ביום שבעה עשר בתמוז החלו צרות החורבן, ומיום זה חלים דיני שלשת השבועות הנקראים "ימי בין המצרים" ונמשכים עד לתשעה באב (יום חורבן בית המקדש הראשון והשני). בימים אלו, ממעטים בשמחה ומחול עקב הצרות הרבות שפקדו את עם ישראל בתקופה זו.
כיוון שי"ז בתמוז חל בשבת, הצום נדחה להיום (ראשון) והוא החל בעלות השחר וימשך עד לצאת הכוכבים בשעה 20:18.
לתפילות ביום הצום, מוסיפים אמירת "עננו" וקוראים בתורה את פסוקי הקריאה לתעניות המתחילים מ"ויחל משה" מתוך פרשת "כי תשא" שבספר שמות.
חמש פורענויות באותו יום
ביום שבעה עשר בתמוז עצמו, אירוע חמש פורענויות שבגינם נקבעה התענית:
נשתברו הלוחות - כשירד משה רבינו מהר סיני, שם קיבל את לוחות העדות, ראה את העגל והמחולות שעשו בני ישראל ושבר את הלוחות.
הובקעה העיר - בחרבן בית ראשון, ביום שבעה עשר בתמוז, הובקעו חומותיה של ירושלים וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר. אמנם גם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר, בט' תמוז. אך מכיוון שסמוכים התאריכים זה לזה, קבעוהו ביום י"ז בתמוז.
בוטל התמיד - בחרבן בית ראשון, בתשעה בתמוז נפרצו חומות העיר, אך להיכל ה', בית המקדש, עדיין לא יכלו האויבים להיכנס, אולם ההיכל היה במצור. בכל יום היו מקריבים בבית המקדש בבוקר ובערב שני כבשים – קרבן תמיד, וביום זה, י"ז בתמוז, כבר לא מצאו הכוהנים כבשים להקריב וכך בוטל התמיד.
נשרפה התורה - לאחר ששודדים התנפלו על שיירה של עבדי הקיסר הרומאי, שלח הקיסר חיילים למקומות הסמוכים למקום השוד על מנת לאסר את תושבי האזור, זאת כעונש על שלא מנעו מהשודדים להתנפל על עבדיו. אחד מאנשי הצבא, אפוסטמוס הרשע, לקח ספר תורה ושרפו באש. ('מתוך ספר התודעה' לרב אליהו כי טוב) יש לציין שבסיפור זה יש גירסאות שונות.
הועמד צלם בהיכל - יש הסוברים שגם במעשה זה מדובר על אפוסטמוס הרשע, שבאותו היום העמיד גם צלם, פסל של עבודה זרה, בהיכל ויש שאומרים שמדובר על מנשה בן חזקיהו המלך, שביום י"ז בתמוז עשה צלם והעמידו בהיכל.
| "צום הרביעי... לששון ולשמחה..."
לעתיד לבוא יש הבטחה שימים אלו יהפכו לששון ושמחה ולא יהיה עוד אבל ועצב: "כה אמר ה' צב-אות: צום הרביעי (י"ז בתמוז, החודש הרביעי מניסן) וצום החמישי (תשעה באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת) יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו".
