ביום שבו התקיים משאל מתפקדי הליכוד נרצחו טלי חטואל ו-4 בנותיה כשהיו בדרכם להפגין באשקלון, מחבלים ירו בטלי הי"ד שהיתה בחודש ה-8 להריונה, וכשהמכונית ירדה לשולי הכביש לאחר שטלי נפצעה באורח קשה, ירו המחבלים מטווח אפס בטלי ובארבעת הילדות.
הפיגוע הרצחני בבנות משפחת חטואל בוצע בחסות הבתים הערביים שהיו בנויים סמוך ל"ציר כיסופים" - הכביש היחיד לגוש קטיף. הבתים האלו עמדו במרכזה של סאגה משפטית שנמשכה שנים ארוכות: מיד אחרי הפיגוע שבו נרצחה אהובה אמרגי הי"ד מגני טל, ושני חיילי צה"ל יהודה אלרז ואמיר מנצורי בפברואר 2002, הודיע צה"ל לתושבים של 20 מבני מגורים שהיו סמוכים לציר ובחסותם פעלו המחבלים שעליהם לפנות את בתיהם. בעלי הבתים הגישו עתירה יחד עם ח"כ דאז מוחמד ברכה, ובג"ץ הוציא צו ביניים שאוסר על הריסת הבתים. בעקבות העתירה והרמז הברור של בג"ץ, הבהיר עו"ד מייק בלס ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה כי צה"ל לא יהרוס את הבתים, וכי אם יוחלט להרוס תינתן להם אפשרות מחודשת לעתור לבג"ץ. צו ביניים נוסף הוצא חודש לאחר מכן בעקבות צווי הריסה שחולקו לבתים, ושוב הוגש בג"ץ חפוז שבו בג"ץ אסר שוב על הרס הבתים אלא אם כן יהיו "צורכי ביטחון מובהקים". בדיון שהתקיים בעתירה הוחלט על מחיקתה לאחר שהמדינה - באמצעות מייק בלס - התחייבה כי הבתים לא ייהרסו, וכי אם יוחלט להרוס אותם המדינה מתחייבת לאפשר לערבים לעתור מחדש לבג"ץ.
כך למעשה הריסת הבתים בציר כיסופים ירדה מן הפרק - אלו היו אותם בתים שבחסותם נרצחה משפחת חטואל. המחבלים התחבאו בין המבנים האלה וארבו למכונית של משפחת חטואל. הזעם בגוש קטיף היה עצום "הממשלה לא יכולה להגן על ציר של 5 ק"מ?" אמר בראיון הרב של נווה דקלים הרב אלנקווה והוסיף כי אם צה"ל מוגבל בהגנה על המתנחלים, לא תהיה ברירה למתנחלים אלא לפעול בעצמם. חבר הכנסת אורי אריאל הפנה אצבע מאשימה לבג"ץ: "האם יוכלו שופטי בג"ץ לומר לעצמם היום: 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'"?, גם ראש המוא"ז של גוש קטיף אמר "בג"ץ שלא נתן אישור לצה"ל להרוס את הבתים סמוך לציר שבחסותו יוצאים המחבלים, ידם לא יהיו נקיות כשהם לא מאפשרים לצה"ל לתת את הביטחון המלא לתושבי המדינה".
מיד לאחר הרצח נהרסו כמה מהמבנים הסמוכים ושוב הוגשה עתירה לבג"ץ שאישר בדיעבד את ההריסה אחרי שצה"ל טען כי "התקבל מידע חסוי שהצביע על סיכון לפיגוע נוסף במקום", ואכן שבוע אחר כך במהלך אזכרה בסיום השבעה שוב הגיעו 2 מחבלים מכיוון חאן יונס, מחופשים לגבר ואישה ופתחו באש - ממרחק - בשל נוכחות כוחות צה"לשנערכו להגנה על משתתפי האזכרה. בנס לא היו נפגעים. שרון ניצל את הרצח לקידום תוכנית הגירוש "המחבלים יעשו הכל נגד ההתנתקות" ובשיא של ניתוק וחוסר מודעות אמר "תוכנית ההתנתקות היא קשה וחמורה לפלסטינים".
