המזמור בתהילים המיוחס לאסתר המלכה מתחיל במילים "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד" (תהילים פרק כב א). חכמינו לימדו שאיילת השחר היא עלות השחר בסוף הלילה ובתחילה היום, והיא רמז לגאולתם של ישראל שנמשלת לאור שהולך וזורח מעלות השחר והולך ומתגבר. "אָמַר רַבִּי חַיָּא רַבָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בַּר רַבִּי: כָּךְ הִיא גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה קִמְעָא קִמְעָא כָּל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא הוֹלֶכֶת וּמֵאִיר. מַאי טַעֲמָא (מיכה ז) 'כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי'" (ירושלמי יומא פרק ג הלכה ב). והאור הזה הולך ועולה עד לגאולה השלמה, כמו שכתוב בסוף המזמור "יִזְכְּר֤וּ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־ה֭' כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם: כִּ֣י לַ֭ה' הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם" (תהלים פרק כב, כח-כט).
על החושך שנמצא בתחילת תהליך הגאולה מתפללת אסתר: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי: אֶלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֻמִיָּה לִי" (תהילים כב ב-ג). הסתר פנים שהיה מלווה בירידה רוחנית של ישראל ובגזרת המן הרשע להשמיד, להרוג ולאבד, על זה היא מתפללת ואומרת: "אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר".
היא אומרת בתפילתה כי אין לה ולעם ישראל מקום לברוח, אחשוורוש והמן שולטים בכל העולם ועם ישראל במצר אמיתי: "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי". שניהם לא מסתירים את כוונתם לטרוף את עם ישראל: "פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג", והפחד הנורא מצמית את ישראל: "כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי: יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי".
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
על החושך של תחילת הגאולה מלמדת הגמרא (חולין קלט ע"ב) כי אסתר רמוזה בפסוק בספר דברים "וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים". שואל הרמב"ן: והלא לפני כן כתוב "וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה". אם ישראל חזרו בתשובה למה צריך הסתר פנים?
ומשיב הרמב"ן כי לא מדובר כך בהסתר של גלות אלא בהסתר של גאולה. "כִּי עַל כָּל הֲרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשׂוּ לִבְטֹחַ בע"ז יַסְתִּיר עוֹד פָּנִים מֵהֶם, לֹא כַּמְּסַתֵּר פָּנִים הָרִאשׁוֹן שֶׁהִסְתִּיר פְּנֵי רַחֲמָיו וּמְצָאוּם רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּהֶסְתֵּר פְּנֵי הַגְּאֻלָּה, וַיַּעַמְדוּ בְּהַבְטָחַת פְּנֵי רַחֲמָיו".
גאולה בהסתר פנים הייתה גם ביציאת מצרים. שבתחילה היה נראה כי הגאולה מתחילה בקושי גדול. פרעה מכביד את העבודה ולא נותן תבן לבני ישראל. אפילו משה, שידע בידיעה ברורה שמדובר בגאולה, פנה לה' בשאלה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג). ה' מרגיע את משה ואומר לו להתמקד בשליחות הגאולה שלו ולא להיחלש מפעולת פרעה.
מי שהסתכל על החושך והתייאש נשאר במצרים ונכשל. מי שהאמין והסתכל על האור הגדול של הגאולה - יצא ממצרים וניצח. על האמונה הזו אומר ה' לירמיהו אחרי כאלף שנים: "הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה" (ירמיהו ב, ב).
הראי"ה קוק זצוק"ל כתב כי ההסתר בגאולה הוא כמו ההסתר במתן תורה. על ההסתרה בעת מתן תורה כתוב "וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (דברים ד, יא). אנחנו יודעים שלבד מאש הבערה עד לב השמים כל האדמה רעדה. "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם".
ההרים נמסו כמו בהתפרצות הר געש "הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שופטים ה ד. וראה עוד תהילים סח ט). מרוב הפחד הם אומרים למשה "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ" (דברים ה כב). משה אומר להם לא לפחד כי אלוקים בא לרומם אותם, אבל הם לא מסתכלים על האור אלא על החושך ועל האש הגדולה ומפחדים ועומדים מרחוק.
