בני עקיבא: "נרכוש מוצרים רק ממפעלים שומרי שבת"

שני אנשים שלפי כשרונותיהם מתאימים למצא את פרנסתם בנהול חנות מחפשים לשכור חנות. שניהם מבינים שדמי השכירות המקסימליים שהם יכולים להציע למשכיר כדי לזכות בשכירות החנות ובאפשרות להתפרנס ממנה שוים לסך הפדיון הצפוי פחות: תשלום לספקים, שכר עבודה, תקורות שאינן דמי שכירות. מובן מכך שמי שלא יפעיל את החנות בשבת (מסבה דתית או לשפור חיי המשפחה) ויפסיד את תרומת מכירות השבת לכסוי דמי השכירות, הוא יודר מהתחרות על שכירת החנות ויצטרך למצא פרנסה אחרת בדרך שפחות מתאימה לו ו/ או פחות משתלמת לו. פתיחת חנות בשבת מושכת לקוחות לקנות בשבת במקום לקנות בימי חל, וכך מפחיתה את מספר העובדים הנחוצים בימי חל, לכן היא עשויה, במקומות מסוימים, להפחית את הבקוש לעובדים בימי חל למדה שהיא קטנה מהצע העובדים שומרי השבת (אלה מהם שדוקא עבודה בחנות היא זאת שמתאימה להם), וממילא מפחיתה את שכרם של אלה מהם שכן מצליחים למצא עבודה בימי חל. | על האפליה לרעה של שומרי שבת, עקב פתיחת חנויות בשבת, אפשר אולי להתגבר באמצעות המלצה של רבנים חשובים להמנע, גם בימי חל, מקניות אצל מחללי שבת, אבל גם אם אפליה מתקנת זאת תפתור את האפליה הכלכלית לרעת שומרי השבת, אפשר שפתרון זה יאיץ את תהליך הקטוב בין דתיים לחלוניים. | ספק אם מדינה שקובעת תנאי תחרות כלכלית שיפלו אדם בתחרות הכלכלית בגלל שהוא נשאר נאמן לדת או למורשת היהודית יכולה להחשב "מדינה יהודית", או אולי צריך להוסיף "מדינת יהודה" בשביל אלה שלא רוצים להקנס או לרדת לדרגת "סוג ב'" עקב נאמנות לדת או למורשת היהודית?! מדינה שבה לגיטימי להפלות לרעה את נאמני הדת או המורשת היהודית, אין לה עילה לא גזענית ל"חוק השבות" (אמנם, בדחק אפשר לטעון שזאת הפליה גזענית מתקנת) | מלבד זאת, חשבו על חק למניעת בעילה בהסכמה ע"י הממונה בעבודה במדינה שבה רוב האזרחים נפגע מהחק הזה ( רוב שכולל גברים וגם נשים ליברליות שמעדיפות אפשרות להתקדם דרך המטה)