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
למחרת, יממה לאחר התבוסה של שרון במשאל מתפקדי הליכוד, התכנסו חברי סייעת הליכוד. שרון פתח במס שפתיים "אני מכבד את תוצאות משאל ההתנתקות" והצהיר "אגיש תוכנית שונה". בסביבת שרון ניסו להסביר כי ההתנגדות להתנתקות במשאל המתפקדים לא הייתה אידיאולוגית, אלא בשל פרטים מסוימים שאותם שרון יתקן כביכול. "הליכוד היא ימין פרגמטי ושפוי שכבר מזמן הפסיק לדבר על 'אף שעל', 'שתי גדות לירדן' ו'ארץ ישראל השלמה'" אמרו אנשיו של אריאל שרון. המסר ששרון שידר לציבור הוא כי הוא יצמצם או אפילו ישנה את התוכנית, אבל האמת היא שבחדרים הסגורים הוא לשנייה אחת לא התכוון לקבל את ההכרעה הדמוקרטית במשאל אותו הוא בעצמו יזם על מנת לחייב את המתנגדים שלו לתמוך בתוכניתו. מזכירו של שרון דב וייסגלס - איש פורום החווה, סיפר כי בפגישה שהתקיימה בפורום החווה הבהיר לו שרון כי אין בדעתו לשנות את מסלול ההתנתקות.
עשרה ימים לאחר רצח משפחת חטואל אירע אסון הנגמ"שים, שהוליד את מבצע קשת בענן. מבצע "פרשי הפלדה" בזייתון נועד במקור להשמדת בתי מלאכה לייצור רקטות קסאם בשכונה שבה צה"ל כמעט ולא פעל, שם המבצע אולי רמז לתפיסה על פיה ניתן לפעול באופן ממוקד באמצעות כניסה במשוריינים ופעולה כירורגית. אבל הכל השתבש כשלפתע ביציאה על ציר צלאח-אדין (טנצ'ר) מפקד הגדס"ר עופר וינטר מגלה כי אחד הנגמ"שים איננו, לאחר חיפושים התגלה על הכביש מנוע הנגמ"ש. מרגע זה המבצע הפך ממבצע להשמדת מחרטה, למבצע לאיתור חלקי גופות של 6 החיילים שהיו בנגמ"ש שנפגע ממטען והיה עמוס בחומרי נפץ והתפרק לחתיכות שהתפזרו למרחק של מאות מטרים. הערבים מיהרו לפרסם כי הם מחזיקים בחלקי גופות של החיילים, מחבלי חמאס הזמינו צלמים ל"תערוכה" של חלקים מהנגמ"ש שהתפוצץ, ואברי אדם שטענו כי הם חלקים מ"גופות החיילים הציונים". אחד מהמחבלים רעולי הפנים לקח את אחד החלקים והחל "לשחק בו כדורגל", לקול צחוקם של אנשי החמאס וקריאות "אללה הוא אכבר" של המחבלים רעולי הפנים ועוברי אורח שעצרו כדי להביט ב"הופעה".
באתר YNET ציטטו תדרוך של "קצין בכיר" שהסביר בעקבות האסון בזייתון כי לא ניתן לבצע פעולות כמו המבצע להשמדת המחרטות בזייתון מהאוויר, כדי שלא לפגוע באוכלוסייה חפה מפשע. "לעיתים בתי המלאכה של הטילים נמצאים בקומה השנייה של בית מגורים והטיפול הוא קוסמטי ועדין". לעומת זאת צוטט אז צביקה פוגל שהחזיק בתואר "ראש מטה פיקוד דרום לשעבר" שאמר "אי אפשר שאסונות כאלה יימשכו, ואולי צריך לחשוב על זה ששכונה שמאכלסת מחרטות לייצור טילים, תיפגע כולה".
