וכרת איתם ברית.
אח"כ הוציאו את העבודה הזרה שהייתה בערי ישראל, חיזקו את בניין בית המקדש וחיזקו את העם לשמור את מצוות ה' ולעשות את קרבן הפסח כהלכתו. "כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה". זה נקרא להקים את התורה.
החובה להקים את התורה היא של כל מנהיג. וכשהמנהיג עושה את תפקידו, באה לו ברכה הגדולה. כשהמנהיג לא עושה את תפקידו – קורה ההפך. "אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל 'ארור'". כך כתב הרמב"ן: "ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, הרי זו ארור".
הדוגמה הכי כואבת למלך שלא קיים את תפקידו היא של המלך צדקיהו, בנו של המלך יאשיהו. כאשר צדקיהו מולך הוא לא מקים תורה, ועליו נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'". בדיוק בגלל העצלות והרפיון שלא הקים את התורה בעם ישראל (סנהדרין קג).
העניין הזה לא שייך רק למלכים ומנהיגים. הוא שייך לכל מי שממנה מנהיג. כך אמרו חכמיו כי כל מי שיכול להשפיע על הציבור ולא משפיע – נתפס על עוונם (שבת נד ע"ב). ש"כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְלֹא מִיחָה - נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. (יכול למחות) בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ (ולא מיחה) - נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. (יכול למחות) בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ - נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ". על כן אנחנו מבקשים בברכת אהבת עולם "אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה".
וכותב רבנו יונה כי מחאה מתבצעת בימינו על ידי מינוי מנהיג. "נָכוֹן הַדָּבָר לִבְחוֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת, וְלַחֲזוֹת מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, לְתִתָּם רָאשֵׁי הַשְׁגָּחָה עַל כָּל שׁוּק וּמִגְרָשׁ מִשְׁכְּנוֹתָם, לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁכֵנֵיהֶם וּלְהוֹכִיחָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וּלְבַעֵר הָרָע". כך אנחנו מקיימים חלק ממצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּא עָלָיו חֵטְא" (רבנו יונה. ויקרא יט, יז - שערי תשובה השער השלישי - אות עג). ואם אדם יכול לבחור מנהיג טוב שיכול לתקן ולא בוחר - הרי אשמת הציבור תלויה בו.
יש נמנעים מהבחירות בגלל שהמועמדים נראים כאנשים שרצים אחרי הכבוד, וכל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו (עירובין יג ע"ב). על כן נראה להם שכל העיסוק בבחירות לא שייך לקדושה. נוסיף לזה את המנהג המקובל אצל חלק מהפוליטיקאים להבטיח ולא לקיים, והרי לך סיבה למה יש אנשים שמתרחקים מהפוליטיקאים ומהבחירות.
יש נמנעים ואומרים: בשביל מה להצביע? הרי הגמרא (ברכות נח ע"א) אומרת שכל המינויים הם משמים, "אפילו ריש גרגותא משמיא קממנו לה". גם ההחלטות שלהם משמים. כמו שהפסוק (משלי כא א) אומר: "פַּלְגֵי מַיִם, לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". כמו שראינו כי הקב"ה הכביד את ליבו של פרעה שלא יוציא את בני ישראל ממצרים.
התשובה היא מאותו עניין עם המלך פרעה. למרות שהקב"ה הכביד את ליבו - משה היה חייב להשתדל להוציא את ישראל ממצרים. לשנות את ליבו של פרעה, להתפלל, לזעוק ולעשות כל מאמץ. הוא לא אמר: אם אלוקים הכביד את ליבו של פרעה – אני פטור מלנסות להוציא את ישראל ממצרים. כך ממש היה עם מרדכי היהודי שהשתדל בכל כוחו לבטל את גזירת אחשוורוש והמן אע"פ שאחשוורוש היה המלך של העולם, וגזירת המן נגזרה ונחתמה גם בשמים.
צריך לזכור כי השפעת מנהיגי הציבור היא באלפי דברים שקשורים לחול, אבל גם באלפי דברים שקשורים לקודש, כגון התנהלות הכשרות, מצב בתי העלמין, העירובין, הנישואין, שיעורי התורה, בניין מקוואות והטיפול בהם ועוד. כל אלה נושאים חשובים ביותר וצריכים למנות את האדם היותר טוב שיעשה אותם.
