פרשת ניצבים תשע"ח
טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ
ניצבים - תמצית כל הנבואות
לֹ֤א תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹֽא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב
הרמב"ם כותב כי פרשת ניצבים כוללת בתמצית את "כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (הלכות מלכים יא א). העתיד לבוא על העם וגם על הארץ; גם בגלות וגם בעת הגאולה. על מצב ארץ ישראל בתקופת הגלות נאמר: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים כט כב).
ובאמת זה אחד הפלאים שהיו בארץ ישראל במשך 1900 שנה. "כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (רמב"ן ויקרא כו טז). יש הרבה עדויות על היותה של הארץ זבת חלב ודבש בעת היותנו על אדמתנו בבית ראשון ושני, ויש עדויות ותמונות ומפות שמלמדות כי הארץ הזו הייתה שוממה יותר מכל מקום אחד.
וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ
אחרי תיאור הגלויות מתאר משה את תהליך הגאולה, והפלא היותר גדול הוא שהתיאור הזה מתממש בשנים הללו מול עינינו, עד הפרט האחרון. כך הנבואה בעניין קיבוץ הגלויות, כך בעניין כיבוש הארץ. כך חוזרת הארץ להיות זבת חלב ודבש. הפריון גדל והשפע מתרבה וברוב המקרים נמצאת ישראל בעשר המקומות הראשונים בעולם מבין 187 מדינות, אם לא במקום הראשון.
בהמשך מתארת התורה שבמקביל להצלחת עם ישראל באות מכות לאויבי ישראל ולשונאיו. "וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" (דברים ל ז). גם בברכות של ראש השנה אנחנו מזכירים את האויבים ואת השונאים. "ייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". חכמינו אומרים שההבדל בין אויב לשונא הוא הבדל בין קרוב שרוצה להזיק בפועל ממש לבין שונא שמזיק מרחוק.
הפסוק אומר כי גם על אויבינו וגם על שונאינו יבואו כל האלות האלה. לפני שלושה שבועות התבשרנו כי מדינה שונאת ששמה טורקיה איבדה 41% מערך המטבע שלה. בשבוע שעבר שמענו כי מדינה אחרת של שונאים ושמה ונצואלה איבדה 95% מערך המטבע שלה. השבוע התבשרנו כי אירן, הגדולה בין שונאינו, איבדה במשך שלושה ימים 15% מערך המטבע שלה. שבירת המטבע של מדינה היא התרסקות הכלכלה שלה, היא מביאה עוני ורעב לתושביה ומונעת ממנה אפשרות להמשיך ולהזיק.
תכף נשוב
הרמב"ן כתב כי מי שרואה איך כל מה שכתוב בתורה בפרשות אלו מתרחש במציאות, מבין שאלו דברי אלוקים חיים, וגם כל מה שכתוב בהמשך הפרשה הולך להתממש. לפי זה אנו צפויים להדתה גדולה בקרוב, שהרי הפסוק שנמצא אחרי הנבואות שכבר מתגשמות הוא פסוק של תשובה. "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ל ח). ויהי רצון במהרה בימינו אמן.
עיקר העיקרים – האם אתה מכונה בשם ישראל?
לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ
מה הוא הדבר שגורם גלות כל כך חמורה או גאולה כל כך גדולה? הפסוקים בפרשה אומרים כי הכול תלוי בנכונות של אדם להיכנס לברית אבות. יש כאלה שאומרים שהם לא מתכוונים לעשות חטאים, אבל הם לא רוצים להיות חלק מבריתו של אברהם אבינו. "וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ". על האדם שלא נכנס לברית אבות אומר משה: "לֹא־יֹאבֶ֣ה ה֘' סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־ה֤' וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה ה֙' אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם" (עיין אור החיים הקדוש).
אדם כזה יקבל את מלוא העונש על כל חטא שיחטא. הוא לא ערב עם הציבור, ואף אחד לא יהיה ערב בעדו בשעת הצורך. הגמרא (עירובין יט ע"א) מספרת כי אנשים שנכנסו לגיהינום בגלל חטאיהם ושייכים לברית יעלו על ידי אברהם אבינו ויתקבלו על ידו. "הַהוּא דִמְחַיְּיבֵי דִּינָא דְּגֵיהִנָּם חֲדָא שַׁעְתָא, וְאָתִי אַבְרָהָם וּמְקַבֵּל לְהוּ, וּמַסִיק לְהוּ, לְבַר מִיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל כְּנַעֲנִית, וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ". פרט ליהודי שהתחתן עם נוכרייה וליהודי שמושך בערלתו להסתיר שהוא נימול. את האנשים הללו אברהם לא מוציא מגיהינום, כיוון שהם ויתרו על הברית והחיבור לעם ישראל.