מאמר מעניין של עופר שלח מספק הצצה למה שהיתה אולי תפיסת הביטחון של צה"ל באותה תקופה, שבה הנסיגה מעזה עוד הייתה בסימן שאלה מסוים. "צה"ל מבין שבסופו של דבר נצא מעזה. הוא יודע שיש רוב בציבור התומך בכך, הוא קולט שראש הממשלה ביצע מהלך שאין ממנו חזרה לאחור, גם אם נדחה על ידי מצביעי הליכוד", הסביר עפר שלח, אך מצד שני "רוב הצמרת הצבאית עדיין משוכנעת שנסיגה חד-צדדית היא רוח גבית לטרור, שלא לדבר על השפלה לצה"ל עצמו. ולכן הרוח בצבא היא לבצע מה שנמנע ממנו לעשות בלבנון: להכות באוייב מכה עזה עד לנסיגה, כדי לסכל כל אפשרות שמישהו יוכל להכריז על נצחון וגם להאמין בכך".
ניתן להבין בקלות למה זה לא עבד. הפעילות מול הטרור אינה אפקטיבית אם האויב יודע כי הפלישות הם נקודתיות, רגעיות וכי אין מאחוריהם איום אמיתי בכיבוש והכרעה, ולכן אותה פעילות צבאית שירתה למעשה את המטרה ההפוכה מזה שבשבילו היא נועדה: צה"ל ספג פגיעות קשות תוך כדי פעילויות שהמשמעות שלהם הייתה בעיקר סמלית, אך הן הפכו באופן סמלי, לסמל של תבוסה ולתמונת הניצחון של חמאס.
שלושה גדודי חי"ר, יחידות מיוחדות, עשרות טנקים ודחפורים השתתפו במבצע לאיתור הגופות. למעשה, בדיעבד, כבש צה"ל את זייתון - מה שהוא נמנע לעשות עד כה אבל במקום לעשות זאת כדי למגר את המחבלים ואת ירי הרקטות על שדרות זה נעשה כדי לאסוף גופות. לפני שהכוחות הספיקו לצאת מזייתון, כבר הגיעה הידיעה על פיצוץ נגמ"ש נוסף - הפעם בציר פילדלפי - נגמ"ש עמוס בכטון חומר נפץ נפגע מטיל נ"ט שנורה על הנגמ"ש שעסק באיתור מנהרות בציר הצר והמסוכן.
בשמאל ניצלו את האסון כדי להפעיל לחץ על שרון להמשיך בקידום ההתנתקות למרות התוצאות של משאל מתפקדי הליכוד. ביום של האסון בציר פילדלפי התקיימה עצרת השמאל שכונתה "מחנה הרוב", עם הסיסמא "יוצאים מעזה - מתחילים לדבר". ההפגנה תוכננה מראש כתגובה לתוצאות משאל המתפקדים, על מנת להפעיל לחץ על שרון להפר את התחייבותו, וקיבלה אחרי האסון צבע חדש. בתקשורת דיווחו על 150 אלף מפגינים בכיכר רבין בתל אביב.
עמי איילון ממארגני העצרת, נאם ואמר כי נסיגה מעזה תהיה "צעד גדול לחזון הציוניות של כולנו". איילון דחף שהפינוי יתבצע דווקא ע"י שרון וממשלת הליכוד: "אני מאמין שרק מי שמרגיש עצב גדול ביום הפינוי, רק הוא יכול להעבירו בלי שנמצא עצמנו בלב מלחמת אחים". בהפגנה נאמו גם יוסי ביילין, יום טוב סמיה ועמיר פרץ. חברת הכנסת זהבה גלאון ממרצ אמרה: "האסון הנורא מחייב את ראש הממשלה לצאת ללא דיחוי מרצועת עזה". יוסי שריד אמר: "אנו שואלים את עצמנו היום, על מה נופלים החיילים - קורבנות שווא. ברור לכולם שעוזבים את השטח, אז על מה מחרפים נפשם?".