החושך שהיה בימי הבית הראשון, חוזר גם בימי בניין הבית השני. שבתחילה כורש קורא לעם ישראל לעלות לארץ ישראל "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם" (עזרא א ב).
אחר כך כורש חוזר בו ואומר כי מי שעלה וכבר עבר את נהר פרת ימשיך לארץ ישראל. ומי שלא עבר – שיחזור למקומו (שיר השירים רבה ה ה). עליו אומר הנביא "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו מה). הכוונה היא לא רק לאור וחושך של יום ולילה, אלא גם האור והחושך בהנהגת העולם. גם אור הגאולה שמגיע מכורש וגם חושך העצירה שמגיע מכורש מגיע בסופו של דבר מה'. כמו שאומר ה' למשה: גם השליחות שלך להוציא את ישראל ממצרים, וגם הקשחת הלב של פרעה היא מה'. וכך כל האור והחושך שיש בעת גאולתם של ישראל.
מרדכי מעורר את עם ישראל לא להיבהל מהחושך שבאותם ימים אלא להתמקד באור, להאמין כי תהיה גאולה. "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". למרות שהחושך נראה נורא והסיכוי לא נראה בעין, צריך להתפלל. אסתר מתחזקת למרות שהיא רואה שה' עוזב אותה. למרות שהמלך לא קורא לה שלושים יום.
גם בני ישראל מתגברים על הפחד, נקהלים להילחם באויביהם למרות מספרם הנחות והסיכוי הזעום שלהם. הם האמינו שאלוקים שהחל את הגאולה לא עושה חצי עבודה, ולכן יש ודאות שהם ינצחו. שלוש פעמים נאמר עליהם "נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים" (אסתר ט, ב. ט טז. ט יח). "וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם" (אסתר ט ה).
בריטניה הייתה מלכות גדולה כמו כורש, וגם היא הייתה בתחילה אור ואחר כך חושך. כדאי לראות את הפסוקים שמדברים על כורש ולהבין איך הם ממש מתאימים לבריטניה הגדולה שהייתה אימפריה ששלטה על עמים רבים בעושר גדול.
כך כתוב על כורש: "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ". נתתי לו לשלוט על עמים רבים, סילקתי את כל המחסומים לפניו. "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר. דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ".
ולא רק שלטון, אלא גם הון גדול ועושר גדול מאוד: "וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". כל מה שמקבל כורש זה כדי שיבנה את עם ישראל. "לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי". אבל כורש לא יודע מנין הוא מקבל כל כך הרבה כוח ושלטון ואוצרות "וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי".
חוסר הידע הזה גרם לכורש לחזור בו, וזה ממש מזכיר את בריטניה שקיבלה את כל מה שקיבל כורש והכריזה את הצהרת בלפור, אבל אחר כך גזרה חצי מארץ ישראל ונתנה לירדן, ואחר כך הגבילה את העלייה לארץ ישראל בשלוש פעמים של ספר לבן. גם עליה נאמר "יוצר אור ובורא חושך". גדולי הדור בימים ההם לא נבהלו מהחושך הזה והבינו שמאת ה' הייתה זאת על מנת להגדיל אותנו, ולחזק אותנו ולהסיר מעלינו כל כבלים וכל שיעבוד מלכויות.
כך אנחנו צריכים להתחזק באמונה בדור שלנו, אף שלפעמים יש רגעים של חושך נורא. לזכור שאנחנו בתוך אור גדול של גאולה ולא להיחלש מהחושך כשאנחנו קוברים בשבוע אחד שלושה יהודים יקרים שנרצחו מידי מחבלים. כמו השבוע, גם לפני שבועיים נרצחו שני אחים על ידי מחבל שפל.