גם בניית מבנים לבתי הספר היא בסמכות הממשלה, וזה יכול להיות "ביטול תורה" עצום או "קיום תורה" עצום. כל מי שהשתתף בבחירתו של ראש ממשלה מוצלח – יש לו שותפות בכל המצוות שנעשו על ידו במשך כל שנות כהונתו, ביניהן כל ההחלטות הטובות שקשורות למבני חינוך. לכל החלטה כזאת יש השלכה בעניין חינוך של מאות תלמידים למשך שנים רבות, סיוע למשפחות חלשות, גמילה מסמים ועוד. אם כל הדברים הללו מתנהלים טוב – מי שבחר בטוב שותף לכל המצוות הללו. גם תמיכות של הממשלה בארגונים שונים הוא נושא הלכתי, כי הלוקח מכספי הציבור הוא כמו גוזל ציבור, וכל המועל בכספי רבים אין לו תשובה.
ממשלה מחליטה החלטות שקשורות לחיי אדם. האם יצביעו בעד לתת נשק לאויבים? האם יצביעו בעד לתת חלקים מארץ ישראל למרצחינו? נתינת אדמה מארץ ישראל לאויבינו היא גם איסור תורה וגם סכנה. לתת נשק למחבלים – זה גם איסור תורה וגם סכנה של חיים. ההחלטה האם להגיב על ירי טילים היא חשובה מאוד ויש בה הצלת נפשות רבות. מדי יום הממשלה מחליטה החלטות שקשורות בחיים של התושבים, ובבחירות אנו קובעים מי יהיו האנשים המחליטים.
גם נושאים שקשורים להשקעות חומריות בסוף משפיעים על החיים. הגמרא במסכת כתובות (קיב ע"א) מספרת על "רבי חנינא מתקן מתקליה", ומפרש רש"י: "מתקן מתקליה - משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים". גדולי החכמים השתדלו שהרחובות יהיו יפים ומסודרים, שלא יצא על הארץ שם רע. תיקון כבישים בימינו גם מציל חיים. גם קידום בניית בתי חולים היא נושא של פיקוח נפש, וזה בוודאי נושא הלכתי.
על כל הנושאים החומריים הללו כתב בשו"ת מהר"ם אלשיך (נט) כי הם קודש וחשובים לפני ה': "הולכין אחר הרוב בין במה שהוא מיגדר מילתא במילי דשמיא בין במה שהוא לתיקון העיר במילי דעלמא שכיון שהוא תיקון לכולל לא חיישינן אם יהיה רווחא להאי ופסידא להאי. דתקנת הכולל עדיף כענין להתנות על המדות וכו' וכיוצא מעניני צרכי העיר ותקנותיה ע"פ טובי העיר כי תקנות אלו במילי דעלמא לצורך הנהגת העיר חשובות לפני הקדוש ברוך הוא. כי בגלל הדבר הזה ירבה שלום בארץ ובשמוע המיעוט אל הרוב ישקוט מדון כי יהיו ישראל כאיש אחד חברים ומרבים שלום בעולם".
בגלל חשיבותו של שלטון נכון ציוותה התורה: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז). וכך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים א: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה". ומינוי מלך הוא על פי נביא. "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו".
מסתבר שיש מלכים שלא מונו על ידי נביא ועדיין נקראים מלך. כן כותב הרמב"ם בהלכות חנוכה (פרק ג א): "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני", וזו מלכות שלא הייתה על פי נבואה. וכך כותב הרמב"ם (בהלכות סנהדרין פרק ד יג): "ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל".