שרון זגזג בתגובתו בין ימין לשמאל. "האירועים מראים את הטבע האמיתי של ההתנהגות הברברית של הפלסטינים… אך למרות הזעזוע, ברור לנו שלטווח הארוך, דיאלוג ומו"מ הם הדרך היחידה שבה נוכל להביא לשלום ולשגשוג במזרח התיכון". קשה להבין את הדיסוננס: אם זהו הטבע האמיתי מה יעזור דיאלוג? לשרון פתרונים.
כשהגיעה הידיעה על הפיצוץ הנוסף בציר פילדלפי צה"ל החל במבצע חדש, "יד ברזל", לאיתור חלקי הגופות מפיצוץ הנגמ"ש בפילדלפי שנשא לא פחות מטון חומרי נפץ. חניכי קורס קצינים הוקפצו לחיפושים וצולמו כשהם מתכופפים על ברכיהם מחפשים בעפר שרידים מהחיילים שהיו בנגמ"ש.
תוך כדי מבצע החיפושים נהרגו שני חיילים נוספים מגבעתי מירי מחבלים מתוך אחד מבנייני המגורים במחנה פליטים ברזיל שברפיח. החיילים שאיבטחו את החיפושים היו בתוך עמדה בבית עליו השתלטו כשזקנה פנתה אליהם וביקשה לצאת מהבית כי היא רעבה. כשיצאו החיילים החוצה - נפגעו מירי צלף. הזרוע הצבאית של הפתח - גדודי חללי אל אקצה, נטלה אחריות על הירי.
החיפושים אחר שרידי גופות החיילים עמדו תחת מתקפה דו כיוונית - ירי כבד וטילי נ"ט ממבנים ברפיח ששלטו על הציר, ומתקפה משפטית נגד פעילות הריסת בתים במהלך הלחימה. בצה"ל התגוננו כי הבתים שנהרסו הם לא חלק מהתוכנית להרחבת ציר פילדלפי אלא "בסך הכל" צורך מבצעי מידי תוך כדי הלחימה.
בשבת - 3 ימים לאחר הפיצוץ, הופסקו הסריקות לאחר שבצה"ל מבינים שמיצו את כל מה שאפשר לעשות על מנת לאתר את שרידי גופות החיילים. למחרת החלה ההיערכות למבצע "קשת בענן" שהחל ביום שלישי. לאחר שכוחות צה"ל בודדו את העיר רפיח ממנה נמלטו אלפי תושבים צפונה, התמקדו הכוחות בשכונת תל סולטן, שם עברו בבתים וחיפשו מבוקשים, ונעשתה פעילות לחשיפת מנהרות. בין השאר נהרס בית המחבל שאחראי לרצח טלי חטואל ובנותיה - הפיגוע הקשה שאירע שבועיים לפני כן.
הרמטכ"ל משה יעלון הסביר שמטרת המבצע היא למנוע הברחת אמצעי לחימה: "לאחר שניסינו לשכנע את הגורמים הפלסטינים לעצור את הפעילות הזאת, אנחנו נאלצים למנוע את ההברחות בעצמנו". לפי שמואל זכאי מפקד האוגדה המטרה היתה "להגדיל את החופש פעולה המבצעי בפעילות השוטפת לאורך ציר פילדלפי... שיירו פחות פצצות אר.פי.ג'י. שתהיה פחות התנגדות כשאנחנו נכנסים פנימה למצוא מנהרות". עמוס הראל מעיתון "הארץ" הסביר שמטרת המבצע הייתה "ליצור דימוי ניצחון ישראלי לפני הנסיגה", מתוך אשליה שזה יגרום לחיזוק מעמדו של דחלאן על פני חמאס.