מתברר שלא מעט פיגועים נעשו דווקא בחודש אדר. כך הפיגוע לפני שנה שבו נרצחו 11 יהודים על ידי ערבים; כך הפיגוע במרכז הרב; כך גם המתאבד שהתפוצץ באוטובוס בחיפה ורצח 17 נפשות טהורות, וביניהם דניאל הרוש מצפת; כך הפיגוע בקו 18 בירושלים שנהרגו בו 19 נפשות טהורות וכך הפיגוע שהיה למחרת היום בו רצח מחבל רשע 13 נשמות קדושות בדיזנגוף סנטר בתל אביב. גם הרצח באיתמר של שני ההורים ושלושת הילדים למשפחת פוגל היה בחודש אדר.
הפיגועים הללו מתעוררים בחודש אדר דווקא, כי בחודש הזה מתעוררת קליפת המן כשהוא רואה את עם ישראל מתעורר לקראת הגאולה. כך היה בימי המן וכך היה ביציאת מצרים, כך היה עם היטלר וכך גם היום.
זו הסיבה שבגללה בכל שנה ושנה אנחנו צמים בתענית אסתר בחודש הזה, להפוך את המזל שלנו לטובה. להילחם עם ההמן שבדור שלנו שהרי "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". לכן אנחנו גם נותנים זכר למחצית השקל בדור שלנו כדי להכניע את קליפת המן שבדור שלנו. קליפה שמתעוררת בחודש אדר ומוכנעת שוב ושוב בחודש מיוחד זה על ידי מעשינו.
על החובה להתחזק מול המן מדבר הנביא ירמיהו ואומר: "כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ירמיהו ל ג). עם הגאולה בא הפחד: "כִּי כֹה אָמַר ה' קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם: שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן". ירמיהו מזהיר לא להיכנע לפחד ולזכור כי אנחנו בתקופה גדולה שבסופו של דבר ננצח בה: "הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ".
ירמיהו מספר לנו כי בתקופה הזו יישברו כל השרשראות והחבלים שבהם זרים קשרו אותנו וסתמו את פיותינו, שיעבדו אותנו ואת מחשבותינו בכל מיני דרכים עקלקלות. "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים".
אותם זרים ינסו בכל דרך להפחיד אותך בכל דרך שלא תנתק את השרשראות כמו שעשה פרעה, אבל הנביא אומר לא לשמוע להם, לא לפחד: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה', וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ".
על הפסוק הזה מסביר הזוהר הקדוש כי תחילת גאולתם של ישראל תהיה בגליל. בימים ההם "יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּאַרְעָא דְגָלִיל". בתקופה ההיא יהיו מלחמות בעולם "וּקְרָבִין יִתְעָרוּן בְּעַלְמָא". מן הסתם מדבר הזוהר על מלחמות העולם הראשונה והשנייה שהתחילו אחרי תחילת ההתיישבות של היהודים בארץ הגליל.
הזוהר מספר לנו כי במלחמות העולמיות הללו ינסו האומות להשמיד את עם ישראל "וְיִזְדַּוְּוגוּן כֻּלְּהוֹן עַמְּמַיָא עַל בְּרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב לְאִדַחְיָיא לָהּ מֵעָלְמָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב 'וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ'". כל הנבואות של ירמיהו שאומרות לנו לא לפחד ולשבור את השרשראות שכבלו אותנו בהם הזרים נאמרים על הזמן הזה.
ממשיך הזוהר ואומר כי מאותם ימים יתעורר כוחו של מלך המשיח בכל רחבי העולם, "וּמֵהַהוּא זִמְנָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְעַר בְּכָל עַלְמָא". ויעלו מכל המדינות הרבה כוחות ועוצמות והרבה יהודים לארץ ישראל מכל קצוות תבל. "וְיִתְכַּנְּשׁוּן עִמֵּיהּ כַּמָּה עַמִּין וְכַמָּה חַיָּילִין מִכָּל סְיָיפֵי עַלְמָא, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְּשׁוּן בְּכָל אִנּוּן אַתְרֵי". ועינינו רואות את הדברים הללו מתממשים בימינו.
