הפסקת האש עליה הכריזה המדינה מול ערביי עזה, התקבלה בירי מאסיבי של רקטות לעבר ערי הדרום, הצפון והמרכז. בשרון, בצפון ובנגב, מיידים ערבים ובדואים בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי רכב וכוחות הביטחון, וגם הטרור בירושלים וביהודה ושומרון לא נרגע. במערכת הביטחון מתעקשים לדבוק במדיניות "ההכלה" ו"האיפוק", וביקורת רבה מופנית כלפי התנהלות המדינה מול הטרור הגואה.
"אני משרת כיום כחייל בצה"ל, בחיל האוויר. לא אוכל להמשיך לשרת בצה"ל כחייל מן המניין כפי שאסביר", כתב החייל י.ג (20) במכתב ששלח לרמטכ"ל בני גנץ.
"אני תושב כפר תפוח שבשומרון. בעוד אני משרת בצבא – שכניי ובני משפחתי נתונים להתקפות בלתי פוסקות של ערביי יו"ש. זריקות אבנים, יידוי בקבוקי תבערה ופיגועים רצחניים הינם מעשים שגרתיים. חברים יקרים נחטפו על ידי הערבים הרשעים, ותגובת צה"ל היא הרבה רוח וצלצולים – אבל בפועל הרשעים הערבים ממשיכים לחגוג, כשליבן של שלש משפחות קפא עקב היעלמות יקיריהן", כתב י.ג במכתב ששלח עוד בטרם מציאת גופותיהם של אייל, גיל-עד ונפתלי הי"ד. "איש לא מעלה בדעתו לנהוג כמו צבא יהודי, שפוגע במחבלים ובמחפים על פשע, ולא מסכן חיי חיילים ומשאיר על כנם את חיי אזרחי האויב שמצמיחים בתוכם את הרשעות".
"אחותי, מוריה, כמצופה מכל יהודי אשר טובת עמו עומדת לנגד עיניו, לא חיכתה עוד, היא קמה ועשתה מעשה. היא הורשעה בבית משפט בזריקת אבנים על רכב ערבי, ונדונה לכמה חודשי עבודות שרות. מוריה, שלא הסכימה לשתף פעולה עם מערכת שאינה פועלת על פי חוקי התורה הקדושה, נעצרה והושלכה לכמה חודשים בכלא". את המכתב שכתבה מוריהופורסם קודם לכןבקול היהודי, שלח האח לרמכט"ל.
"במצב הדברים הנוכחי – אינני מוכן להמשיך לשרת בצה"ל, צבאה של המדינה אשר חרטה על דגלה התרחקות מתורת ה' והפיכת עם ישראל ל"עם ככל העמים". איני מוכן לשרת בצבא שרודף את בני משפחתי, ששלח את אחותי לשבת בכלא, שמתנהג ככוח או"ם שמופקד על ה"סדר" במקום לשמור על בני עמו, ש"מכיל" רשעות ערבית ורודף באף ובחמה יהודים שמנסים לאזן את התמונה- כל זה כתוצאה מהשקפת עולם הזויה ומעוותת אשר זרה לקדשי ישראל לפיה חייו של יהודי שווים לחיי גוי".
"אזכיר גם את ישיבת "עוד יוסף חי", בה לומדים חבריי האהובים, ושאותה אתם מנסים לסגור. בצעד חסר תקדים גזלתם וחיללתם את מבנה בית המדרש (אתה אישית ביקרת לאחרונה בבית המדרש המחולל, למיטב ידיעתי), ואתם רודפים ומתעללים בחבריי במעצרים ורדיפות שונות".
"מקומי בישיבת עוד יוסף חי, המקום שמהווה חוט שדרה אמיתי של זקיפות קומה יהודית"
"אני רואה את מקומי שם, בישיבת "עוד יוסף חי", המקום שמהווה חוט שדרה אמיתי של זקיפות קומה יהודית. לא בתור בורג בתוך מערכת שדרכה לא ברורה לה, ששבויים בה יהודים רבים שרוצים לעזור לעם ישראל אך מנוצלים כדי לבנות מערכת שמטרותיה לוטות בערפל, ששכחה כנראה שהחוק היחיד המחייב יהודי הוא חוק התורה הקדושה".
"כמובן שהדברים שתיארתי הינם רק דוגמא למתרחש בארץ ישראל כולה. בנגב עושים הבדואים ככל העולה על רוחם: גוזלים, חומסים וגובים פרוטקשן – והשלטונות נכנעים להם עוד ועוד; בגליל משתלטים הערבים על כל חלקה טובה – ואיש אינו פוצה פה ומצפצף; בדרום תל אביב חיים תושבים בפחד מפני מסתננים, אך מי שיעז לומר זאת בקול יחשב "גזען"; ראש העבודה-זרה בעולם מתקבל בארץ בכבוד מלכים במקום היחס שלו הוא ראוי באמת וכנסיותיו ניצבות בגאון על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן; על הר בית ה' מתנשאים בגאון בתי שיקוץ של גויים טמאים; מערכות השלטון נתונות בידיים זרות ומנוכרות, שמנצלות את היהודים המשרתים בצבא ובמשטרה ומשתמשות בהם לקידום מטרות שאינן קשורות ליהודים".
"אני מבקש, על כן, שתאפשר לי לצאת משורות הצבא אליו אני לא שייך, כך שאוכל לשרת את עם ישראל במקומות טובים יותר.
כמובן שאם לא תיענה לבקשתי אמצא את עצמי שייך בעל כרחי למערכת שאני זר לה, והתוצאות של זה לא יאחרו לבוא. כדי למנוע את התוצאות הללו – אני מציע להיענות בחיוב לבקשתי, ולשחרר אותי בהקדם מהמערכת הצבאית".
בקשתו של י.ג לא נענתה בחיוב, ומאז עזב את שירותו הצבאי. בתגובה לנאמר, מסר דובר צה"ל, כי "המכתב מוכר בצה"ל ויטופל על ידי הגורמים הרלוונטיים אל מול החייל".