בפועל, המבצע לא השיג אף אחד מיעדיו. מבצע "קשת בענן" התנהל תחת ארטילריה משפטית - מבול של עתירות לבג"ץ, ומגבלות של הפרקליטות הצבאית. בעתירה לבג"ץ שהוגשה מיד עם תחילת מבצע "קשת בענן" התחייבה המדינה שלא תתחיל בהרחבת ציר פילדלפי במסגרת המבצע. במקביל, המתפ"ש בראשות פולי מרדכי מפקד מת"ק עזה דאז יצר קשר לאורך המבצע להעברת "סיוע הומניטרי" רציף. קצין בכיר הסביר: "אנו שמים דגש על הצד ההומניטארי, לא רק כדי להדוף לחץ בינלאומי, אלא מתוך כוונה אמיתית שלא לפגוע בתושבים וברכושם".
ביום ד' - היום השני למבצע דווח כי עשרה ערבים ובהם ילדים, נפגעו מירי טנק במהלך "הפגנה" נגד פעילות צה"ל. השמאל החל להשתולל. ח"כ רן כהן ממרץ דרש להורות על "הפסקה מיידית של הקטל ברפיח, על עצירת הפעולה ועל יציאת כל הכוחות מהעיר לאלתר". בארה"ב דרשו הבהרות, ובתל אביב הפגינו מאות פעילי שמאל נגד המבצע של צה"ל. קשה לתפוס את זה, אבל ימים ספורים אחרי אסון הנגמ"ש, בתקשורת הישראלית ניהלו קמפיין שלם נגד המבצע ההכרחי והציגו את הרס הבתים שאיימו על ציר פילדלפי - אותם בתים שבחסותם נהרגו החיילים שאת שרידיהם אספו חבריהם ימים ספורים קודם - כמעשה מרושע ושרירותי. "הרושם הוא שהרס הבתים אינו מקרי ואינו תוצאה של הפרת משמעת כוללת ביחידות צה"ל שפעלו ברפיח. הוא נובע קודם כל מהרצון של צה"ל להוכיח לפלשתינאים ולערבים כי ישראל אינה נסה מעזה כשזנבה בין הרגלים וכי הנסיגה, אם תבוא, אינה מעניקה ניצחון לחמאס" כתבו עיתון הארץ על המבצע. הבעיה היתה שישראל אכן נסה מעזה עם זנב בין הרגליים ולכן גם המבצע ה"הרתעתי" כשל תחת קמפיין תקשורתי ולחץ משפטי.
ביום ה' כבר הוציאה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה נגד פעולת צה"ל ברפיח. ארגון השמאל הקיצוני "בצלם" שנאבק בצה"ל הפיץ דוחו"ת על בתים שנהרסו ברפיח, תוך שהם מערבבים את כל הבתים שנהרסו במהלך האינתיפאדה במיצג שווא שאלו בתים שנהרסו במהלך פעילות צה"ל באותו שבוע. תמונה שהפיץ העיתונאי שלומי אלדר, שניהל תעמולה פרו-עזתית במהלך המבצע שהראתה זקנה מחפשת לכאורה בחורבות ביתה, ואת הסיפור שסיפרו הערבים לפיו היא מחפשת כביכול את התרופות שלה הביאו את השר טומי לפיד להגיד שצילומי הזקנה הזכירו לו את סבתו בשואה. "הריסת הבתים היא בלתי אנושית, לא יהודית וגורמת לנו נזק אדיר בעולם. בסופו של דבר יגרשו אותנו מהאו"ם יעמידו את האחראים לדין בהאג ואף אחד לא ירצה לדבר איתנו" תקף לפיד את המבצע ההכרחי כדי לאפשר ביטחון מינימלי ללוחמים בציר פילדלפי.
ביום שני - פחות משבוע לאחר שהתחיל המבצע כבר עזבו כוחות צה"ל את רפיח. צה"ל לא הצליח לאתר את המנהרה שחיפש בשכונת קישטא, וסיים את המבצע עם הישגים מוגבלים ביותר: ציר פילדלפי לא הורחב, המנהרות המשיכו לתפקד וחמאס יצא כמנצח.