גם הנביא ישעיהו מדבר על הצרות בעת הגאולה. הוא פותח בתיאור הגאולה שתהיה פאר לעם ישראל. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד, וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ד, ב). אחר כך הוא מספר לנו כי באותם ימים יעבור עם ישראל ניקוי גדול, "אִם רָחַץ אֲ-דֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר".
חלק מהאנשים לא יעמדו בניקוי הזה ויעזבו את הארץ כמו שהיו יהודים שנשארו במצרים בעת הגאולה, אבל מי שיישאר - יזכה למעלה גדולה. "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם - קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם". אחרי הימים ההם יזכה עם ישראל לסוכת שלום על ירושלים "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".
הנבואה הזאת מוסברת בזוהר הקדוש שאומר כי הנביא ישעיהו מדבר על שנת שש מאות לאלף השישי (שנת הת"ר 1840). באותה שעה ייפתחו שערי חכמה עליונה ושערי חכמה תחתונה בעולם להכין את העולם לימות המשיח, כמו שאנו מתכוננים ביום שישי לקראת קדושת יום השבת. "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא. אוּף הָכִי נָמֵי" (זוהר חלק א דף קיז/א).
פתיחת שערי החכמה תביא התקדמות טכנולוגית וחברתית גדולה, ואחריה העולם יעבור בירור וניקוי גדול. אומר רבי שמעון כי אשרי חלקם של האנשים שיזכו לעבור את הניקוי הגדול הזה ולהישאר בארץ ישראל ובירושלים בסוף האלף השישי. "זַכָּאִין אִנּוּן כָּל אִנּוּן דְּיִשְׁתָּאֲרוּן בְּעַלְמָא בִּסְיָיפֵי אֶלֶף שְׁתִיתָאָה לְמֵיעַל בְּשַׁבַּתָּא". על הימים הללו מזכיר הזוהר את הפסוק מנבואת ישעיהו דלעיל.
על כוחה הגדול של האמונה למדנו מהפירוש של רבי יהונתן אייבשיץ, כפי שמביא אותו הבן איש חי בספרו "קרן ישועה". המשנה במסכת שקלים אומרת: "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים", וזאת על סמך הפסוק (במדבר כח יד) שאומר על קרבן התמיד: "זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". בחודש ניסן צריך להקריב קרבנות מתרומה חדשה ומכריזים עליה שלושים יום קודם לכן, כדי שכל אדם יוכל להכין את השקלים שיינתנו לגזברים כדי שיספיקו לתת אותם לשלוחים שיגיעו לבית המקדש לראש חודש ניסן.
ובגמרא (מגילה יג ע"ב) נתנו לכך הסבר רוחני כדי להכרית את כוחו של המן: "אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁעָתִיד הָמָן הָרָשָׁע לִשְׁקֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶם לְשִׁקְלֵי הָמָן. וְהַיְינוּ דִתְנָן, בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם".
והקשה רבי יהונתן אייבשיץ בספר "יערות דבש" (חלק שני - דרוש ח), הרי בפרשת "פקודי" אנחנו קוראים כי 600,000 מחצית השקל של כל ישראל הניבו 100 כיכר כסף. אם נחשיב את מה שנתנו ישראל בבית ראשון, הרי כבר נתנו הרבה יותר. ואם מדובר על בית שני, הרי בימי אחשוורוש לא עמד בית המקדש, ואין חובה להפריש מחצית השקל, כמבואר במשנה (שקלים פ"ה מ"ח) "בזמן שאין בית אין חייבים בשקלים".
בתשובתו מסביר ר' יהונתן אייבשיץ הסבר מופלא שמזכיר את התחלת יסוד בית המקדש. שם כתוב כי בימי כורש התחילו לייסד את ההיכל: "וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (עזרא ג). בתחילה הם היו בשמחה גדולה, אבל אחר כך בכו הזקנים: "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל". הבית שנבנה לא היה מספיק מכובד בעיניהם. "וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק".
