'להיות יהודים' - לקראת ראש חודש אדר

את השם 'יהודים' קבלנו דוקא בגלות! דוק ותמצא: בימי האבות, ביציאת מצרים, בימי הכיבוש וההתנחלות, וכמעט כל ימי בית ראשון – לא מופיע הכינוי יהודים. רק ערב החורבן, בספר ירמיהו, ולאחר מכן – הרבה פעמים – במגילת אסתר שלנו. ואם בתחילה 'יהודי' היה כינוי לבני שבט יהודה בלבד, הרי מתקופת גלות בבל ומדי ופרס הוא ממלא את 'סעיף הלאום' בתעודת הזהות של כל בני ישראל, כמו אותו "איש יהודי" שהיה בשושן הבירה שהוא למעשה משבט בנימין.

העם המוזר הזה הוא "מפוזר ומפורד בין העמים", ואם כן הוא ממש לא ככל העמים, "דתיהם שונות מכל עם". נכון, העם הזה ודאי שייך לארץ מסוימת מאד, ובה הוא עתיד לכונן מלכות. אך בינתיים בארץ הקודש העניינים זזים בעצלתיים (בגללנו), ונראה שמה שמקומם עלינו את "צורר היהודים" הוא דוקא הקיום הלא-נורמלי בארצות הגלות.

הקיום היהודי בגלות הוא נגד כל הסיכויים, כאשר הרבה מהסממנים הלאומיים כמעט ונעלמים וכאשר עומדים עלינו המנים שונים לכלותינו. ובכל זאת, כמו שעברנו את פרעה ויצאנו לחרות, כך מצליחים לעבור את המן – אף-על-פי שלא יצאנו לחרות, ועדיין עבדי אחשוורוש אנו.

עצם הלוז

חכמינו אומרים כי כאשר הגוף של היהודי חוזר אל העפר לאחר המוות, נותרת בכל זאת "עצם הלוז" שאינה נפסדת, וממנה יחזור הגוף לחיים בתחית-המתים. גם כאשר הגוף הלאומי נמק ונפסד בגלות, נותרת עצם הלוז של העם היהודי, שממנה הוא חוזר ומתחיה גם לאחר שנראה שהכל אבוד. על כן ניתן לנצל את זמן הירידה והחושך בגלות כדי לזהות את אותה עצם ולהתעצם איתה.

ומהי עצם הלוז הזו? על "איש יהודי" אומרים חז"ל: "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". האמונה בה' – היא הגרעין היסודי שממנו נוצר העם אצל אבינו הראשון, אברהם העברי "ראש כל המאמינים". והיא הנקודה הקשיחה שממנה חזר והתחדש העם בימי מרדכי ואסתר, ממש כתחיית המתים.

יהודי הוא מי שמוכן לעמוד בצד השני של כל העולם ולצעוק "ה' הוא האלקים", כמו אברהם אבינו המושלך לכבשן האש על אמונתו, וכמו מרדכי היהודי שלא יכרע ולא ישתחוה. האמונה הזו יכולה להיות רדומה וכבושה תחת האפר, אבל אי-שם עמוק בפנים תמיד היא קיימת. וכאשר לוחצים חזק, היא מתפרצת ויוצאת.

אצלנו, היהודים, האמונה אינה תוספת פיקנטית ואינה לבוש שניתן להחליף. כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ובכלל, בימינו עם ודת הם שני מושגים שונים שאין ביניהם חפיפה בהכרח. אבל אנחנו "מאמינים בני מאמינים", עַם שהאמונה היא טעם קיומו ויסוד קיומו.

ולסיום, פנינה מדברי מורנו הרב יצחק גינזבורג שליט"א: במגילת אסתר מסתתר שם ה', כידוע. אולם יש "ממלא מקום" לשם ה', והוא הביטוי 'יהודי'. השם המפורש מורכב מאותיות יהו והאות ה לבסוף, והמלה יהודי מורכבת מאותן אותיות כאשר האות ה הופכת לאותיות די, שהרי האות ה בכתיבתה מורכבת בעצמה מאותיות ד ו-י !

בפעמים הבאות, נמשיך בע"ה להתבונן במשמעות ה'יהודי'