פעיל השמאל הקיצוני אורי אבנרי שאמר על אסון הנגמ"שים: "מותם של החיילים הישראלים בעזה וברפיח, הראה לציבור הישראלי בפעם הראשונה את התמונה האמיתית של עזה: לא 'טרור' ולא 'טרוריסטים', אלא מלחמת גרילה קלאסית, כשכל האוכלוסייה נוטלת חלק במאבק נגד כוחות הכיבוש", טען כי האמירה של טומי לפיד הביאה להפסקת המבצע.
ב-30 במאי הגיעה פסיקת בג"ץ שכרגיל כביכול דחתה את עתירת ארגוני השמאל הקיצוני, אך בפועל קיבעה את העקרונות המגבילות את פעילות צה"ל כשהם מציינים ש"העתירה באה על סיפוקה". בפסק הדין בג"ץ קבע כללים שסינדלו למעשה את האפשרות לפעול אפקטיבית נגד הטרור. "עצם העובדה שפעילות מתבקשת במישור הצבאי אין פירושה שהיא חוקית במישור המשפטי. אכן, איננו מחליפים את שיקול-דעתו של המפקד הצבאי בכל הנוגע לשיקולים הצבאיים. זו מומחיותו. אנו בודקים את תוצאותיהם במישור הדין ההומניטרי. זו מומחיותנו", כתב אהרן ברק. "האמירה כי 'כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות' אינה נכונה". כך בג"ץ בין השאר קבע כי על המדינה לאפשר לקרובי המשפחה לצאת להלוויה תוך כדי הלחימה, אהרן ברק קבע כי "חובתו של המפקד הצבאי להבטיח כי באזור קרבות יימצא ציוד רפואי מספיק". "החובה היא של המפקד הצבאי, ואין בקבלת סיוע מגורמים חיצוניים כדי לשחרר אותו מחובתו זו". אהרן ברק גם קבע כי על המפקד הצבאי לדאוג לספק מים "אם אלה מצויים במחסור".
ב-2 ביוני 2004 (שבוע לאחר שהסתיים מבצע קשת בענן) בדיון בוועדת חוץ וביטחון הצהיר שרון: בניגוד להכרעת מתפקדי הליכוד - ההתנתקות תבוצע עד סוף שנת 2005. ספק כדי לרצות ספק כדי לחמוק מביקורת על האופן שבו רמס את משאל המתפקדים, הודיע שרון על "שינויים" כביכול בתוכנית לפיהם ההתנתקות תבוצע ב-4 שלבים, כשלפני כל שלב תובא התוכנית לאישור הממשלה.
הייתה זו כמובן הונאה מוחלטת: שרון לא זז מילימטר מתוכנית הנסיגה המטורפת שהוא גיבש. למעשה הוא הבהיר באותה ישיבה ש"אין למעשה שום הבדל בין מטרת תוכנית ההתנתקות המתוקנת מהתוכנית המקורית". שרון גם הודיע כי יביא את התוכנית בשבוע הבא לממשלה "והוא מאמין שיגבש את הרוב הזה בלי לפרט באיזו צורה" "התוכנית תועבר ביום ראשון. נקודה", הכריז שרון עם היציאה מועדת חוץ וביטחון. "האמריקנים לא יקבלו שינוי בתוכנית ואינני מתכוון לסכן את הידידות שנבנתה עמם". שרון רמס את משאל מתפקדי הליכוד - להם הוא בז בשחצנות, תוך שהוא מציג את ההתנגדות להתנתקות כ"חששות.