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ
אחד הפלאים שהתרחשו לפני קיבוץ הגלויות הגדול שהתרחש במאה השנים האחרונות הוא שיבת היהודים אל עם ישראל, וזניחת נישואי התערובת וההתבוללות. רובם הגדול לא חזר לשמור מצוות במידה מלאה, הם חזרו להיקרא יהודים, וזה הביאם לעלות לארץ ולהגן במסירות נפש על אחיהם. כך היה עם כל המתבוללים שחזרו בהם והבינו שהתיקון של עם ישראל לא יהיה בשכחת עמו וארצו, אלא בזכירתם ובזכירת ברית אבותם.
זה שנאמר בתחילה פרשת הגאולה, כי אחרי שנראה את נוראות הגלות – "וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ" – נתעורר להבין שדרכנו לא נכונה, "וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־ לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה", ונחזור בתשובה למה שנצטווינו היום. "וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ" (ל א-ב). ומה ה' ציווה באותו יום? להישאר בברית אבות. לא לפרוש מעם ישראל. לא להתבולל. להמשיך ולהיקרא יהודי. אחר כך תבוא גם שמירת המצוות, כפי שכתוב בהמשך הפסוקים: "וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל ה֑' וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם" (ל ח).
כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו
לימוד דרך ה' – יראת שמים, ענווה
על החשיבות שלא לפרוש מן הציבור וללכת יחד איתו אנו קוראים במזמור "לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא" (תהילים כה), מזמור שנאמר בנפילת אפיים ועוסק במחילה על החטאים. בפרק זה מדבר דוד חמש פעמים על חשיבות שמירת הדרך, ופעמיים על שמירת האוֹרַח (יותר מכל פרק אחר בתהילים). מדברי דוד המלך משמע כי אם אתה בדרך הנכונה, אפילו אם טעית תוכל לבקש סליחה וייסלח לך. "חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ ה': טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ". וכן "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא". אבל מי שלא נמצא בדרך הנכונה, לא ייסלח לו.
תיקון חטא העגל בהבנת דרך ה'
ארבע החמישיות מעם ישראל שנשארו במצרים ולא הלכו בדרך לארץ ישראל – נמחקו ולא נותר מהם מאומה. הם לא באו איתנו לדרך, לכן לא יאבה ה' סלוח להם. לעומתם, אלה שהלכו אחרי ה' במדבר, נשארו בחיים אע"פ שחטאו בעגל, אלוקים סלח להם בסופו של דבר כיון שהם בדרך. זה ההבדל בין היהודים שנמצאים בארץ ישראל ועושים ברית מילה אבל אינם שומרים על כל המצוות לבין אלה שנישאו לנוכריות והתבוללו בארצות ניכר (עיין שמות לב ח. דברים ט יב, ט טז, יא כח, יג ו. כן עיין שמות לג יג).
הליכה בדרך ה' – מימוש צלם אלוקים שבאדם
הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
יש עוד משמעות להליכה בדרך ה' והיא אימוץ המידות של ה'. כך מסבירים חכמינו את הפסוק "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן" (דברים יג ה). הגמרא מקשה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ד) 'כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֵל קַנָּא'. אֶלָּא הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; מָה הוּא הִלְבִּישׁ עֲרֻמִּים, דִּכְתִיב, (בראשית ג) 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם', אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרֻמִּים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב, (שם יח) 'וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא', אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים, דִּכְתִיב, (דברים לד) 'וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי', אַף אַתָּה קְבֹר מֵתִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב, (בראשית כה) 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ', אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים. 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם'" (סוטה יד ע"א). משמע שמדובר באימוץ המידות של ה'. וכן פירש רש"י (על דברים פרק יא פסוק כב). "ללכת בכל דרכיו" – "הוא רחום ואתה תהא רחום. הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים".
כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו
עד כמה חשוב לאמץ את מידות ה' אנו לומדים מדברי רבא, שאמר כי מי שמוותר למצערים אותו – לא מדקדקים איתו משמים. "אָמַר רָבָא, כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע'. לְמִי 'נוֹשֵׂא עָוֹן'? לְמִי שֶׁ'עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע'". ועל זה מביאה הגמרא סיפור על רב הונא שחלה. "רַב הוּנָא בְרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חָלַשׁ, עָל רַב פַּפָּא לְשִׁיוּלֵי בֵיהּ, חֲזָא דְחָלִישׁ לֵיהּ עָלְמָא, אָמַר לְהוּ, עֲיבִידוּ לֵיהּ זַוְדָתָא", אמר רב פפא לבני הבית שיכינו לו תכריכים. לְסוֹף – אִיתְפַּח נתרפא. והיה מתבייש רב פפא לראות את רב הונא בריה דרבי יהושע. "הֲוָה קָא מִיכְסִיף רַב פַּפָּא לְמֶיחֱזֵיהּ. אָמְרֵי לֵיהּ: מַאי חָזִית? אָמַר לְהוּ: אִין, הָכִי הֲוָה, וְאָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְלָא מוּקִים בְּמִילֵיהּ, לָא תוּקְמוּ בַהֲדֵיהּ". פעם אחת נפגשו רב פפא ורב הונא בנו של רבי יהושע, ואמר רב הונא לרב פפא: דע לך שבאמת נגזרה עלי גזירת מיתה ח"ו. וכיוון שאני משתדל לסלוח למי שפגע בי, האריכו לי את שנותיי.
הליכה בדרך ה' – מימוש צלם אלוקים
והסביר הרמ"ק (רבי משה קורדובירו זיע"א), כי בהליכה במידות ה' זוכים לדבוק בה' ולממש את צלם אלוקים שבתוכנו. ש"האדם ראוי שידמה לקונו". על כן הוא צריך להידבק במידותיו של הקב"ה "ואז יהיה בסוד הצורה העליונה בצלם ודמות". שהעיקר הוא הדמיון לה' בהנהגות ובפעולות. "ומה יועיל לו היותו בצורה העליונה דמות תבנית אבריו, ובפעולות לא ידמה לקונו?" (חסד לאברהם מעין ז - נהר - כז משם הרמ"ק ב'תומר דבורה' פרק א).
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן
אדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים
המשנה (ראש השנה טז ע"א) כותבת: "בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר 'הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂהֶם'. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם". ובגמרא נאמר כי לדעת רבי ישמעאל אדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים.
אדם נידון ביום שנוצר בו, נדון בו ונסלח לו
כתב הר"ן (על ראש השנה טז ע"א) כי מובן למה ר"ה לאילנות נתקן בט"ו בשבט, כי ביום זה עלה כבר שרף באילנות. ומובן למה בפסח נידונים על התבואה, כי זה זמן גידולה. וכן מובן למה בסוכות נידונים על מים ובשבועות על פירות האילן, שזה זמנם. אבל למה אדם נידון בראש השנה יותר מבשאר הימים? ועונה כי אנו פוסקים בעניין זה כמו רבי אליעזר, שסובר כי בתשרי נברא העולם ובראש השנה נברא האדם (שהתחילה בריאתו בכ"ה אלול). ומה שכתוב בגמרא (כז') "זה היום תחילת מעשיך" - הכוונה על בריאת האדם.
"נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון. (שעה) ראשונה עלה במחשבה. בשניה - נתיעץ עם מלאכי השרת. בשלישית - כנס עפרו. ברביעית – גבלו. בחמישית – רקמו. בששית - עשאו גולם. בשביעית - זרק בו נשמה. בשמינית - הכניסו לגן עדן. בתשיעית – נצטוה. בעשירית – סרח. באחת עשרה – נדון. בשתים עשרה - יצא בדימוס (יצא לחופשי, נסלח לו ולא מת בו ביום). אמר לו הקב"ה לאדם הראשון: זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום הזה ויוצאין בדימוס".