בעקבות החולשה הזאת הרימו המשטינים את ראשם: "וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס; וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַָם". בשנה הראשונה של כורש הוא חוזר בו ועוצר את בניין בית המקדש. אעפ"כ, למרות שההיכל טרם נבנה, היו מקריבים בזמנו קרבנות. דתנן (מגילה י ע"א) "מקריבין אף שאין בית". לצורך הקרבנות הללו תרמו כל ישראל שקלים כבר בעת ההיא.
ארבע שנים מלכו כורש ודריווש הראשון. אחריהם עולה למלוכה אחשוורוש, שהיה עוין את היהודים מאוד, והשכנים השונאים של ירושלים חזרו וכתבו לו כתב שטנה. "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". השטנה הזאת הייתה יותר מאשר בימי כורש, שעצר את הבנייה, והיא הצליחה גם לעצור את העבודה של בית המקדש השני.
כאן מתגלה כוח האמונה הגדול של עם ישראל, "וכאשר אחשורוש בתחילת מלכותו ביטל הבנין, היו רשאים להפסיק מלפרוש שקלים, אבל הם הביאו שקליהם, כדמשמע זה מהגמרא, כי חיכו כל יום שתתבטל הגזירה ויהיו שקלים מוכנים לעבודת בית ה', והיה זה לכפרה, כי מזה נראה שמחכים לישועת ה' כי תבוא וכל שנה זמנה הוא".
מסתבר שהתרומה הזאת הייתה יקרה לפני ה' יותר מכל דבר אחר, שהיא מגלה כמה הם רוצים את בית המקדש ולא מתייאשים ממנו. וזו כפרה על הבכי שהיהודים בכו בזמן הקמת הבית, כביכול אינם רוצים אותו ואינם שמחים בו.
כאן מחשב רבי יהונתן אייבשיץ כמה תרמו מתחילת ימי אחשוורוש עד הזמן של גזירת המן, והוא מוצא כי 600,000 חצאי שקלים שתורמים בני ישראל כל שנה שווים 100 כיכר של הקדש. כל כיכר קודש הוא כיכר כפול , כמבואר ברש"י ובגמרא. אם כן, יש כאן 200 כיכר כסף רגילים מהסוג ששילם המן. במשנה שקלים למדנו כי "שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת" (פ"ב מ"ד), שהוא פי ארבעה ממה שהיו צריכים לתת. לפי זה כל ישראל נתנו בשנה אחת 800 כיכר כסף. "והתמידו ישראל זה מתחילת מלכות אחשורוש עד שנת י"ג למלכותו, שאז גזר המן".
בחודש ניסן בשנת 12 למלכות אחשוורוש נגזרה הגזירה להשמיד את היהודים בעוד 11 חודשים, בחודש אדר בשנת 13 למלך אחשוורוש. במשך 12 שנים נתנו ישראל 9,600 כיכר כסף, שהם 400 כיכרות פחות ממה שנתן המן. כיוון שמכריזים על השקלים בא' באדר, תרמו ישראל גם בשנה הי"ג, שבה הייתה הגזירה, 800 כיכרות כסף. וכיוון שהתחילו ישראל להביא את שקליהם מוקדם, בא' באדר, הרי כשהגיעה עת הגזירה כבר נתנו ישראל 10,400 כיכרות כסף, 400 יותר מהמן, וניצחוהו. ועל זה נאמר הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶם לְשִׁקְלֵי הָמָן.
ויהי רצון שהימים הללו יתהפכו לנו לטובה ויתקיים בנו כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. אמן ואמן.
סיפורים
סיפר הרב מאיר אדרי, ראש ישיבת נווה-הרצוג, אשדוד: לפני הפיגוע בישיבת "מרכז הרב", הגעתי עם התלמידים שלי מהישיבה, להתפלל בכותל. באותו יום, קודם הפיגוע, ביקש הרב אליהו זצ"ל להתפלל בכותל המערבי לביטול איזו גזירה שאף אחד לא ידע מה היא, ורק אחר כך התבררה כפיגוע שבו נהרגו שמונת תלמידי הישיבה. על כן רבים היו בכותל באותה תפילה, וכך גם אנחנו.