אך כדי למנוע מהמורות שרון ניסה לקדם את הנסיגה תוך עמימות בנוגע לפינוי יישובים על מנת להצליח להביא את שרי וחברי הכנסת של הליכוד איתו. נתניהו, לימור לבנת וסילבן שלום ניסו להביא ל"פשרה" לפיה החלטת הממשלה לא תדבר עדיין על פינוי יישובים - וכך לא תעמוד בסתירה מוחלטת להחלטת מתפקדי הליכוד, אורלב תמך ב'פשרה' אך התעקש שהבנייה ביישובים המיועדים לפינוי לא תוקפא, אבל שרון - שחטף ביקורת משמאל על כך שלא מצליח להעביר את תוכניתו בליכוד - פוצץ לבסוף את המגעים ל"הסכמה רחבה" שניהלה ציפי לבני, והודיע כי יביא את ההחלטה הדרמטית להצבעה גם ללא הסכמה.
ביום שישי בבוקר התקשר שרון לשר בני אלון מהאיחוד הלאומי והודיע לו כי הוא מפוטר. גם השר אביגדור ליברמן קיבל את מכתב הפיטורין ע"י שליח שמצא אותו בחדר הכושר. מי שגיבה את המהלך הבריוני היה שר המשפטים לפיד (האבא) שחגג "אנחנו ודאי לא נבכה אם שני השרים האלה, שהם כל-כך קיצוניים יעזבו את הממשלה. אני חושב שהם צריכים לצאת החוצה כדי שתוכנית ההתנתקות תוכל להתממש".
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
הצעד החריג והאנטי דמוקרטי גרר עתירה לבג"ץ, אבל זה לא היה מקרה שבו בג"ץ ראה צורך להתערב. השופט אדמונד לוי אמנם הציע לדחות את ישיבת הממשלה אך היועמ"ש מזוז סירב: "אין בידי ראש הממשלה להיעתר להצעת בית המשפט, ממספר נימוקים. לעיתוי הדיון השלכות במישור הפוליטי-פנימי, הפרלמנטרי והמדיני". השופט לוי אמנם מתח ביקורת: "תהיתי, אם יכול המשטר הדמוקרטי להשלים עם אפשרות שראש הממשלה יפטר שרים רק כדי ליצור רוב מלאכותי" אך לא הוציא צו ביניים וכך סלל את הדרך להצבעה שהכריעה את גורל ההתיישבות בחבל עזה. 14 שרים תמכו בהתנתקות: שרון עצמו, בנימין נתניהו, לימור לבנת, מאיר שטרית, ציפי לבני, אהוד אולמרט, שאול מופז וגדעון עזרא. מול שבעה שרים התנגדו: נוה, לנדאו, הנגבי, כץ, שרנסקי, ושרי המפד"ל איתם ואורלב.
"תוכנית ההתנתקות יצאה לדרך" הכריז שרון "זו החלטה שמבטיחה את עתיד ישראל, זו החלטה שטובה לביטחון ישראל, למעמדה המדיני של ישראל, לכלכלת ישראל ולדמוגרפיה של העם היהודי בארץ ישראל". גם השר אולמרט חגג: "אני מלא הערכה לשרה לבני ולשרים נתניהו, לבנת ושלום שעשו צעד אדיר, והסכימו להגיע לפשרה שמשמעותה פינוי רצועת עזה.
השר אפי איתם תקף: "שום מכבסת מילים לא תוכל להלבין את אחת ההחלטות השחורות של מדינת ישראל, שמשמעותה הקמת מדינת טרור חמאס על מגש של דם יהודי". מי שהחליטו להישאר בממשלה הייתה מפלגת המפד"ל. הם נאחזו בקרנות המזבח במשפט ששרון הכניס להחלטת הממשלה לפיה "אין בהחלטה זו כדי לפנות ישובים" למרות שלא היה שום ספק כי כל מטרת ההחלטה היא כדי להביא לפינוי כל יישובי חבל עזה. "יש בסיס להישארותנו בקואליציה. אני שוקל זאת בחיוב. המשימה שלנו היא לעכב את הפינוי בעוד שנה ולהשפיע על ההחלטות". הסביר השר זבולון אורלב.
