בזוית חדה - למה מושכים הרבנים הליטאיים את חתימותיהם?

רבים פונים ושואלים, בפליאה או בתרעומת, מדוע מושכים הרבנים הליטאיים את חתימותיהם מן המכתב?

יתרה מזו, לפני שש שנים חתמו גדולי הליטאים על מכתב דומה, האוסר מכירת דירות לגויים. מה נשתנה? בודאי לא ההלכה.

אולי יפתיע אתכם, אבל לשיטתם – הם צודקים לחלוטין.

מרד בשלטון החילוני

מה שמבינים היטב הרבנים הליטאיים, לא בהכרח מבין כל הציבור. הם מבינים היטב שפירושו של המכתב הזה הוא מרד בשלטון החילוני.

הממסד החילוני בנוי היום על שוויון בין יהודים לגויים, גם במחיר התפרקות המדינה היהודית. אם ערבים רוכשים דירות בשכונות יהודיות – החוק לצידם. אם ערבים מפתים בנות יהודיות – החוק לצידם. ומי שרוצה לומר אחרת, טוען בעצם שצריך להחליף את השלטון. לא להחליף שמאל בימין, אלא חילוניות בדתיות.

זהו פשר הסערה התקשורתית שמלווה את המכתב. מנשיא המדינה ומטה, כולם מרגישים צורך להתקומם כנגד המכתב.

על כן אומרים הרבנים הליטאיים: אם אתם רוצים להחליף את השלטון – זו הבעיה שלכם. אבל אם אתם רוצים את חתימתנו, כלומר אתם רוצים שאנו נשתתף במרידה הזו – בשום אופן. אנחנו לא נרגיז את הגויים.

ההתפרקות בעיצומה

המצב במדינה היום מסוכן מאד: החדירה הערבית הגיעה כבר לכל מקום ועיר, בפסגת זאב בירושלים מאות משפחות ערביות, בצפת הצפה, במושבה מגדל עשרות, בבת ים מספר גדל והולך – ובמקביל בפרדס כץ סודנים ובדרום תל אביב עובדים זרים. והרשימה עוד ארוכה.

זו גם הסיבה לכך שכל כך הרבה רבני ערים יצאו מגדרם וחתמו על המכתב: הם חווים את הבעיה הנוראה על בשר קהילותיהם. חוסר הנכונות של המדינה להכיר בבעיה כבעיה לאומית, שלא לומר להלחם בה – מפרק את המדינה לאט לאט. כבר היום במקומות רבים שליטת המדינה היא מס שפתים בלבד, ואפילו המשטרה אינה נכנסת אליהם ללא תיאום. כך באזורים ערביים בגליל ובנגב, ובשכונות ערביות בערים רבות.

את זה מבינים הרבנים הליטאיים, אולי יותר טוב מהרבה רבנים אחרים שחתמו על המכתב, ובמידה מסוימת מכינים את עצמם ואת הציבור גם לאפשרות של התפרקות המדינה ושלטון ערבי בארץ. הם לא מוכנים לקחת אחריות על מחדלי התנועה הציונית.

לוקחים אחריות

ללא ספק, הגדולים הליטאיים קוראים היטב את המפה המציאותית. השאלה שלנו, כמו תמיד, היא מה הבחירה של היהודי בתוך המציאות הקיימת.

לנו יש אמון ביהודים, ברצונם הפנימי לחיות, ולחיות כיהודים. תנועת התשובה הפרטית של עשרות השנים האחרונות מעידה על מה שטמון בכל אחד. מה שנכון במישור הפרטי, האישי, יהיה נכון גם במישור הציבורי.

ככל שהרצון היהודי מתעורר לחיות כיהודים גם במישור הציבורי, וככל שהציונות החילונית הולכת ושומטת את אחיזתה – עולה מקומה של אלטרנטיבה שלטונית, על פי תורה.  

תפקידם של הרבנים המאמינים בכך להנהיג את המאבק על הזהות היהודית, לא רק של היחידים אלא גם של הציבור כולו.