"לא האמנתי שערימת הדפים תצא מהמגירה"

מחר (א') יהיה יום חגיגי עבור אבידן ויצמן. באירוע שתקיים תנועת 'דרך חיים' בירושלים יושק הספר שכתב - "הקונפליקט" - בו הוא מתאר את הסיטואציה בה הוא נדרש, כשוטר יס"מ בתקופת הגירוש מגוש קטיף, לפעול נגד אחיו היהודים.

שוחחנו עם אבידן לקראת האירוע מחר. בהתרגשות ובשטף תיאר לנו אבידן את השתלשלות הדברים, מאז שעלתה לו המחשבה הראשונה לכתוב את הספר ועד לרגע שיצא מהדפוס.

"את הספר התחלתי לכתוב באותו יום שפשטתי את המדים. הספר מבטא באיזשהי צורה את האובדן שהיה לי. אבדתי כיוון שנורא נורא אהבתי. אז רציתי להביע באיזשהי צורה את מה שאבדתי. יחד עם זה יש את הכאב הגדול על מה שהיה בימים ההם של הגירוש וכל המחזות של לובשי מדים שמתעמתים עם הציבור", מתאר אבידן.

כששומעים את התיאור של אבידן על קורותיו בימים ההם ועל תלאות הנפש שעברו עליו אז, אפשר להבין ששם הספר - "הקונפליקט" - זוהי המילה המדויקת ביותר בה ניתן להשתמש בהקשר לסיפור שלו: שוטר מצטיין שמשרת כבר שמונה שנים ביחידה שהפכה לביתו השני, עטור תעודות הערכה רבות על עבודתו המשורה במשטרה, נדרש לעמוד בגבורה מול פקודה שנוגדת לחלוטין את הערכים עליהם גדל ולפשוט את המדים שהפכו כמעט חלק מבשרו.

למעשה, הוצאת הספר לאור, החלה לאחר שכתב הקול היהודי לשעבר, אלחנן גרונר, ראיין את אבידן לכתבה במסגרת פרוייקט 'עשור לגירוש' שעלה בקיץ האחרון באתר.

"תוך כדי שיחה תמימה עם אלחנן גרונר אמרתי שכתבתי פעם ספר", נזכר אבידן. אלחנן חשב לעצמו שבתנועת 'דרך חיים' ירצו לסייע בהוצאה לאור של הספר, ומכאן הכל היסטוריה. "ב'דרך חיים' הלכו על זה חזק מאוד, הלכו על זה עד הסוף. לא האמנתי אף פעם שערימת דפי הטיוטה האלה ייצאו אי פעם מהמגירה שלי", אומר אבידן.

"התודה שאני מכיר לתנועת 'דרך חיים' זה משהו שאין לתאר. באו אנשים שמעולם לא הכרתי, הם באו אליי, לא אני אליהם, ולא עזבו אותי עד שהעסק יוצא. הם הרימו את הפרוייקט מהתחלה עד הסוף, הרימו את פרוייקט ה'האדסטארט', דאגו עד רמת הכריכה. באמת אין לי איך להודות להם. אני הרי לא ש"י עגנון, לא כתבתי איזה ספר מאוד מיוחד. יש פה הרבה מעבר לנתינה של בשר ודם, יש פה הרבה מאוד אהבת ישראל טהורה משולבת עם יראת שמים גדולה. הם לא ראו בזה משהו אישי, זה משהו לאומי. לבוא ולהציף את הקונפליקט הזה בצורה הכי חזקה".

בשביל אבידן זוהי גם סגירת מעגל ביחסיו עם החברים מהיס"מ. הוא מספר שכשהוא החליט לסרב פקודה והבין שהשירות שלו יסתיים, חבריו ביחידה אמרו לו "ישכחו ממך". "יש כזה משפט - 'היום יכתבו עליך בעיתון ומחר יעטפו עם זה דגים בשוק'. 'אף אחד לא יזכור אותך, ישכחו מזה. מחר תיגמר ההתנתקות וכולם ישכחו מזה'", מתאר אבידן את היחס של החברים ביס"מ להחלטה שלו אז.

לדבריו, מאז שהסיפור שלו התפרסם לקראת הוצאת הספר לאור, הוא רואה איך הנושא הזה של סירוב פקודה לא רק שלא דעך במשך השנים, אלא הלך והתעצם בתודעה הציבורית. "השבוע העברתי שיחות יום יום לבני נוער", מספר אבידן.

"ביום שסירבתי פקודה הלכתי עם המדים לישיבת 'מרכז הרב' לרב אברהם שפירא זצ"ל והוא ברך אותי. הברכה שלו רודפת אותי, במובן החיובי כמובן, רגע רגע".