רבי יהושע ורבי אליעזר – דברי אלוקים חיים
מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר מוכרת ומפורסמת. "תניא רבי אלעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדו שרה, רחל ולאה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושוע אומר: בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות וכו'". והגמרא אמרה כי המילים שנאמרות בתפילת ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך" הן כדעת רבי אליעזר. והקשו שם בתוספות איך אנו מתפללים תחילת מעשיך על תשרי, הרי קיימא לן כרבי יהושוע, והוא אומר שבניסן נברא העולם ובניסן נברא אדם הראשון? "אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן" (ראש השנה כז ע"א).
וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ
בברייתא יש ארבע דעות נוספות. לרבי מאיר כולם נידונים "בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים". לדעת רבי יהודה "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים". לדעת רבי יוסי "אדם נידון בכל יום שנאמר 'ותפקדנו לבקרים'". ולדעת רבי נתן "אדם נידון בכל שעה שנאמר 'לרגעים תבחננו'".
שואלת הגמרא: למה אנחנו מתפללים בכל יום על החולים? הרי כבר נכתבנו בראש השנה ונחתמנו ביום הכיפורים. "אָמַר רַב יוֹסֵף, כְּמָאן מַצְלִינָן הָאִידְנָא אַקְצִירֵי וְאַמְרִיעֵי? כְּמָאן? - כְּרַבִּי יוֹסֵי". כדעת מי אנו סוברים כשאנו מתפללים בכל יום על חולים וכד? כדעת רבי יוסי שאמר שאדם נדון בכל יום. "וְאִי בָעִית אֵימָא, לְעוֹלָם כְּרַבָּנָן - וּכִדְרַבִּי יִצְחָק, דַּאֲמַר רַבִּי יִצְחָק, יָפָה צְעָקָה לְאָדָם בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין". ואפשר לומר שאנו סוברים כמו חכמים וכמו כן סוברים כי גם אחרי גזר דין אפשר להתפלל ולשנות את הגזירה.
גזירה חלקית
התוספות (ראש השנה טז ע"א) שואל על התירוץ הראשון, שאומר כי התפילה היא לפי דעת רבי יוסי: האם חכמים לא היו מתפללים על רפואה ב"רפאנו", או על פרנסה ב"ברכת השנים"? ועוד שואלים, הרי רבי יהודה עצמו אמר במסכת שבת שהנכנס לבקר את החולה מתפלל לרפואתו. ולפי התירוץ הראשון אין מקום לתפילה, שהרי נידון ונגזר עליו בראש השנה ויום הכיפורים. ועונים התוס' כי אף אם נגזר עליו בראש השנה שיהיה חולה, לא נגזר עליו מתי יתרפא. ועל זה אנחנו מתפללים.
מתפללים שהגזירה הטובה תתקבל טוב
עוד עונה התוספות: "ומה שמתפללין ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין (דף יז ע"ב) שאם פסקו גשמים מועטין שיורידם המקום בזמנן". תירוץ זה גם מתרץ את מה ששאל הר"ן מהו זה שאומרים כי בפסח נדונה התבואה ובסוכות נידונים על המים. הרי כל המים זה לאדם, וכך התבואה היא לאדם. אם כן למה צריך דין מיוחד לאדם ודין מיוחד לתבואה? "כיון דאדם נידון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואתו ופירותיו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה".
ועונה התוספות, כי ייתכן מצב שנגזר שפע רב של גשמים לעם ישראל בשנה מסוימת, אבל בני אדם לא זרעו, או שזרעו והגשם לא התקבל טוב כי הוא בא בשיטפון. וכן בתבואה יכול להיות שפע גדול, אבל בפועל אף אחד לא יכול ליהנות ממנו כי יישרף או כי ייגנב, או כי אנשים יהיו חולים ולא יוכלו לאוכלו. כך אומרת הגמרא (ראש השנה יז ע"ב): "הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּפָסְקוּ לָהֶם גְּשָׁמִים מְרֻבִּין, לְסוֹף חָזְרוּ. לִפְחוֹת מֵהֶן אִי אֶפְשָׁר - שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָן שֶׁלֹּא בִזְמַנָן, עַל הָאָרֶץ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לָהֶם". על כן צריך שתי תפילות, אחת שתהיה תבואה ויהיו מים. ואחת שיהיו לנו כלים לקבל את הברכה.