ואין הכוונה לראשי גלויות שבבבל דווקא, אלא גם ראשי אלפי ישראל. כך כתב הרדב"ז (מלכים ג', ח'): "מלך - שהומלך על פי נביא, או שהסכימו עליו כל ישראל". וכן כתב קרן אורה (הוריות דף יא עמוד א): "אלא נראה דהדבר תלוי בעם, וכל שקבלו עליהם אותו למלך מחוייבים לסור אל משמעתו. וגם בהם הדבר תלוי להורידו מגדולתו, כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"א) שדוד כל הימים שברח מפני אבשלום היה מתכפר בשעירה כהדיוט, אף על פי שנמשח תחילה ע"ש הדיבור. וכן משמע פשטיה דקרא מקרב אחיך תשים עליך מלך, דשימת המלך תלוי בעם".
כן כתב הרב קוק (משפט כהן תסד): "אותם שהוסכמו בעמדתם לכתחילה, בשביל האומה בהנהגתה הכללית, גם הארצית, כמלכי בית חשמונאי, וגם נשיאיהם, פשיטא דלא גריעי מראשי גליות שבבבל".
על המלוכה החלקית הזאת אנחנו קוראים בספר שופטים, שהם היו מנהיגי הציבור ולא רק יושבים בבתי הדין. ואין הדבר בהנהגה בעלמא אלא במצווה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים ט זיח). כך היו שמשון, גדעון, דבורה ויפתח, שופטים מנהיגים, וכך מצווה התורה למנות שופטים מנהיגים בכל עיר ועיר. ולמה הם נקראים שופטים? כי למנהיגים יש סמכויות של שופטים, ופעמים רבות דייניהם דומים לדיינים בבית הדין. כך כתב הרמ"א (ח"מ סימן ל"ז): "טובי העיר הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים. ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה".
סמכות המנהיגים השופטים לנהל את המדינה כמעט כמו מלכים נלמדת מהפסוק (עזרא י) "וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ, וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". יש פה גם שרים וגם זקנים שהיו בימי עזרא, הם לא היו מלכים. אעפ"כ הייתה להם הסמכות להפקיר את רכושו של אדם שלא ממלא אחר ההוראות. מכאן למדו חכמים כי למנהיגי העיר, שנחשבים כבית-דין של הציבור, יש רשות להפקיע רכוש, למרות שהם לא מלכים אלא רק מנהיגים. שהרי הפסוק אומר "כַּעֲצַת הַשָּרִים וְהַזְּקֵנִים" (יבמות פט ע"ב). כמו כן ראינו את יהושע והשופטים שאחריו שהוציאו את עם ישראל למלחמה אע"פ שהם לא היו מלכים (ראה רמב"ם סנהדרין פרק כד. כל מה שאמרנו הוא רק בממשלה שנשענת על רוב יהודי. לא בממשלת מיעוט שנשענת על תמיכת נכרים).
גם בימינו אנו קוראים לסמכות ראש הממשלה "מלכות" שאנו אומרים "דינא דמלכותא דינא" ועל פי זה משתמשים בכבישים שהמדינה סוללת, למרות שלפעמים יש צורך להפקיע את האדמה. גם הכסף לבניין הכביש מופקע מהאנשים באמצעות מיסים שהם משלמים. אנו לא אומרים שזה גזל ואסור להשתמש בכביש, שהרי "דינא דמלכותא דינא". מכאן נלמד שבכמה וכמה עניינים לשלטון בישראל יש דין של מלכות. אע"פ שהוא לא תחליף, חלילה, למלכות בית דוד שאנו מקווים ומתפללים להופעתה בקרוב.
בספר קהלת (י טז) כתוב: "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ". אוי למדינה שהמלך נער ובבוקר השרים מטפלים בהנאת עצמם. אוכלים ושותים ורק אחר כך מטפלים בצורכי הציבור. לעומת זאת "אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי". אשרי המדינה, אשרי הארץ שהמלך לא משועבד לתאוות שלה. המלך הוא בן חורין ולא מחויב לכל מיני בעלי הון. השרים אוכלים בזמנם. אנשים גיבורים שלא עוסקים בשתייה ובבילויים.
הגמרא (פסחים קיב ע"א) אומרת ששבעה דברים ציווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו, ואחד מהם הוא "אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים". שתלמיד חכם טרוד בלימודו, והמנהיג צריך להיות טרוד בעסקי הציבור. זו הסיבה שבגללה אין לגור בעיר שראש העיר בה הוא רופא (פסחים קיג ע"א), "מפני שטרוד ברפואותיו ואינו עוסק בצרכי ציבור" (רשב"ם).
