חשיפה • "החקלאי התמים" שהותקף – רוצח משוחרר

שעות אחר הצהריים דיווחו ערבים מהכפר סילוואד, כי חקלאי ערבי כבן 60 העונה לשם מוחמד אחמד אל זיר,  הותקף בידי מתנחלים בשעה שעיבד את אדמותיו בהר בעל חצור סמוך ליישוב עמונה. לטענת הערבים נפצע אל זיר באורח קשה לאחר שהוכה באמצעות מוט ברזל בראשו.

זמן קצר לאחר מכן עלו כמאה ערבים למאחז 'נצח בנימין' הסמוך, והציתו את המקום. מבנה העץ והציוד נשרפו כליל ולמקום נגרם נזק כבד. באותו הערב ולמחרת פרצו בכפר מהומות ועימותים עם כוחות צה"ל ומג"ב, במהלכם נפצעו שני נערים ערבים מירי, ככל הנראה של כדורי גומי.

הודעה שהוציאה "אגודת האסירים המשוחררים", לפיה היא מגנה את התקיפה וקוראת להעמיד לדין את "פושעי המלחמה" שתקפו את אל זיר, הדליקה אצלנו נורה, ותחקיר שערך הקול היהודי העלה כי אל זיר בהחלט אינו עונה לתואר "חקלאי תמים".
במקרהו של אל זיר, הביטוי "ההיסטוריה חוזרת" לא נותר בגדר קלישאה. המקום, בקתת העץ, מוט הברזל והמכות - הכל כפי שכבר קרה, רק ארבעים שנה מאוחר יותר.

   | התייר התמהוני שרצה להקים מקדש

ראשוני היישוב עפרה עוד זוכרים את השם אריך גינטר גדעון דויטהקום, אך מלבדם ומלבד חובבי היסטוריה מושבעים, לא נראה שנכון להיום - יום הזיכרון ה-65 לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה - מישהו עוד זוכר.

בסביבות שנת התשכ"ג, הגיע לישראל תייר גרמני תמהוני בשם אריך גינטר דויטהקום, נוצרי פרוטסטנטי, שראה בהקמת מדינת ישראל התגשמות נבואות התנ"ך. לאחר שחרש ברגליו את הארץ לארכה ולרוחבה החליט דויטהקום לבנות מקדש לשלוש הדתות כסמל של שלום, בכדי לכפר על פשעי הנאצים, בצבאם שירת תחת פיקודו של הגנרל רומל.

לאחר שראש עיריית ירושלים טדי קולק התעלם ככל הנראה מפנייתו, החליט דויטהקום להעתיק את מקום הקמת המקדש להר בעל חצור.

בראש ההר הצחיח הוא הקים צריף עץ, ומהר מאוד החלו ערביי סילוואד להתנכל למתיישב התמהוני. צריף העץ שבנה הוצת מספר פעמים וביד' אדר א' התשל"ג, כשנתיים לפני הקמת הישוב עפרה הסמוך, הגיעו שני ערבים לבקתה של דויטהקום ורצחו אותו באמצעות מוטות ברזל.

לאחר הרצח נעצרו עשרות מתושבי סילוואד אך שוחררו מחוסר ראיות. אחד מאותם ערבים שנחקר ושוחרר, היה מוחמד אחמד אל זיר, שיצא חודשים אחדים לאחר מכן לכווית, התגייס לארגון הטרור הפת"ח והתאמן במחנות צבאיים במטרה להשתתף בפעולות טרור כנגד ישראל.

לאחר ארבע וחצי שנים שב אל זיר לישראל יחד עם מחבל נוסף, כשהם צולחים את ים המלח על גבי אבוב גדול בו הוסתרו כלי נשק וחומרי חבלה. לאחר שהגיעו אל החוף שהבחינו בהם כוחות צה"ל. חברו של אל זיר פתח באש, ובתגובה השיבו החיילים בירי ממנו נהרג חברו של אל זיר, והוא נפצע ונעצר.

הפעם כבר אישר אל זיר כי הוא זה שרצח את דויטהקום, ובהודאה מפורטת תיאר את הרצח שביצע עם חברו בדם קר. אל זיר וחברו עבדאללה אבו פרדה עלו לביקתה בה התגורר דויטהקום, שוחחו עמו והראו לו את השקיעה, כשסנוור דויטהקום מהשמש,  היכו אותו במקל של טוריה ובצינור ברזל עד שמת, ולאחר מכן ניקרו את עיניו. בית המשפט הרשיע את אל זיר ברצח ושלח אותו למאסר עולם, אך הוא שוחרר בעסקת ג'יבריל לאחר שישב במאסר שנים ספורות בלבד.

ביום חמישי, כך טוען אל זיר, הוא הותקף באמצעות מוט ברזל, לא הרחק מהמקום בו רצח באכזריות אדם חף מפשע. לבטח הוא לא יכל שלא להיזכר בזעקותיו של דויטהקום שהדהדו בואדיות הסמוכים ארבעים שנה קודם לכן, אך בשונה מקרבנו, הוא יצא מהאירוע עם שברים בידיים ובגולגולת בלבד. מעדכון שמסר לנו ארגון יש דין, אל זיר מאושפז עדיין בבית החולים הממשלתי ברמאללה כשהוא בהכרה אך מצבו עדיין מוגדר קשה.

בני נוער שהגיעו לגבעה היום גילו את הנזק הרב שנגרם ודיווחו כי תפילין וספרי קודש רבים נשרפו במבנה, לצד ציוד רב. טרם ברור האם כל זוגות התפילין שהיו במקום נשרפו או שמא חלקם נבזזו בידי ערביי סילוואד. הנזק בגבעה מוערך בכחמשה עשר אלף ₪.
בתגובה לדברים אומר משה אורבך, שהקים את המאחז והורחק מיידית  מיהודה ושומרון בצו מנהלי, כי "מדובר במחבל עתיר ניסיון שכבר יודע להרוג ועל כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה ש'הבא להרגך השכם להורגו'".

* סיפור חייו ומותו של דויטהקום מבוססים על מאמרו של יהודה ליטני בספרו של זאב ארליך - שומרון ובנימין, כרך ג'