גזירה מתוקה מסופגנייה
על הברכה ועל הכלים לברכה מספר הבן איש חי כי פעם אחת בא אליו אדם וסיפר כי הוא מנהל כספים של עשיר גדול שמסתובב ממקום למקום וקונה ומוכר סחורה. הוא סיפר כי העשיר הזה מאוד אוהב לאכול סופגניות, ובכל מקום שרוצים לסחור איתו מכבדים אותו בסופגניות. ובאה נפשו בשאלתו, כי פעם אחת נסעו עם שיירת גמלים ממקום למקום, והנה הם רואים בדרך אישה שמטגנת בצק עם סוכר ומוכרת לעוברים ושבים. ראה העשיר את המאכל האהוב עליו, עצר את שיירת הגמלים הארוכה וירד לבקש מהמוכרת שתיתן לו סופגנייה אחת. אמרה לו האישה: בשמחה גדולה, תשלם שתי פרוטות ותקבל סופגנייה חמה וטובה. אבל העשיר ביקש ממנה אחת במתנה, אמר לה: מה אכפת לך לתת לי אחת במתנה? אמרה לו: יש לך שיירה ענקית של גמלים, ומה אכפת לך לשלם על סופגנייה אחת? האם חסר לך? וכך, העשיר מתעקש לקבל בחינם, והאישה מתעקשת שהעשיר ישלם.
סיפר מנהל הכספים כי הוא התבזה מהמעמד הזה, הוציא שתי פרוטות מכסף בעל הבית שהיה בידו והעביר למוכרת הסופגניות כדי שתיתן לעשיר כביכול בחינם. היא קיבלה את הכסף בלי שהעשיר ישים לב, ונתנה לו כמה סופגניות שרצה. אבל כאן אירע משהו בלתי צפוי. מיד כשהתחיל העשיר לאכול, נתקעה לו הסופגנייה בגרון וכמעט מת, ורק בנס גדול הצליחו להצילו. ושאל מנהל כספי העשיר האם הוא צריך לעשות תשובה על כך.
ענה לו בעל הבן איש חי כי נגזר על העשיר הזה שלא ייהנה מכל רכושו, ולכן הוא לא ישן בביתו אלא בדרכים ולא נהנה מיגיע כפיו כלל. וכל מה שנהנה הוא משל אחרים. ולכן הרגישה נפשו שרק אם האישה תיתן לו סופגניות במתנה הוא יוכל ליהנות מהן. וכאשר שילמו לאישה מכספו של בעל הבית, הוא לא יכול היה ליהנות מהן ולכן הן נתקעו לו בגרון.
מסיפור זה אפשר ללמוד כי לא די בכך שיהיה שפע בעולם בגשמים או בפירות האילן. צריך האדם שייגזר עליו שיוכל ליהנות מהשפע הגדול שאלוקים משפיע בעולמו. ועל זה הוא נידון בראש השנה וגזר הדין שלו ביום הכיפורים.
תפילת רבים
עוד תשובה יש על השאלה מפני מה מתפללים בכל יום ויום אם כבר נגזרה גזירה בראש השנה ויום הכיפורים וכך עונים התוספות על-פי הגמרא בראש השנה (יז ע"ב): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁמְקָּרַעַת גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ו) 'הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנַיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ'. אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵי, וְדִלְמָא קֹדֶם גְּזַר דִּין? אָמַר לֵיהּ, 'וָשָׁב וְרָפָא לוֹ' כְּתִיב. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה גְּזַר דִּין. מֵיתִיבֵי, הַשָּׁב בֵּינָתַיִם - מוֹחֲלִין לוֹ, לֹא שָׁב בֵּינְתַיִם, אֲפִלּוּ הֵבִיא כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם - אֵין מוֹחֲלִין לוֹ. לָא קַשְׁיָא, הָא - בְּיָחִיד הָא – בְּצִבּוּר". אם כן משמע שבציבור אפשר לשנות גזר דין מרעה לטובה. ולכן אומר התוספות כי גם לפי רבי יהודה, שאומר כי גזר הדין ניתן בראש השנה, אפשר להתפלל בציבור כדי לשנות את גזר הדין לטובה.
ויהי רצון שיתקיים בנו "תחל שנה וברכותיה", ותיגזר עלינו שנה טובה ומתוקה מדבש.