גאון עוזנו ותפארתנו, בעל הבן איש חי, הסביר טעם נוסף למה לא למנות ראש עיר רופא: "נראה לי הטעם כי הרופא מתנהג בשעות היום והלילה על פי משפטי הרפואה, הן בזמן האכילה, הן באויר שתמיד יחשוב עתה האויר מצונן הרבה או חם הרבה וצריך להסגר בבית שיזוק אם יצא חוצה, או הרוח מנשב קשה ויזיק, וכן עתה הגיע זמן אכילה ואם יעבור יזיק לגופו. או יזדמן שיש לו מעט כאב הראש או איזה מיחוש קל והוא מבטל השגחתו עת זו, וממילא ישארו צרכי העיר בלתי השגחה כאשר יזדמן איזה צורך בעתים אלו, דבאמת ראוי שהראש המשגיח לא יעצרוהו הגשם והחום והשרב והרעבון והצמאון והיגיעה והטורח, וירוץ כסוס בעסקי ציבור בכל עת שיזדמן לו עסק בשבילם" (בניהו בן יהוידע).
גם כשהמנהיגים אינם מושלמים, הם צריכים להשתמש בסמכות ולנהל את ציבור. "שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן? פְּלוֹנִי כְּאֶלְדָד וּמֵידָד? פְּלוֹנִי כְּנָדָב וַאֲבִיהוּ?" לכן לא נתפרשו שמותיהם של שבעים הזקנים. "לוֹמַר לְךָ, יְרֻבַּעַל בְּדוֹרוֹ - כְּמֹשֶׁה בְדוֹרוֹ. בְּדָן בְּדוֹרוֹ - כְּאַהֲרֹן בְּדוֹרוֹ. יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ - כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֲפִלּוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים, וְנִתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, הֲרֵי הוּא כְּאַבִּיר שֶׁבָּאַבִּירִים".
"וְאוֹמֵר, 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם' (דברים יז). וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ, שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁלֹּא הָיָה בְיָמָיו? הָא אֵין לְךָ לֵילֵךְ אֶלָּא אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁהָיָה בְיָמָיו. וְאוֹמֵר, 'אַל תֹּאמַר, מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'" (קהלת ז. ראש השנה כה).
כן כתב הבית יוסף (חושן משפט סימן ב): "כתב הרשב"א (תשכ"ט) על תקנת הקהל כל צבור וצבור במקומם כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות וקיימות לכל ישראל". ומקורו במרדכי (בבא בתרא - אות תפ) שהסביר בשם רבנו תם כי הסכמת אנשי העיר היא באמצעות נציגיהם טובי העיר. "ופירש ר"ם הטעם דטובי העיר הוי בעירם למה שהובררו כמו גדולי הדור בכל מקום.
כן כתב בשו"ת רבי אליהו מזרחי: "ועוד דפירוש טובי העיר בכל מקום אינו רוצה לומר היותר חכמים או היותר זקנים או היותר עשירים אלא היותר משתדלים בצרכי צבור, שכל צרכי הקהל נעשו על ידם ועיני כל הקהל תלוים בהם לכל צרכיהם מעניני סדור הצדקות וההקדשות וכיוצא בהם ונקראים בעבור זה ראשי הקהל מאחר שכל צרכיהם נעשים על פיהם" (הרא"ם נג). בגלל סמכותם כתב הרא"ש: דפשוט הוא דמה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין" (כלל ו' סימן י"ט. והביא דבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן נ).
אנו עוסקים בבחירות של מנהיגים שיש להם קצת דיני מלכות. אבל אנחנו רוצים את הדבר האמיתי. מנהיג שכולו ענווה וקדושה. מנהיג שכולו עוז ועוצמה. מנהיג שכולו דבק בשם ה'. מנהיג שכולו קודש קודשים.
אנו מתפללים על מלכות בית דוד. על מלך המשיח שנאמר עליו: "הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'" (זכריה ו). "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (ירמיה כג ה). אמן ואמן.