אני זוכר היטב את האירוע הזה, כי התוכנית שלנו הייתה להיות עם התלמידים בישיבת "מרכז הרב", ורק בגלל התפילה השתנתה התוכנית שלנו והתפללנו בכותל. ממש ניצלנו בנס.
התפללנו עם הרב וליווינו אותו ביציאתו מן הקודש. הרב יצא באותו יום מהכותל בפנים חתומות, שלא כדרכו. רבים-רבים הקיפו אותו, ואני עמדתי רחוק. רציתי לבקש ממנו ברכה על הבת שלי, אך לא ידעתי איך לגשת אליו. כשראיתי שאיני יכול להגיע אליו, נשאתי תפילה בעצמי על הבת שלי, בזכות הרב. והנה אני רואה אותו מרחוק מסתכל עלי, מושיט את ידו לברכה לכיוון שלי ממש. הבנתי שהוא הצטרף לברכתי על הבת שלי וברוך ה' היא נושעה.
רגישות של צדיקים
פעם הגיעו כ-300 ילדים ממבשרת ציון להתברך מפי הרב מרדכי אליהו זצ"ל בחג הפורים, והרב נתן לכל ילד חמישה שקלים דמי פורים. הבן שלי היה האחרון בתור, וכשהגיע אל הרב כבר נגמרו המטבעות של חמישה שקלים שהיו לרב והוא נתן לבן שלי שני שקלים בלבד כדמי פורים. בתמימות של ילדים שאל הבן שלי את הרב: למה כולם קיבלו חמישה שקלים ואני רק שניים?
ענה לו הרב ואמר: חכה רגע. ולמרות שהחדר היה מלא באנשים שמחכים לרב, הרב עזב את החדר והלך לחדר צדדי. כעבור רגע חזר משם הרב עם מטבע של עשרה שקלים ואמר לבני: קח, שיהיה לך כמו לכל הילדים ואף יותר.
באותה שעה ראיתי את אור הנשמה הטהורה של הצדיקים!
תשובה כהלכה
לא יחדל אביון. יש לי קרוב משפחה נשוי עם ילדים שהוא אברך. האם מספיק שאתן לו את המתנות לאביונים וזה בגדר שני אביונים, או צריך לתת גם לאברך אחר?
הוא ואשתו והילדים זה בגדר כמה אביונים.
דיה לחובה בשעתה. האם אפשר לצאת ידי חובת זכר למחצית השקל ומתנות לאביונים בכספי מעשרות?
לכתחילה מדובר בשני חיובים נפרדים, ולכן אי אפשר.
צחוק עשה לי. האם מותר לנו להקליט מישהו שמחקה רבנים ומברך את רב פורים בשמם?
אם ההקלטה והחיקוי לא מבזה אותם וזה בהסכמתם, מותר.
מובאות
"כִּי עַל כָּל הֲרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשׂוּ לִבְטֹחַ בע"ז יַסְתִּיר עוֹד פָּנִים מֵהֶם, לֹא כַּמְּסַתֵּר פָּנִים הָרִאשׁוֹן שֶׁהִסְתִּיר פְּנֵי רַחֲמָיו וּמְצָאוּם רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּהֶסְתֵּר פְּנֵי הַגְּאֻלָּה, וַיַּעַמְדוּ בְּהַבְטָחַת פְּנֵי רַחֲמָיו"
הפיגועים הללו מתעוררים בחודש אדר דווקא, כי בחודש הזה מתעוררת קליפת המן כשהוא רואה את עם ישראל מתעורר לקראת הגאולה. כך היה בימי המן וכך היה ביציאת מצרים, כך היה עם היטלר וכך גם היום. לכן אנחנו צמים בתענית אסתר בחודש הזה, להפוך את המזל שלנו לטובה
